יאניה גארנברט הסלובנית מטפסת מאז שהיא זוכרת את עצמה: על משקופי דלתות, על גדרות, על עצים. מגיל שבע היא התחילה לטפס על כל רהיט ראוי בבית. איפה שאפשר היה לטפס, היא טיפסה. "זה תמיד היה כיף לטפס. בהתחלה זה בכלל לא היה משהו תחרותי, רק מקום שבו אתה יכול לדחוף את הגבולות שלך פעם אחרי פעם, קיר אחרי קיר", אמרה הסלובנית שתייצג את ארצה בטיפוס קירות, מקצוע שישולב בפעם הראשונה במשחקים האולימפיים בטוקיו.
טוקיו 2020 ב-ynet - מתחם מיוחד
כמו כל ספורטאי אולימפי, גארנברט (22), אחת המועמדות העיקריות לזכייה במדליית זהב, עברה שנה קשה. "אני יודעת שכל הספורטאים עברו משברים דומים של הפסקות ארוכות מתחרויות ואימונים, אבל זה לא דומה לספורטאים אולימפיים", הסבירה בריאיון.
"ספורטאים רגילים חיים מטורניר לטורניר, ממשחק למשחק. לנו יש תוכנית עבודה של ארבע שנים. ארבע שנים של המתנה, של אימונים, של שמירה על כושר. אין הפסקות. וכבר ראינו את האופק ופתאום הוא נדחה. אני יודעת מעצמי ומהרבה ספורטאיות שהייתי בקשר איתן, שהיה משבר נפשי כבד עם הדחייה, ובכלל עם השנה האחרונה. כל מי שמגיע להתחרות באולימפיאדה הוא גיבור בעיניי, אבל השנה מדובר בסופר גיבורים, באתלטים שבאמת הצליחו להתגבר על הכל".
רוצה קיר טיפוס בכל גן משחקים
גארנברט מתאמנת שש פעמים בשבוע, ארבע שעות ביום. בגלל המחסור במתקנים היא צריכה לנהוג ארבע שעות ביום כדי לסיים את שלושת הסטים של האימון שלה: חדר כושר, טיפוס על קירות וטיפוס מהיר (טיפוס על קיר בגובה 15 מטר בזווית של 95 מעלות, שבו שתי מתמודדות מתחרות בזמן). "זה ערבוב קשוח של עבודה קשה, תשוקה לטיפוס קירות ורצון שרק התחזק בשנה האחרונה להראות שאני הכי טובה בעולם", היא אומרת.
יש לה כמה מטרות לגבי האולימפיאדה. "כמובן מדליית זהב. אבל אני רוצה לנצל את הפלטפורמה של המשחקים האולימפיים כדי לקדם את הענף ולהביאו למיינסטרים. אני רוצה שבכל גן משחקים יהיה קיר טיפוס כדי שילדים יהיו חשופים לזה מגיל צעיר מאוד", אמרה בריאיון ל-BBC. "אני רוצה שספונסרים ייכנסו לענף ויכניסו לו כסף ושהוועדים האולימפיים במדינות ידאגו להשקיע כדי שיהיה לנו איפה להתאמן כמו שצריך".
היא כמובן גם רואה את עצמה כשגרירה וכמודל לחיקוי לנשים שרוצות לעסוק בענף. "זה תחום מאוד בעייתי. אני כמובן רוצה שהרבה נשים יעסקו בזה, אבל הרבה מהן, ובעיקר נערות, חושבות שכדי לעסוק בספורט הזה הן חייבות לשמור על דיאטה ומשקל גוף מסוימים. בסלובניה היו כבר מקרים שבהן נערות שהתחילו לעסוק בטיפוס קירות בצורה קצת יותר מקצועית ותחרותית הרעיבו את עצמן כדי לשמור על המשקל ופיתחו הפרעות אכילה. ואני רוצה לתת דוגמה שכל מה שצריך זה רק לשמור על משטר אימונים ותזונה בריאה. לספורט הזה יש יכולות מאוד גדולות לתת הרבה כוח לנשים, גם במישור הפיזי וגם במישור הנפשי, וזה מצער לראות שהן הולכות למקום ישן ומסורתי יותר של האישה והגוף שלה כדי להצליח בטיפוס קירות".
עוד אמרה גארנברט: "אני מרגישה ממש שגרירה של הספורט בנושא הזה. אני רוצה להעביר לנשים שרוצות לטפס על קירות בדיוק את ההרגשה שיש לי כשאני מטפסת. זה פשוט כיף. זו סוג של הנאה שאת לא רוצה שתיגמר. את מנסה להגיע לפסגה אבל גם רוצה שהפסגה תתרחק ממך כדי שזה לא ייגמר. אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה טיפסתי על הקיר. באתי עם קבוצה של ילדים, ועליתי כמה מטרים ופתאום עטפה אותי הרגשה שמעולם לא הרגשתי. זה רק אני והקיר. ואני לגמרי חסרת משקל. כל הילדים טיפסו למעלה וירדו, ורק אני טיפסתי למעלה, כמה סנטימטרים מהפסגה והפסקתי. לא רציתי לרדת".
מדליות בשלל צבעים
ב-2015, כשהייתה רק בת 16, נכנסה לסבב העולמי. היא השתתפה מאז ב-34 תחרויות, ורק בארבע מהן לא עמדה על דוכן המדליות. יש לה מדליות בשלל צבעים באליפויות עולם ואירופה. היא נחשבת, בלי ויכוח, למטפסת הקירות הטובה בעולם. בשנת 2018 נבחרה לספורטאית השנה בסלובניה, הישג שאסור להקל בו ראש בכל מקרה, אבל במיוחד לא במקרה של מעצמת ספורט כמו סלובניה.
עם התנועות הסופר אמיצות, הזוויות הבלתי אפשריות, האומץ, והקפיצות שלקוחות מתוך סרטי קומיקס על גיבורי-על, טיפוס קירות מבטיח להיות אחד הלהיטים של האולימפיאדה. יאניה גארנברט, שלא מפסיקה לטפס כבר 15 שנה, הולכת לקחת את הענף הזה לגבהים שאפילו הוא לא ידע.
