הדרך שעשתה העונה פנאתינייקוס מזכירה את זאת של מכבי ת"א מהשנה שעברה. הקבוצה בנתה סגל חדש ולקח לה הרבה זמן להתגבש, אולם בסוף העונה היא כבר שיחקה מצוין וזינקה במעלה הטבלה. מועדון שנמצא בתנופה כזאת מגיע לרוב מלא ביטחון, אבל גם מכבי נמצאת במומנטום חיובי, ויש לה יתרון פסיכולוגי חשוב לקראת סדרת רבע הגמר (הטוב מ-5) שמתחילה מחר (שלישי, 20:30): היא כבר ניצחה את היוונים פעמיים העונה. נכון, זה היה לפני הריצה הגדולה של פנאתינייקוס, ובכל זאת. פיק ברכיים לא יהיה אצל הצהובים.
כמו בכל התקופה האחרונה, הדרך של מכבי ת"א לפיינל-פור תעבור דרך ההגנה. כלל זהב הוא שאם הצהובים סופגים עד 80 נקודות במשחק, הם מנצחים. מהבחינה הזאת פנאתינייקוס היא יריבה אידיאלית: היא קולעת 81.6 נקודות בממוצע. אם מכבי תשמור אותה באזור הזה, הכל פתוח.
החגיגות בחדר ההלבשה של מכבי ת"א לאחר העלייה לפלייאוף היורוליג
(צילום: מכבי ת"א)
אלא שהנחת היסוד הזאת מתבססת על העובדה שלהרבה מאוד קבוצות ביורוליג מאוד קשה לשמור על מכבי והיא מתפקדת מצוין בהתקפה. זה קורה בין היתר כי יש מעט מאוד שחקנים שיכולים לעצור את ווייד בולדווין ומעט מאוד גבוהים מספיק זריזים עבור ג'וש ניבו. קנדריק נאן ומתיאס לסור שייכים לרשימה של אלה שאולי כן יכולים לעמוד במשימה.
אבל זה החלק הפחות מדאיג. מכבי לרוב מצליחה לייצר סלים גם מול קבוצות הגנה טובות. החדירות של בולדווין, הפיק־אנד־רול של ניבו ולורנזו בראון, העקיצות של הצמד תמיר בלאט וחסיאל ריברו, סלים במעבר שנובעים מחטיפות בהרכבים ההגנתיים (עם בולדווין, אנטוניוס קליבלנד ובונזי קולסון ביחד, ואם ג'ון דיברתולומאו שם זה בכלל טוב) – משהו תמיד קורה. ואילו ההגנה, למרות השיפור המאוד משמעותי בחלק השני של העונה, היא עדיין הצד הפחות יציב.
זהירות מהסופר־אתלטים
הבעיות של מכבי ת"א מגיעות תמיד מהסופר-אתלטים. במשחק הקודם נאן עשה כמעשה בולדווין, חדר פעם אחר פעם, והצהובים התקשו להכיל אותו. בעיה נוספת היה קוסטאס אנדטוקומבו, שהצליח לשנות לגמרי את המשחקים הקודמים מול מכבי כשנכנס למגרש. לצהובים אין שומר מאסיבי ואתלטי בעמדה מספר 4. לכן, גם אנדטוקומבו וגם דינוס מיטוגלו הציגו את המשחקים היותר טובים של העונה דווקא מולם. עודד קטש הצליח להתמודד עם הבעיה הזאת בעבר כשהעביר את ניבו לשמור על השחקן בעמדה מספר 4, אבל זה קרה כשבעמדת הציר שיחק גבוה כבד ולא הכי טכני.
להבדיל ממיטוגלו המאוד מוכשר התקפית, אנדטקומבו הוא בעיה עבור מכבי גם בצד ההגנתי. הוא לוחץ, חוטף, קופץ. אם יש שחקן שיכול לשבש את ההתקפה המאוד חכמה של הצהובים, זה הוא. ושוב, התקווה של קטש לנזק מזערי מצידו נובעת מהעובדה שארגין עתמאן לא מרבה להשתמש בו: הוא משחק רק שמונה דקות בממוצע. אם עתמאן יגדיל את הנתח שלו, קטש יצטרך למצוא פתרונות.
הדרך הכי יעילה של מכבי לעצור גבוהים לאחרונה הייתה לגרום לכך שהכדורים פשוט לא יגיעו אליהם במצבים נוחים. זה נעשה בעיקר על ידי אותו הרכב הגנתי שציינתי לעיל, שלוחץ, מנסה לחטוף כל כדור ומוריד את הרצון של הגארדים היריבים לקחת סיכונים במסירות מסובכות פנימה.
אני לא מתעלם כמובן משאר השחקנים המעולים של פנאתינייקוס. מריוס גריגוניס יכול להעניש תוך זמן קצר מאוד. ג'ריאן גרנט עושה קצת מהכל ותורם תמיד. לוקה וילדוסה ביום טוב זה גם דבר מאוד מזיק. אלכסנדר בלצ'רובסקי גם ענק וגם טכני. חואנצ'ו הרננגומס כבר לא בשיאו, אבל גם הוא פתאום יכול להתפוצץ. וקוסטאס סלוקאס? הוא תופעת טבע ויצרן הנקודות השלישי בקבוצה.
פנאתינייקוס סיימה את העונה במקום השני ביורוליג, אבל זה לא אומר כלום. לדעתי, מארבע הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים, היא היריבה הכי נוחה עבור מכבי ת"א. לא יהיה פשוט להגיע לפיינל־פור, אבל זה אפשרי. בכל מקרה, זו עומדת להיות סדרה גדולה. מהמשולש מכבי־קטש־פנאתינייקוס פשוט אי־אפשר להפיק משהו שלא עונה להגדרה "דרמה".
פורסם לראשונה: 01:30, 22.04.24
