בראיונות הפרישה של רונית תירוש מתפקיד יו"ר איגוד השופטים למדנו לפחות שלושה דברים: 1. היא אוהבת לדבר; 2. היא יודעת לדבר; 3. מכל הדיבורים הנחושים והמנוסחים לתפארת עולה מסקנה ברורה שהיא עצמה הכריזה עליה: תפקיד יו"ר איגוד השופטים מיותר.
תירוש, אחת שכבר חצתה כמה מסדרונות צפופי אגו ואינטריגות, הצביעה על מה שהוא לדעתה ליקוי מובנה, במסגרתו למנכ"ל שלה, יריב טפר, יש הרבה יותר סמכויות וכוח ממנה ובמקביל העבודה מול המינהלת מוסיפה לה מגבלות ומייתרת אותה סופית. במילים אחרות: במקום מערכת איזונים ובלמים והפריה הדדית, אנחנו מקבלים מאבקי כוח ואגו שבסופו של דבר פוגעים בעבודה ובמוצר.
אם כך, ובהתאם להיגיון ה"תירושי" זה בדיוק הרגע לאסוף את כל הניידות וציוד ה-VAR ולזרוק אותו לפח. במצב הנוכחי הוא פשוט מיותר. במקום שהמערכת היקרה, שכבר מוטמעת (איזו מילה נפלאה, סחבתי אותה מתירוש) פה שלוש שנים, תפרה את השופטים ותציל אותם מעצמם, אנחנו עדים מדי שבוע למאבקי כוח מול המסך וחוסר אחידות שמזמין קונספירציות.
זה כבר לא משנה אם מדובר ברועי ריינשרייבר שמתעקש לא לשנות את החלטתו אתמול בטדי ומזהה פתאום פאול לפני נגיעת היד ברחבת סכנין, חוסר אחידות בפסיקות נבדל שמבטלות שערים קריטיים (יובל שדה מנתניה מול מכבי פ"ת לעומת אושר דוידה מול מכבי ת"א בדרבי), שגיאות קשות של ארז פפיר (התעלם משני פנדלים שהגיעו לבאר-שבע מול מכבי פ"ת) או אביעד שילוח (המציא פאול ואדום למתן חוזז ממכבי ת"א מול הפועל ירושלים). יש פה מגמה בעייתית שאיגוד השופטים לא יכול להתעלם ממנה ולקוות שהיא תתאדה איכשהו.
אין לי מושג אם שופטים רוצים להכשיל זה את זה ומה מידת חוסר האמון שיש בין האנשים עם המשרוקית לאלו עם המסכים – העובדה שהנושא צף מדי שבוע מחייבת בירור עומק בלתי מתפשר וטיפול שורש יסודי ושקוף.
חלוץ קצת אחר
חלוץ זה תפקיד מיוחד. בוחנים אותך במספרים, אתה יכול להיות זה שרץ הכי פחות, אבל לוקח את כל התהילה, פשוט כי עמדת במקום הנכון, היית מספיק קר רוח ומבלי להתבלבל שלחת את הכדור למקום הנכון. הבעיה מתחילה כשאתה שולח את הכדור למקום הלא נכון. אז מתחיל הלחץ, הביקורות והקטשופ נתקע בתוך הבקבוק.
איגור זלאטנוביץ' ממכבי נתניה הוא חלוץ קצת אחר. תזזיתי, עובד בלי הפסקה, עושה לחץ כמו משוגע ולפעמים נכנס לרחבה ומתבלבלות לו הרגליים, לפעמים הן מגלגלות איכשהו את הכדור לרשת. במועדון שהסמל שלו (אחד מהם) הוא עודד מכנס, חלוץ שבכל כניסה לרחבה שקע בשלווה סטואית של נזיר טיבטי ומיקוד של רוצח שכיר, מתקשים לעכל טיפוסים שמתבלבלים. תן כבר גול, זו הקריאה האוטומטית-מתוסכלת מהיציע.
בשלב מסוים התחיל בעיר דיבור (גילוי נאות: אני אוהד נתניה) שהבחור מסוגל לכבוש גולים רק בפנדלים. הביקורות נערמו, הלחץ גבר והוא הורגש כמעט בכל פעולה של הסרבי. שייע פייגנבוים - חלוץ שחרש כמה רחבות – למשל, לא מחזיק מזלאטנוביץ' בכלל חלוץ ואת הלעג המופגן שלו הוא השמיע בכל במה אפשרית.
זלאטנוביץ' כבש העונה 8 שערים, מתוכם 4 בפנדלים. לאחרונה הוא התחיל לצבור ביטחון וכבש שלושה שערי שדה בשני משחקים (הפועל ירושלים ומ.ס אשדוד), האחרון שבהם אחרי תנועת עקיפה נפלאה ללא כדור ובישול מצוין של חן עזרא.
כאמור, מדובר בתפקיד מיוחד, האלמנט הפסיכולוגי משחק בו תפקיד משמעותי ולעיתים נדרש לחלוץ קצת זמן. תמיד אפשר לבקר, ללעוג, לקרוע לגזרים ולבטל בהינף יד. בני לם בחר להניח את היד שלו על הכתף של זלאטנוביץ', להרגיע מעט ולהגיד לו שהוא סומך עליו. זה הרבה יותר קשה, אבל יכול מאוד להיות שעכשיו המאמן הסבלני קוצר את הפירות.
פורסם לראשונה: 11:52, 28.02.22
