כאשר יעלה היום (ראשון) לגמר ווימבלדון השישי ברציפות שלו, והעשירי בסך הכל, ישלח בוודאי נובאק ג'וקוביץ' חיוך לעבר אשתו, ילנה, שתשב ביציע. כשהסתובב על קביים פחות מחודש לפני תחילת הטורניר, הוא אמר לה שיגיע לכאן, והיא אמרה לו שהוא מטורף. ועל כך גם ג'וקוביץ' לא יתווכח. הוא מטורף.
ב־5 ביוני עבר נובאק ג'וקוביץ' ניתוח בברך ימין, לאחר שקרע את המיניסקוס במהלך משחק נגד פרנסיסקו סרונדולו ברולאן גארוס יומיים קודם. למחרת פירסם תמונה שלו עומד על קביים עם אשתו וחברי הצוות שלו, כשברקע מגדל אייפל. כמעט אף אחד מהמצולמים לא חשב שנולה ישחק בווימבלדון, טורניר שהיה אז במרחק של 25 ימים. המטרה הריאלית יותר הייתה האולימפיאדה, הזכייה החשובה האחת שעוד אין לנובאק. בכל זאת, זה קרע במניסקוס.
הטיפולים בפציעת הברך הלא־פשוטה אך די שכיחה הזו של אתלטים התקדמו שנות אור מאז חיסלה לספורטאים עונות שלמות, אבל עדיין מדובר בתהליך שמצריך זמן התאוששות, וזה עוד לפני שמדברים על ממש אימונים לקראת גראנד סלאם.
החלמה מהירה
כמה ימים לאחר הניתוח אמר המנתח, אנטואן ג'רומטה, כי זמן ההחלמה הרגיל קרוב לשישה שבועות, וצריך לקרות משהו מיוחד מאוד כדי שג'וקוביץ' יוכל לשחק בווימבלדון, בוודאי לא במאה אחוז כשירות. אף אחד לא אוהב לעבור ניתוח, וספורטאים עוד פחות. יש אפקט פסיכולוגי אמיתי בידיעה שחלקים בגוף שחשובים לעצם היותך ספורטאי/ת, כבר לא במצב המקורי שלהם. רוג'ר פדרר סיפר כי הוא נמנע מלעבור ניתוחים גם כשכבר היה בחלק השני של הקריירה והגוף החל להציק לו. הוא העדיף להחמיץ טורנירים ולא לשחק במשך חודשים, העיקר לא להיכנס מתחת לאיזמל. "ברגע שאתה עובר את הניתוח הראשון, זה תחילת הסוף", אמר השוויצרי, "אף פעם לא תחזור לגמרי לעצמך".
זה נכון לגבי מרבית הספורטאים, בוודאי כאלה שהגיעו לגיל 37, אבל ג'וקוביץ' לא הפך למכונת טניס ולטניסאי הגדול בהיסטוריה - קשה להתווכח נגד זה עכשיו גם אם מאוד רוצים - מבלי שיהיה בו קצת וולברין. התהליך הארתרוסקופי האולטרה־מודרני שעבר אכן אמור לקצר את זמן ההחלמה, אבל במקרה של ג'וקוביץ' נראה שהוא העלים אותו כמעט לגמרי.
אז הוא החלים מהר, הגיע לווימבלדון וידע שהוא לא חייב להיות מוכן לגמרי כבר בהתחלה. הוא רק היה צריך להישאר בטורניר כדי לתת לברך עוד זמן להתחזק, שבועיים אם אפשר. ההגרלה התגייסה לעזרה ונתנה לו את אחת הדרכים הקלות ביותר שהיו לו בטורניר גראנד סלאם, ויריבו ברבע הגמר, אלכס די מינור, פרש עוד לפני המשחק.
אולי בגלל זה הרגיש ג'וקוביץ' חופשי לגמרי להיות בשיא מצב הרוח הטרולי והמתגרה שלו. הוא נזף בקהל במגרש המרכזי כי שרק לו בוז, ועזב ראיון עם ה־BBC אחרי 98 שניות, כי לא אהב שהמראיינת שאלה אותו על הקהל שעליו התלונן. הוא גם אימץ לעצמו חגיגת ניצחון חדשה: תנועת נגינה על כינור, שאמנם מיועדת לחגוג את העובדה שבתו מנגנת בכלי הזה, אבל גם מוכרת היטב כסמל של לעג למפסידים.
ג'וקוביץ' משתמש כבר שנים בטינה שלו כלפי העולם, שתמיד אהב את פדרר ונדאל הרבה יותר, כתוסף מוטיבציה. בווימבלדון השנה עשה זאת באופן בולט אפילו יותר. זה, והעובדה שגם ב־70 אחוז הוא מנצח כמעט כל שחקן בסבב, הביאו אותו עד לגמר שבו ינסה להשיג את תואר ווימבלדון השמיני שלו וגראנד סלאם מספר 25. מולו יעמוד השחקן היחיד היום ש־70 אחוז לא יספיקו לנצח אותו. ג'וקוביץ' יצטרך את ה־100 שלו.
מחפש דאבל
קרלוס אלקראס באמת שלא יכול להיות שונה יותר מג'וקוביץ'. אין לו את הצ'יפ הקבוע שיושב לנובאק על הכתף. הוא לא קם בבוקר ויוצא למלחמה נגד העולם. הוא משחק עם שמחה כל כך גדולה, שהוא מסוגל ליהנות אפילו מנקודה שהפסיד. הוא נולד ככה. כבר בגיל 5, כשהחל לחבוט, הבין קרליטו את העוצמה של לעשות משהו שגורם לקהל להגיב בהנאה. אם ג'וקוביץ' צריך את המרירות והטינה כדלק, אלקראס צריך את החיוך. "אני מנצח כי אני מחייך", אמר, "חיוך הוא הבסיס להכל בשבילי".
כל שמחת החיים הזו לבדה כמובן לא הייתה הופכת את קרלוס אלקראס לשלוש פעמים אלוף גראנד סלאם בגיל 21; לאלוף שינסה להגן היום על תוארו בווימבלדון; ולשחקן שמציל את טניס הגברים מהוואקום הטבעי שנוצר עם התפרקות השלישייה הגדולה. הוואקום הזה לא אמור היה להתמלא כל כך מהר ומהבחינה הזו, קרלוס אלקראס הוא נס - כמעט תוצר מעבדה של מישהו שחיבר את הדמיון של פדרר עם העוצמה והאישיות של נדאל עם הכוח המנטלי של ג'וקוביץ'.
5 צפייה בגלריה
בניגוד לג'וקוביץ', הוא לא כועס על אף אחד. קרלוס אלקראס
(צילום: REUTERS/Matthew Childs )
אם ינצח היום, יהפוך אלקראס בסך הכל לטניסאי השישי בהיסטוריה שזוכה ברולאן גארוס ו־ווימבלדון באותה שנה: רוד לייבר ב־1969, וביורן בורג - שעדיין אין דומה לו - שלוש פעמים ברציפות בסוף שנות ה־70'; נדאל, פדרר וג'וקוביץ' עשו זאת פעם אחת, והצטרפות של אלקראס אליהם תהיה סימבוליות כמעט בוטה מדי. הוא כבר נמצא בעמדה שבה כל אחד מחברי המשולש הגיע אליה בשלב יותר מאוחר בקריירה: יש לו תואר גראנד סלאם על כל משטח. הוא עשה את המעבר מחימר לדשא בקלילות שבה בועט לאמין ימאל מ־25 מטר לחיבורים. המשחק שלו כה שלם, שהוא לעולם לא יהיה חסר אונים על המגרש, ועדיין יש לו טווח שיפור לא קטן.
היום יהיה יום טוב עבור קרלוס אלקראס לגרד עוד חלק מהפוטנציאל הלא־ממומש, כי בצד השני יעמוד דיקטטור מזדקן שיודע שימיו ספורים, ולא יירד מהבמה מבלי להותיר אחריו דשא חרוך.
נובאק ג'וקוביץ' מתאמן
(ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 14.07.24
