"דאס וונדר קינד". ילד הפלא. כמו פתיתי השלג הלבנים והגפרוריים שנחתו על זלצבורג ברכות בשבוע שעבר, ככה התפזר לו הביטוי בכל מקום שבו דיברתי עם אוהדים, עיתונאים, עסקנים ובני משפחה על אוסקר גלוך.
בעיתונות האוסטרית כותבים לפני שמו את הביטוי "טופ טאלנט". אוסטרים קרי מזג, שלא ממהרים לבטא את רגשותיהם, בלעו את רוקם, עיניהם נצצו כמו מישהו שיודע את מספרי הלוטו לפני ההגרלה כשדיברו עליו. מגזין הכדורגל "וורלד סוקר" בחר בהעברה שלו לרד בול זלצבורג כאחת הבולטות בחלון ההעברות של ינואר. "תמיד צריך לשים לב להעברות של זלצבורג", נכתב, "והפעם הם הצליחו לגנוב את גלוך מברצלונה. אין ספק שאם ימשיך בקו הנסיקה שלו, זו לא תהיה הפעם האחרונה שהוא ישמע מברצלונה".
ודווקא ביציע השרופים, מאחורי השער הצפוני, שם איש גדול בתלבושת שחורה שעמד על פיגומי הגדר עם מיקרופון אלחוטי והוביל שירה של 100 דקות ללא הפסקה, היו הרבה יותר סקפטיים. זה היה ביום ראשון שעבר, במשחק הקצוות מול ריד, האחרונה בטבלת הליגה האוסטרית. האווירה ביציעים הייתה קשה אחרי ההדחה מול רומא בליגה האירופית וההדחה המוקדמת נגד שטורם גראץ בפנדלים ברבע גמר הגביע, שסיימה את רצף ארבעת הדאבלים של זלצבורג והשאירה אותה להיאבק על אליפות עשירית ברציפות.
"חובת ההוכחה על הכתפיים של גלוך", אומר האוהד השרוף יוהאן ריבלר, בן 42. "אנחנו סומכים על המועדון שלנו שמביא שחקן צעיר במחיר כזה (שבעה מיליון יורו), אבל עוד לא ראינו ממנו כלום שהוא וואו, לא גולים ולא בישולים".
המשחק הסתיים ב־0:2, ניצחון שהובטח רק בדקות הסיום ונתן לזלצבורג עוד שבוע עם פער של תשע נקודות בפסגה. זה היה משחק הליגה השלישי של גלוך והשני ברציפות שבו פתח בהרכב. גלוך, חולצה לבנה מספר 37, הוחלף בדקה ה־63 ולא ממש השפיע על המשחק.
בסיום, ברחבת החניה הלבנה מחוץ ל"רד בול ארנה", כ־100 אוהדים ערכו "טיילגייטינג", מעין מסיבת ניצחון רוויית אלכוהול. לזילקה ומרקוס שטראוס יש מכונית גולף אדומה שהיא כולה מקדש לרד בול ולרד בול זלצבורג. הם מחליפים בירה בבירה ומסבירים: "האוהדים השרופים לא יכולים להבין את אוסקר. הוא מתוחכם מדי בשבילם. אנחנו, ממעמד הביניים של האוהדים, יכולים להעריך אותו. הוא כמו קסם, יצירה. השרופים צריכים תאקלים של גיבורים וגולים של גיבורי־על, אנחנו יכולים להעריך אמנות, וונדר קינד הוא אמנות".
"אנחנו משוגעים על ישראל ועל הישראלים ששיחקו פה (מונס דאבור ועומר דמארי), אבל זה משהו מיוחד. כל תנועה, כל דריבל, כל מסירה, הכל מריח כמו וורלד קלאס. יש לו רגש לכדור כמו סטטוסקופ. ארלינג הלאנד היה צריך חצי שנה עד שראה מגרש, ואוסקר פותח אחרי שבועיים. אנחנו, האוהדים, יודעים שזלצבורג עשתה את עסקת העשור שלה. אנחנו יודעים שהולכות להיות לנו שנות קסם קצרות כשהוא פה, אבל הרווח העיקרי ממנו יהיה כשיימכר. בכסף שנקבל נביא עוד חמישה אוסקר גלוך. ההרגשה היא שזרקנו לים רשת של דגים ותפסנו לוויתן".
וזו לא מחזוריות כואבת: להביא לפה כוכב, להתרגל אליו, לעודד אותו ולדעת שתוך שנתיים זה קטן עליו והוא עף מפה
"זה כן, אבל מתרגלים. ובכל פעם שיש משחק גדול בליגת האלופות זו כמו פגישת מחזור עבורנו לכל מי שעבר פה".
ומה שווה הטיילגייט אם אין בו בשר על האש?
"זו אוסטריה. רגולציות. ובבקשה תכתוב: אנחנו מתים על אוסקר, אבל שיחליף תסרוקת, היא לא עושה לאוסטרים טוב".
"משהו שלא היה בארץ"
גלוך היה במשחק פושר. נע הרבה על המגרש, פנה קדימה בכל פעם שהכדור הגיע אליו, אבל כמעט לא השפיע על המשחק, בניגוד למשחקיו הקודמים שבהם הגיע למצבי הבקעה, והמסירות שלו כמעט הפכו לשערים. אולי זו תקופת ההתאקלמות, אולי הקור.
בקבוצה שומרים עליו מכל משמר. "ככה זה עם כל כישרון גדול שהם מביאים, בלי ראיונות ובלי חשיפה", אומר לי אלכסנדר אנדונוב מ"זלצבורג24", מגזין מקוון שמלווה את הקבוצה. במקרה של גלוך השמירה יותר קיצונית: אף בעל תפקיד במועדון לא מורשה לדבר עליו. אבל אחרי המשחק קציני העיתונות של המועדון מביאים את גלוך לארבע דקות ו־43 שניות של ראיון בלעדי. רק כשאתה עומד לידו אתה מבין כמה הוא צעיר. את קלישאות הכדורגל הוא כבר מדקלם בעל פה.
"היה קר", הוא אומר. "אני שמח שניצחנו, אבל השאיפה להשתפר כל הזמן. יש מה לשפר, ועם השיפור יבואו גם המספרים. חילוף הוא חלק מהמשחק, ואם החליפו אותי כנראה יש לזה סיבה. אני מקווה לקבל יותר דקות משחק כי אני בכושר ל־90 דקות. ככל שאתה נמצא יותר עם הקבוצה יש חיבור יותר חזק עם השחקנים וככה ההתאקלמות יותר טובה. מבינים את שיטת המשחק ואז יהיו יותר דקות ויהיה הרבה יותר טוב".
מה ההבדל הכי גדול במעבר לכאן?
"אם אני אביא את המשחק שלי, אז אין שום הבדל. אבל יש פה דרישות של המאמן שאני מתרגל אליהן מבחינה טקטית. צריך לרוץ פה הרבה יותר, הרבה יותר הבנה ומחויבות להגנה וללחץ, והאתגר שלי הוא לשלב את תכונות המשחק שלי בתוך הטקטיקה הזו. צריך ממש להתרגל לקצב ולאינטנסיביות. זה משהו שלא היה בארץ, וזה דורש ממני עבודה קשה. כל הזמן לדרוש מעצמי, להיות בתנועה".
ומה הכי קשה בהתאקלמות?
"בעיקר הקור. והגעגועים למשפחה. קצת קשה עם השפה, אבל מסתדרים. אני לא מתעסק בכל זה, רק בלהשתפר. להיות בהרכב. לזכות באליפות. והשאיפה היא תמיד ללכת הלאה. כמו שהלכתי ממכבי ת"א לכאן. אבל צריך קודם לתת פה מספרים טובים, משחקים טובים, וזה יבוא לבד. יהיה בסדר".
"הפעם הראשונה ששמענו על אוסקר הייתה בסוף דצמבר, ינואר, בעיקר מכתבות וציוצים מישראל", אומר העיתונאי אנדונוב. "היה זמן קצר מאוד בין תחילת השמועות לבין החתימה, וביחד עם הסכום זו הייתה הפתעה עצומה, אפילו למועדון שממילא עושה הכל בסודיות כמו רד בול.
"ראיתי אותו פעמיים במשחקים ושלוש פעמים באימונים. מבחינת טכניקה, ראיית משחק, שליטה בכדור – אין שאלה בכלל. ובכל זאת היה מדהים לראות אותו, בן 18 ואחרי שבועיים פה, איך נקלט והתאקלם, איך מקבלים אותו. שחקנים מתים עליו, כי הם גם קולטים את הווייב מצוות האימון וגם הם מבינים שהוא נטול אגו, שהוא הולך לעשות אותם יותר טובים. לראות אותו משחק זו חווייה מחשמלת. לא ראינו דבר כזה בזלצבורג, וראינו כמה שחקנים טובים. הוא מקבל את הכדור וחושב והולך רק קדימה. אין אחורה, אין לצדדים, הוא כל הזמן מתקיף. כל המשחק שלו קצב ורגש".
"המבחן הגדול ביותר שלו יהיה להתרגל לפילוסופיה של זלצבורג, לאמנות של לשחק פה. יש פה שיטה שכל הקבוצות של המועדון משחקות בה, וזה לחץ בלתי פוסק, אינטנסיביות מטורפת, להשיג את הכדור כמה שיותר מהר ולמעלה. שחקנים עם טכניקה מאוד גבוהה שלא לומדים את זה, לא מקבלים פה מקום בהרכב. זה היסוד של כל המועדון. לפעמים באימונים, המאמנים עוצרים הכל ומעירים לך שאתה צריך ללכת 30 סנטימטר אחורה או חצי מטר קדימה. יש פה עקומת למידה מאוד חדה, וחייבים ללמוד אותה כדי להשתלב.
"באימונים גלוך כל הזמן צוחק, נוגע, מתחבק. בחלקים הטכניים של האימון הוא בכלל פורח. יש רגעים שבהם מכניסים שחקן למצב של לחץ, עם ארבעה־חמישה שחקנים שלוחצים אותו, וזה מדהים לראות אותו. הוא לא מתרגש, קרח בוורידים, תמיד מוצא את הפתרון הכי טוב. הוא יהפוך את התקפת המעבר של זלצבורג לקטלנית".
מילה של דאבור
גלוך הוא כאמור הישראלי השלישי ברד זלצבורג, אבל בניגוד לדאבור ודמארי – הוא הגיע היישר מישראל, ובגיל צעיר יותר. "ממש לפני החתימה, המנהל המקצועי כריסטוף פרוינד התקשר אליי ועשה לי תשאול לגבי אוסקר", אומר דאבור בשיחת טלפון. "בקושי הכרתי את אוסקר ומעולם לא נפגשנו, אבל עניתי על כל השאלות של פרוינד, ואיפה שנתקעתי אמרתי שלשנינו יש אותה גישה לכדורגל. בסוף אמרתי לו שאוסקר הוא הדבר הבא. נתתי את המילה שלי, ועשיתי את זה כי אני מחזיק ממנו מאוד.
"אני חושב שזה מועדון קלאסי עבורו. זלצבורג היא עיר קטנה שבה כולם מכירים אותך ואתה מקבל המון הכרה, פרגון ואהבה, ומצד שני אין בה הרבה פיתויים כמו בערים גדולות. יש שקט, נופים מדהימים. וזו ליגה קלה וקבוצה מאוד דומיננטית, ככה שקל מאוד גם לשחק וגם לבלוט. זו חבילה מושלמת בשביל שחקן צעיר. ואין פה גם הרבה סודות: אתה בא לפה כדי לקפוץ הלאה, זה הקונספט. אף אחד לא מצפה שתישאר.
"דיברתי איתו פעם אחת אחרי שסגר בקבוצה. אמרתי לו שאעזור בכל מה שצריך ואפעיל את כל הקשרים שיש לי במועדון ובעיר בשבילו. אמרתי לו שקיבל את ההחלטה הכי טובה, שאם הכל יתחבר הוא יגיע למועדון גדול, כי מבחינת כישרון הוא יכול להגיע הכי גבוה. הם ייתנו לו זמן כדי להיות הכי טוב שהוא יכול להיות. אין לחץ. והכי חשוב, אמרתי לו שייהנה מכל רגע בזלצבורג, כי לא משנה לאן ילך, הוא תמיד יתגעגע לכאן. זה מה שקרה לי".
“כדי להבין לאיזו סיטואציה אוסקר נכנס, צריך להבין את האתוס של המועדון", אומר מוריץ אבלינגר, העורך של מגזין הכדורגל האוסטרי "באלשטרר", שפירסם כתבה על גלוך תחת הכותרת "היהלום מרחובות". "מוריניו אמר שאם מישהו רוצה לראות צעירים טובים, הוא צריך לבוא לזלצבורג. זו קבוצה שהיא מגנט לסקאוטים. הם ייתנו לו את הזמן להתאקלם, ובגלל זה מסתירים אותו עכשיו. יש להם הרבה סבלנות והרבה כסף לפתח שחקנים. הם צריכים לשמור על מוניטין שבנו במשך שנים ומדובר כמובן גם במכונה, בעסק שאמור להרוויח כסף. יש סיבה לכך שאוסקר ואבא שלו בחרו במועדון הזה.
"זו מחמאה עצומה עבור גלוך שנבחר על ידי המועדון. יש להם אלפי שחקנים על הרדאר. מגיעים לפה שחקנים מכל העולם. קוריאה, יפן, אפריקה, ארה"ב. הקומבינציה של הגיל של אוסקר והמחיר שלו היא מאוד נדירה ומסבירה מה המועדון חושב עליו ועל פוטנציאל המכירה שלו בהמשך".
זלצבורג עשתה העונה רווח נקי של 76 מיליון יורו מההעברות (אחרי קיזוז הרכישות). בארבע השנים האחרונות מדובר ב־346 מיליון יורו. פס ייצור. אבל אסור לה לטעות: היא צריכה להביא שחקנים עם אופי, קבוצתיים, עם כושר רצחני, סיבולת גבוהה, הבנת משחק. פרוינד אמר בראיון ל"דר סטנדרד" שגלוך הוא שחקן מבטיח עם הרבה פוטנציאל, אבל גם הבהיר שהוא מגיע מליגה עם אינטנסיביות אחרת (תרגום: הרבה פחות). "הוא יקבל מאיתנו את הזמן שהוא צריך. אנחנו סבלניים לגבי כישרונות כאלו", אמר.
גלוך, שלפי הדיווחים חתם על חוזה לארבע שנים וחצי וישתכר 650 אלף יורו בעונה, הוא אחד מ־30 שחקנים שהגיעו לבונדסליגה האוסטרית בחלון ההעברות האחרון. 24 מהם מתחת לגיל 22. זו ליגה שבאים אליה לקבל דקות משחק, להשתפשף, להשתמש בה כמקפצה. גלוך והפמליה שלו לא מסתירים לשנייה שגם עבורם זלצבורג היא רק תחנה. אבל אולי שווה לחזור אחורה בזמן, לפלטפורמה שממנה יוצא כל המסע הזה לדרך.
"חשבתי שעובדים עליי"
מקסים גלוך נולד במולדובה ב־1979. הוא היה חלוץ מטרה מצטיין ושהה שלוש שנים באקדמיה למצוינות בכדורגל. המלחמה במדינה ב־1992 קטעה הכל. הוא עלה לישראל, לרחובות, שם הוא חי עד היום. יש לו עסק לעמילות מכס בנמל אשדוד. אחרי שאוסקר נולד, מקסים צירף אותו לשיעורי אמנויות הלחימה והקראטה שלו.
"עד גיל חמש לא ראיתי אותו משחק", אומר מקסים, בעודו יושב במטוס בנמל התעופה בווינה בדרכו חזרה לישראל לאחר המשחק. "כולם היו אומרים לי שהבן שלי עילוי ושהוא מקרקס ילדים שגדולים ממנו בשלוש שנים. אחרי שכולם אכלו לי את המוח עליו, לקחתי אותו לשחק בפארק. אני מסתכל עליו, והעיניים שלי נפתחות ואני אומר לעצמי: זה עילוי, זה אלוהים נגע בו. זה חלום. משחק עם ילדים בני 11-12 כאילו הוא מסי.
11 צפייה בגלריה
הסוכן שחר גרינברג (מימין) עם אוסקר גלוך ואביו מקסים. "הוא שיחק כאילו הוא מסי"
(צילום: פרטי)
"קראתי לו ושאלתי אותו אם זה מה שהוא רוצה, והוא ענה שכן. סידרתי לו מבחן במכבי שעריים, ואחרי עשר דקות הבנתי שזה לא בשבילו. הגענו למכבי ת"א ואחרי עשר דקות המאמנת שואלת איפה אבא שלו ושהם רוצים אותו. חשבתי שעובדים עליי. אמרתי לאשתי שאנחנו לא מגדילים את העסק, אלא משאירים מספיק לפרנסה ואני עושה אוסקר. לוקח אותו לאימונים מגיל חמש. משחק איתו שעות. עובד איתו על מוטוריקה וכוח דרך אמנויות לחימה ואימוני כוח כל יום, פעמיים ביום. תזונה. מכין אותו מנטלית. בונה תוכנית לאן הוא יגיע. יש לך בן שאלוהים נגע בו בכישרון, עכשיו צריך לבנות את כל השאר. לא לבזבז. התמדה, עבודה קשה. מה שאוסקר עבר בילדות אף שחקן אירופי לא עבר. אני מבטיח לך".
אז אתה עוד אחד מהאבות הללו שמנסים לחיות דרך ילדיהם את החלום הספורטיבי של עצמם?
"אין מצב. אני השקעתי באוסקר, אבל אף פעם לא דחפתי אותו, זה הכל בא ממנו. אני עזרתי לו להיות מקצוען ותמיד הבטחתי לו. בגיל 17, כשהוא היה בנוער, הייתי אומר לו 'עוד מעט אנחנו עוברים מעבר לגדר במתחם בקריית שלום, לבוגרים'. כשזה קרה אמרתי לו שתוך שנה אנחנו באירופה. הוא לא האמין לי. עכשיו הוא מאמין לי. אני יודע מה הולך לקרות הלאה, אבל לא אגיד לך".
ברצלונה על הקו
זה לא תמיד הלך בקלות במכבי ת"א וגם לא בנבחרות הצעירות. "בנבחרת הנוער הוא לא היה אצלי בהרכב בהתחלה", אומר מאמן הנבחרת אופיר חיים. "לקחתי אותו פעם לשיחה, כי היה לו הרגל שהוא מאבד כדור ולא רץ להשיג אותו בחזרה או מתחיל בלחץ. אמרתי לו שהוא חייב לעבוד על כמה דברים במשחק שלו. אחרי חודשיים הוא חזר למחנה, לפני משחק שלנו נגד גאורגיה, והייתי בשוק. הוא עשה את כל מה שאמרתי לו. הבנתי שיש פה עסק עם משהו אחר".
בעונה שעברה מכבי ת"א הקפיצה אותו לבוגרים, אבל הפיצוץ האמיתי הגיע בקיץ. גלוך נסע עם נבחרת הנוער לאליפות אירופה בסלובקיה והצעיד אותה לגמר היסטורי. הגול שכבש בגמר מול אנגליה נבחר לשער הטורניר. המנייה שלו שילשה את עצמה. מי לא התקשר: ליברפול, מנצ'סטר סיטי, פיינורד, איאקס, טוטנהאם, קלאב ברוז', איטלקיות. "אוסקר רצה לצאת לאירופה, בייחוד אחרי שלא קיבל דקות במכבי ת"א. אמרתי לו שיחכה, שיצבור דקות בבוגרים", אומר מקסים. "הייתה הצעה של שישה מיליון דולר מזניט סנט־פטרסבורג, אבל לא הרגשתי שזה הדבר הנכון. אמרתי לאוסקר שלא ידאג, שכל אירופה מסתכלת עליו, שיקנו אותו גם בחורף".
בשבוע האחרון של חלון ההעברות, אחרי שכבר האריך חוזה במכבי ת"א עם תג מחיר של שבעה מיליון יורו, התחילו הטלפונים. בשיקטאש, איאקס, אודינזה. ואז הגיעה ההצעה מזלצבורג. "זאת הייתה הקבוצה שהכי רצינו. לא כשחקן, אלא כמקפצה. זה מועדון אידאלי", אומר מקסים.
כשראשי זלצבורג קנו כרטיסי טיסה כדי להחתים את הוונדר קינד, ברצלונה התחילה להתקשר. פעם אחר פעם אחר פעם. "זה היה מאוד מפתה, לא אשקר", אומר הסוכן של גלוך, שחר גרינברג. "זה גם הכסף, וגם אתה לא אומר 'לא' לברצלונה. אבל מקסים אמר שזה לא נכון, שיש להם דרך מגיל חמש, וספרד זו קפיצה מהירה מדי, דילוג מעל תחנה הכרחית. שהוא יכול ללכת לאיבוד שם, להיות מושאל. ושכסף לא מעניין אותם. האוסטרים יבנו אותו והוא ירוויח פי כמה עוד שנתיים או שלוש".
ואם אוסקר היה אומר שהוא רוצה לברצלונה?
"אז היינו היום בברצלונה".
מטען פנימי בוער
אחרי שהייה קצרה במלון, גלוך עבר בשבוע שעבר לדירה משלו. הוא גר עם דודו בן ה־35, שמארגן בשבילו את כל מה שמסביב. שהילד יתרכז רק בכדורגל. בינתיים הוא לא לומד גרמנית. "אנחנו לא חושבים שהוא יהיה שם יותר משנה, שנה וחצי", מסביר מקסים.
"אתה לא תאמין מה הם אומרים עליו", הוא מוסיף, "אבל כל מה שהם אומרים עליו אני כבר ידעתי. הם עוד לא באמת יודעים מה יש להם ביד. בשנה הבאה אנשים לא יבואו פה לראות כדורגל, אלא הצגה, משהו שנשאר איתך. יש לו מטען פנימי בוער שלא נרגע עד שהוא יגיע לטופ של הטופ, כל הזמן קדימה. הוא לא עושה כלום חוץ מלאכול ולישון כדורגל. הוא מתאמן אפילו בימי חופש".
ומה התחנה הסופית?
הדיילות כבר ביקשו ממקסים להעביר את הטלפון למצב טיסה. יש קליפ באינטרנט שבו רואים אבא וילד בר מצווה ושק איגרוף כבד, והאבא מורה לבן: 1,000 אגרופים ביד ימין ו־1,000 אגרופים ביד שמאל. 28 דקות שהילד לא מפסיק לאגרף. פתיתי שלג על מסלול ההמראה, קרן שמש. "הוא תמיד רצה ריאל ובסוף זה יהיה ריאל", אומר מקסים, "אבל בלי הנבחרת הוא לא היה בזלצבורג, אז זה הכי חשוב. שחקנים של ריאל מביאים את הנבחרת שלהם ליורו או למונדיאל".
