מבחינה פילוסופית, פרישתו של ספורטאי-על ממשחק מקצועני שקולה למוות הראשון שלו, הידיעה הראשונית על הפרישה מסמלת מודעת אבל ומסיבת העיתונאים החגיגית משולה לטקס פרידה מהחיים כפי שהכיר אותם.
קץ הקריירה של ספורטאי נחשבת עבורו לנקודת מפנה כבדת-משקל, מורכבת, מרגשת, מותחת ומלחיצה. עזיבת עולם הספורט התחרותי מובילה לחיפוש אחר זהות עצמית חדשה והתמודדות עם הלא נודע. שכן, לאורך הקריירה, חייו האישיים והמקצועיים הוקדשו לעולם הספורט, אורגנו סביב אימונים, משחקים, טורנירים וליגות והונחו על ידי צוותי הדרכה, אימון וניהול. או אז, ללא הכנה מוקדמת, הפרישה כופה מעבר לניהול עצמאי של זמנם, כספם וחייהם – באופן שלא הכירו.
מתוך ההסתכלות הביקורתית ביותר, ספורטאי-על פורשים עלולים לסבול, לבין יתר ההשפעות, מנטייה לחוש בדידות, להיפצע, להשמין ואף, במקרים קיצוניים, להתאבד. כידוע, גיל הפרישה הממוצע משתנה בין האתלטים, על פי ענף הספורט ולפי סולם המאמצים הפיזי האופייני לתחום. בכל מקרה, בהשוואה לתחומי קריירה אחרים, כמו עסקים, ביטחון, חינוך, משפטים, טכנולוגיה, דיפלומטיה, תחבורה ותקשורת, האתלטים נאלצים לסיים את הקריירה בגיל צעיר במיוחד ולהתחיל לחפש עיסוק או נתיב קריירה חדש, לאחר שרוב בני גילם רכשו תואר, מקצוע, ותק ומעמד.
אפילו הורים, בני משפחה ומכרים קרובים של ספורטאי העל הפורשים חווים אובדן זהות וטלטלה רגשית לאחר הפרישה. גם הם נאלצים להסתגל למעמד החדש ולהתמודד עם שינויים בינאישיים, ולעתים כספיים. כתוצאה מהטלטלה הזו, לעיים בני המשפחה והקרובים מתקשים לספק לספורטאי הפורש את התמיכה לה הוא זקוק ולמצוא מחדש את האיזון בקשר וביחסים הפנים-משפחתיים.
אירועי פרישתם של הספורטאים מהווים, במובנים רבים, טקסי פרידה וסיום של קשר ארוך שנים בהם השחקן נאלץ להיפרד מהאוהדים, הקהל והמדיה. מטבע הדברים, ככל שהספורטאי היה מוצלח יותר, טקס הפרידה התקשורתי שנערך לכבודו מרשים ועוצמתי יותר. רוב האתלטים הפורשים זוכים לגלי תמיכה ואהדה וחותרים לסכם את הקריירה באור חיובי. העיתונאים נוטים לתאר את מסלול הקריירה תוך דימוי הפורש לגיבור שהשלים מסע הירואי, הן במישור המנטלי והן במישור הפיזי. בדרך כלל, הכתבות שמסקרות פרישה של ספורטאים מדגישות את עליונותם לאורך הקריירה, את הרגעים הגדולים, את הגבולות שהצליחו לפרוץ ואת תרומתם כשגרירים (במקרה ששיחקו מחוץ לארץ). לרוב, תוך התעלמות מרגעים פחות מוצלחים בקריירה.
מועדוני ספורט אליהם השתייכו השחקנים לאורך השנים, עלולים להתקשות לספק את הצרכים והתמיכה להם זקוקים הספורטאים עם סיום הקריירה. מה גם שברוב המקרים, בספורט המקצועני-מסחרי העכשווי, השחקנים מחליפים קבוצות בתדירות גבוהה לאורך הקריירה. בראש ובראשונה, מועדוני הספורט דואגים להמשך קיומם כגוף ספורטיבי ותחרותי, מוצאים לשחקן מחליף הולם (ולעתים טוב יותר), זונחים את הספורטאי הפורש ומתנערים מהאחריות להמשיך ללוות אותו בהמשך החיים. למרבה הצער, המועדונים אינם מספקים לספורטאים הפורשים מערכת תומכת מקיפה, מידע רלוונטי או מיומנויות ל"הישרדות" בעולם שבחוץ.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
