מסתבר שהדבר הכי גדול שיצא מהסכם שיתוף הפעולה שנחתם בין ההתאחדות הישראלית להתאחדות הגרמנית, ובמסגרתו קיימו שתי הנבחרות משחק ידידות, הוא המינוי של אלי דסה לקפטן. יותר נכון ל"קפטן האתיופי הראשון של נבחרת ישראל", הביטוי אותו רבים אוהבים לגלגל בתוך הפה ולהרגיש מפרגנים, אבל למעשה מכיל בתוכו התנשאות לא ממש סמויה.
מיד בסיום המשחק בכל אתרי הספורט באינטרנט, ברשתות החברתיות ולמחרת בעיתונות הכתובה עסקו כולם באלי דסה - "הקפטן האתיופי הראשון". כבר כשראיתי את הכותרת אמרתי לעצמי איך לעזאזל גם אחרי 40 שנה עדיין עיתונאים משתמשים בכותרת הזאת ובשיא ההתרגשות. תקנו אותי אם אני טועה, אני לא זוכר שראיתי כותרת שהכתירה את הקפטן המרוקאי, טריפוליטאי, רוסי או האשכנזי הראשון. אתם מוזמנים לבדוק את הזיכרון שלי בכל ענפי הספורט ובכלל. מניסיון אני מבטיח לכם שאין פרס או נקודת זיכוי על היותך האתיופי הראשון, ולא משנה באיזה תחום.
3 צפייה בגלריה
לא זוכר שראיתי כותרת שהכתירה את הקפטן המרוקאי, טריפוליטאי, רוסי או האשכנזי הראשון. דסה
(צילום: עוז מועלם)
אישית, לא הופתעתי כשדסה מונה לקפטן הנבחרת מהסיבה הפשוטה שאני מסתכל עליו ובוחן אותו כשחקן כדורגל בלי אף סממן חיצוני אחר, לעומת רבים אחרים שרואים קודם כל את צבע העור ואז מתייגים אותו בתוך אותה מסגרת מיותרת ומבדלת של "קפטן אתיופי הראשון". מבחינתי אם היה שחקן אחר בסגל שמבחינה מקצועית, חברתית ומנהיגותית היה מתאים כמו דסה לענוד את הסרט החשוב, אז ההסתכלות שלי הייתה בדיוק אותו הדבר.
דסה, כמו כל שחקן, החל את דרכו בכדורגל כילד שאוהב את המשחק ואני בטוח שלרגע הוא לא שם לעצמו כמטרה להיות אי פעם "האתיופי הראשון ש..". אני בטוח שהוא כן הציב לעצמו מטרות בדרך: להגיע לקבוצה הבוגרת, לשחק בנבחרות ישראל, לשחק בחו"ל וכן גם להיות קפטן נבחרת ישראל. את כל זה הוא עשה בהשקעה גדולה ובהתמדה רבה. רבים מחבריו מעידים כי לא נתקלו במקצוען כמותו ולא בכדי הוא היום אחד משלושת השחקנים הכי חשובים של נבחרת ישראל. את החותמת למקצוענות ולהצלחה שלו ניתן לראות כל שבוע מחדש בליגה ההולנדית במדי ויטסה. אם אתם שואלים אותי זאת תחנה בדרך להשיג עוד מטרה, להגשים עוד חלום.
אני חייב לציין שהמיסגור הזה הוא לא בעיה רק של הכדורגל הישראלי. מדי כמה שנים קופצת הכותרת "האתיופי הראשון" בכל מיני הקשרים ותחומים. ובתום לב אני שואל את עצמי איפה עדיין לא דרכנו, לאן עדיין לא הגענו ובעיקר אני שואל את עצמי האם הקהילה האתיופית צריכה לסמן 'וי' על כל תפקיד, על כל מקום כדי שהתופעה המעיקה הזו תסתיים או שהילדים שלנו כבר יזכו לכותרת של "האתיופי השני".
עוד לפני דסה, לפני כ-15 שנה לערך בן משפחה שלי סיים את אחד הקורסים הקשים והיוקרתיים בצה"ל. למחרת הכותרת בעיתונים הייתה "האתיופי הראשון שסיים....". הידיעה הכביכול מפרגנת דיווחה בהפתעה ובפליאה גדולה על כך שנער ממוצא אתיופי, שגדל והתחנך בארץ בדיוק כמו כל החברים שלו במסלול, סיים את הקורס היוקרתי בהצלחה. לא סיפרו שם כי אותו חייל השקיע את כל כוחו בקורס, לא סיפרו שם על ההתמדה העיקשת שלו או על הרצון העז והאופי החזק לא לוותר למרות הקשיים שהפילו רבים מחבריו בקורס. הרבה יותר נוח לעסוק בכך שמדובר באתיופי הראשון. זה גם מספק כותרת וגם מטשטש את הבעיות האמיתיות בחברה הישראלית.
3 צפייה בגלריה
הוא הטוב ביותר והראוי ביותר לענוד את סרט הקפטן, ולא בגלל שהוא אתיופי. דסה
(צילום: gettyimages)
שלא תטעו, אני מאוד גאה בהיותי בן הקהילה האתיופית וגאה בכל אחד ואחת שמצליחים בכל תחום. לי מפריעים ההסתכלות והמבט שמהם ניתן להבין את מה שלא נאמר "איך הבחור הזה הגיע לאן שהוא הגיע, הוא הרי אתיופי". צריך להבין שדסה פילס את הדרך שלו לטופ של הכדורגל הישראלי בין שחקנים מכל קצוות הקשת וכל העדות (שכאמור הן שקופות ולא נדרשות לתיוג) והתוצאה היא שהוא הטוב ביותר והראוי ביותר לענוד את סרט הקפטן. ולא, לא בגלל שהוא אתיופי.
תיארה את הנושא בצורה הטובה ביותר אמו של נווט בחיל האוויר שגם קיבל את הכותרת "האתיופי הראשון". בראיון לתוכנית רדיו לפני מספר שנים היא אמרה בטבעיות: "אני באמת לא מבינה על מה הפליאה והחגיגות סביב בני, מה חשבתם? שבאתיופיה אין טייסים, אין נווטים, אין רופאים?".
במעבר חד, אני מאחל לנבחרת ישראל הצעירה שקרובה מאוד לליבי המון הצלחה במשחק הערב מול גרמניה בתקווה שהיא תעשה עוד צעד משמעותי להבטחת הכרטיס לאליפות אירופה. כמו כן, לנבחרת הבוגרת במשחק הידידות מול רומניה.
- הכותב הוא כדורגלן עבר בליגת העל ויו"ר החברה למען הספורט בנתניה בע"מ
פורסם לראשונה: 08:29, 29.03.22
