בבוקר יום שבת, 7.10, קמתי מוקדם כרגיל, אחרי קפה וסיגריה, מתארגנת לצאת לטיול בוקר עם ג'וי הבורדרית החרדתית והמהממת שלי, בדיוק ב 06:30 בבוקר. ואז נשמעה אזעקה מאוד חזקה וברורה, שתינו הסתכלנו אחת על השניה ולא כל כך הבנו מה קורה פה.. ג'וי בד"כ נכנסת לפניקה מהאזעקה אבל הפעם היא הגיבה בצורה רגועה, והשכנים שהממ"ד אצלם עוד ישנו, אז כבר נשארנו בבית עד יעבור זעם.
הדלקתי את הטלוויזיה לראות מה קורה והיו שידורים חוזרים עם מסך כתום אמרתי לעצמי בטח התחיל עוד סבב, נתעדכן כשנחזור מהטיול, וכך היה.
מאז ועד היום אני מחוברת למסכים כמעט 24 שעות ומנסה לקלוט את גודל הזוועה ושברון הלב. בינתיים בקבוצת האוהדים של מילאן בישראל העלו פוסט על השואה שנפלה עלינו ועל גודל האסון ושכולם פה לעודד אחד את השני.
ולאט לאט התחילו לשאול מה קורה עם מילאן, למה לא יוצאת הודעת גינוי על הטבח שקרה ושנשלחו כמה מיילים לאתר הרשמי של המועדון. כמובן שעד היום לא הייתה התייחסות או תגובה.
ועובר יום ועוד יום ועוד יום ואין שום הודעה, שום גינוי, שום אמפטיה, לא בפייסבוק ולא באינסטגרם. אם אני לא טועה, יומיים אחרי הטבח זלאטן העלה פוסט באינסטגרם שהחיים יפים, וזהו.
ממה שאני יודעת שני אוהדים של מילאן נרצחו בטבח הנוראי הזה. לא דקת דומיה באצטדיון, לא שלט גינוי או תמיכה חלילה, פשוט כלום, התעלמות שמרתיחה את הדם.
מילאן ממומנת בעיקר מאיחוד האמירויות וכל חג מוסלמי הם מברכים באינסטגרם. בשום חג יהודי זה לא קורה וזה די ברור, רוב האוהדים שלהם הם מוסלמים והמממנים לא בדיוק יהודים. אבל לרגע לא חשבתי שלא תצא הודעת גינוי על הטבח שנעשה בחפים מפשע בשם האנושיות.
מילאן דוגלת בסלוגן "לא לאלימות" והיא כל כך הוכיחה את ההיפך שאני לא מסוגלת לעכל את זה בכלל. אני אוהדת של מילאן יותר מעשרים שנה ונסעתי לראות משחקים בסן סירו שזה שיא ההתרגשות מבחינתי, אבל מילאן הוכיחה לי שהרבה יותר חשוב לה לא לאבד עוקבים באינסטגרם ולא לעצבן את המממנים מאשר לגנות טבח ושחיטה באזרחים חפים מפשע שבמקרה הם גם יהודים.
לא צפיתי במשחק האחרון שהיה ביום ראשון נגד יובנטוס. העדפתי לנסות ללכת לישון, מה שלא כל כך הולך בשבועיים האחרונים, אבל זאת הפעם הראשונה בעשרים השנים האחרונות שכל משחק של מילאן מלווה בחרדות, לחץ והתרגשות שהיא תנצח, אבל הפעם קיוויתי לראות בבוקר שמילאן הפסידה. וככה היה, מבחינתי, ביני לבין עצמי, הנקמה המתוקה התחילה.
אין לי שום צורך ורצון להישאר אוהדת של קבוצה כזאת שלא מגנה את הרצח שנעשה באנשים חפים מפשע ומבחינתי שתיקה שווה לתומכי טרור. מחקתי את מילאן מהפייסבוק והאינסטגרם ואת כל השחקנים שעקבתי אחריהם כי זה פשוט בלתי נסבל מבחינתי לראות את האטימות, האדישות, ההתעלמות ובעיקר הפחדנות של קבוצה שכל כך אהבתי שנכנעה לרוע ובחרה להיות בצד הלא נכון של האנושיות. אין בי שום אהבה או רגש כלשהו למילאן מאז ה־7.10, היא כבר לא זורמת לי בדם יותר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
