היו במכבי ת"א שלל שחקנים טובים מאוד לאורך השנים שלא הגיעו איתה לכלום: חלקם נחנקו במאני טיים, חלקם לא התאימו למאמן, חלקם לא התאימו לקבוצה, חלקם סבלו מפציעות. אבל במקרה של סקוטי ווילבקין, הפער בין מופעי היחיד והמהלכים המדהימים שלו להישגים הדלים של הקבוצה בארבע השנים איתו זועק ממש, ומעל הפער הזה יש רק מילה אחת שקשה לברוח ממנה: החמצה.
ווילבקין הגיע למכבי בתור אחד הגארדים המבטיחים באירופה ועוזב אותה בתור כוכב שקיים את ההבטחה, אבל במבחן התוצאה - עם כל הכבוד לאליפויות בארץ - מכבי לא נהנתה מתהליך ההבשלה המהיר והמרהיב שלו לסופרסטאר אירופי. זו הסיבה שהקדנציה שלו כאן נגמרת בטון צורם משהו, שנה לפני סוף החוזה, במסגרת הפיכה נוספת בסגל. לווילבקין, כך נראה, נגמרה הסבלנות לעוד בנייה מחדש. הוא כבר רוצה לנצח, במועדון ועם מאמן שיודעים בדיוק לעשות את זה. מכבי ת"א לא הוכיחה את עצמה ככזו. אי אפשר להאשים אותו.
האוהדים קיבלו כל מה שאפשר לבקש מהשחקן הכי טוב בקבוצה שלהם: חיבור אמיתי למועדון, לעיר ואפילו למדינה, טראש טוק עם אוהדי היריבות, סלים גדולים. כן, היו גם פספוסים והחטאות גורליות. אבל בסוף הדרך, ווילבקין הטביע חותם בתור אחד הזרים הכי כישרוניים ומרשימים שלבשו צהוב, בטח מאז אנתוני פארקר, ומכבי בכל זאת רשמה איתו רק הופעה אחת בפלייאוף, שנגמרה בסוויפ כואב.
אז אפשר לומר שאם עונת הקורונה לא הייתה נעצרת הכל היה נראה אחרת, כי הקמפיין המדהים של מכבי בהובלת ווילבקין יכול היה להיגמר בפיינל-פור. אבל בעונה שלפני ובשתי העונות שאחרי, מכבי הייתה קבוצה לא מספיק טובה שלא השכילה להשתמש בווילבקין כמו שצריך. רק פעם אחת היא הצליחה להתאים לו רכז אמיתי שידע לחלוק איתו את המגרש והכדור בצורה מושלמת (נייט וולטרס), בעונה שבה גם הכינור השני ליד ווילבקין (טיילר דורסי) ניגן בלי חריקות. העונה ג'יימס נאנלי החליף את דורסי בתפקיד הסקורר המשני, אבל גם בה מכבי סבלה, בחלק לא מבוטל מהזמן, מהעובדה שסקוטי עושה פחות מדי את מה שהוא באמת טוב בו – לקלוע, במהלכים מהירים ויעילים - ועושה יותר מדי את מה שאוהדי מכבי הרבה פחות אהבו לראות - לכדרר.
וכאן טמון הפספוס: בכך שמכבי לא שיחררה בחלק נרחב מהזמן את ווילבקין לתפקיד שבו הוא היה יכול לבוא לידי ביטוי במלוא תפארתו. בהיעדר רכז טהור שמסדר את ההתקפות ומתרכז בעיקר בזה, ווילבקין היה צריך לקחת על עצמו גם את עמדה מספר 1. הוא היה קורבן של נסיבות ושל מועדון שלא תיפקד מספיק טוב בשנים הכי יפות שלו כשחקן. אפשר להאשים בכך את מי שאימן אותו רוב הזמן, יאניס ספרופולוס, שההתקפה תחתיו בשתי העונות האחרונות של מכבי הייתה רחוקה מלהיות שוטפת ומהנה לצפייה. אבל בסוף, זה כישלון מערכתי. בשורה התחתונה, מכבי פשוט לא ידעה לנצל את העובדה שיש לה את אחד השחקנים הטובים באירופה כדי לבנות סביבו קבוצה מנצחת, והיא עוד תצטער על זה.
עכשיו הגיע הזמן ללכת: גם מכבי וגם סקוטי יודעים את זה, ואין טעם להילחם בכך. הקשר הגיע למיצוי מוקדם. אבל למכבי יש הרבה מה ללמוד מארבע השנים הלא מנוצלות מספיק של ווילבקין, ואת הלקח שלה היא צריכה ליישם מהר. כדי שספק הנקודות העיקרי שייכנס לנעליו יפרח וייכנס לנישה המיועדת לו – השחקן שיודע לייצר לעצמו, לעלות לקליעות אחרי מסירה ולקבל מבטים נוחים לסל – הוא צריך את השחקנים המדויקים והנכונים שיעזרו לו לפרוח. בפנרבחצ'ה שאליה יעבור סקוטי כנראה ייהנה מהשחקנים האלה. עבור הווילבקין הבא של מכבי, שבסבירות גבוהה יהיה פחות טוב מווילבקין עצמו, מכבי תצטרך לפעול אחרת. השינוי הזה צריך לקרות ממש עכשיו.
