במלאת יובל לזכייתה של מערב גרמניה באליפות העולם שנערכה בגרמניה ב-1974 אחרי ניצחון 1:2 על הולנד בגמר, מנסה ספר שיוצא בימים אלו, "אליפות העולם של הגאונים, 1974", לתהות על קנקנה של הנבחרת ההיא. ובתזמון מצמרר, הקפטן של אותה גרמניה, פרנץ בקנבאואר, הלך אתמול(ראשון) לעולמו.
שני הסופרים, דיטריך שולצה-מרמלינג והוברט דאלקמפ, מעלים נקודה לדיון: בזכייה של 1954, גרמניה הייתה נבחרת הפלא שהפתיעה את כל העולם, בדיוק כמו שאזרחיה הפתיעו עם הנס הכלכלי שהצליחו להקים אחרי המלחמה, ועל הדרך סיימה את החלום של פושקש. בזכייה של 1990 היה מדובר בנבחרת שהאירה את נפילת החומה והאיחוד בין המזרח למערב, ועל הדרך סיימה את החלום של מראדונה. ב-2014 הנבחרת חגגה את הרב-תרבותיות של ברלין ואת עידן המהגרים, ועל הדרך השהתה את החלום של מסי. מה בדיוק מיוחד בנבחרת של 1974, חוץ מזה שסיימה את החלום של יוהאן קרויף?
היו הרבה דברים חדשים בגביע העולמי ההוא: שחקן ראשון שמורחק באדום בגביע העולמי, גביע עולמי חדש (לאחר שברזיל זכתה בגביע הקודם בפעם השלישית ארבע שנים לפני כן), ושידור המשחקים בצבע. הגורם האחרון, תרם במידה מסוימת להאדרה של הכדורגל ההולנדי והטוטאל פוטבול שלהם בכל העולם. גם הנראות ההולנדית עשתה את שלה: שיער ארוך, מעשנים, מסיבות סקס, מין הכלאה של דור ההיפים לדור הגלאם-רוק שהתפתח בעולם, רגע לפני השמרנות הרייגניסטית. ההאדרה של הולנדים עד לרמת אלים עם סטופקס גרמה לרבים להסתכל על הגרמנים כעל מחרבי המסיבה. אבל זהו עיוות של המציאות.
6 צפייה בגלריה
מין הכלאה של דור ההיפים לדור הגלאם-רוק שהתפתח בעולם. שחקני נבחרת הולנד
(צילום: AP Photo/Peter Hillebrecht)
הסטירה שהגיעה מהמזרח
צריך לזכור: מדובר בתקופת הזהב של הכדורגל הגרמני. ספ מאייר, בקנבאואר וגרד מילר הוליכו את באיירן מינכן להצלחות גדולות באירופה, ואת הנבחרת לאליפות אירופה 72' (כולל ניצחון 1:3 על אנגליה בוומבלי) ולגמר ב-76'. אבל הנבחרת של 74' היא נבחרת טראומטית. היא מנצחת בשני המשחקים הראשונים, אבל הקהל לא מרוצה מהיכולת, וההתנצחות בין השחקנים לקהל מקבלת דגש במשחק השני נגד אוסטרליה: בקנבאואר מרחיק לקרן ויורק לכיוון הקהל. "מעולם לא חוויתי נבחרת כל כך לא שמחה וביקורתית כלפי עצמה אחרי שני ניצחונות", כתב בקנבאואר שנים לאחר מכן בספרו האוטוביוגרפי.
אחרי שהבטיחה את מקומה בחצי הגמר, גרמניה מפסידה במשחק האחרון בשלב הבתים את המאבק היחיד אי פעם נגד מזרח גרמניה. המאמן הלמוט שן נכנס למצב קטטוני. ישנן שמועות שהוא לא מסוגל לאכול אוכל מוצק אחרי ההפסד, שהוא איבד את חדר ההלבשה, שהשחקנים דרשו שיוחלף, וכי לאחר ההפסד הוא הפסיק להיות המאמן הלכה למעשה. לפני המשחק הראשון בחצי הגמר נגד יוגוסלביה, השחקנים נפגשים ללא המאמן, פגישה שקיבלה את הכינוי "הלילה הארוך במלנטה" (מחנה האימון של הנבחרת היה בעיירה מלנטה, צפונית להמבורג). "אם לא היינו מפסידים למזרח גרמניה, לא היינו זוכים בגביע העולמי", כתב בקנבאואר שנים לאחר מכן.
אבל מחברי הספר טוענים אחרת. בעיניהם, שן לא התפרק ואף אחד לא התעלם ממנו. ההפסד למזרח גרמנים אכן היה מביש, בעיקר בבית ובשיאה של המלחמה הקרה, אבל צורת הניהול של המאמן והדרך שבה הוא הנהיג את הנבחרת משקפת את רוח התקופה של גרמניה באותם זמנים. "תעזו להיות דמוקרטים", היא המימרה הידועה של הקנצלר מוביל הרפורמות ווילי בראנדט (שהתפטר מהתפקיד כמה חודשים לפני הטורניר בשל פרשת ריגול של אחד מיועציו הקרובים עבור מזרח גרמניה).
הניהול של שן הוא ניהול של דמוקרטיה בהתהוות, כזאת שבאמת מנערת מעליה את שרידי הנאציזם של המדינה. לא שלטון דיקטטורי של מאמן ומשמעת, אלא חדר הלבשה דמוקרטי. שן לא מורה לשחקנים שלו מה לעשות, הוא מדסקס איתם מה לעשות. הוא משאיר רק ארבעה שחקני הרכב אחרי ההפסד למזרח גרמניה, והקהל מגבה את הנבחרת. במובנים רבים זו הנבחרת הגרמנית היחידה שזוכה בגביע העולמי ושאינה זקוקה לניתוחים פוליטיים. לעומת הנבחרת שלפניה (גרמניה של 1954) שעזרה בחיפוש של מדינה שלמה אחרי דמוקרטיה ושלום, או הנבחרות שאחריה שזכו לדיונים גבוהי מצח והשוואות פוליטיות באשר לזהות שלהן.
יעילות מול אסתטיקה
הנבחרת של 1974 היא קבוצת ספורט, והיא מצליחה לנצח את אליפות העולם למרות שהיא לא הנבחרת הכי טובה, ובטח שלא הכי זכורה, מהאליפות הזו.
תעיד על כך הכריכה של הספר, שהעורכים והכותבים שלו החליטו שתהיה צבועה בכתום ושחור, הצבעים של נבחרת הולנד באותה אליפות.
צריכים להבין את הקונטקסט של הולנד כשהיא מגיעה לאליפות הזו. מדובר במדינה קטנה, נבחרת חצי מקצוענית שעד שנים ספורות לפני הטורניר אף אחד לא ספר בעולם הכדורגל. ריינוס מיכלס, האבא של הטוטאל פוטבול ומי שאחראי להפיכתה של הולנד לדיירת קבע בפנטהאוז של הכדורגל העולמי, מספיק מבוגר כדי לזכור את הפלישה הבריונית של הנאצים להולנד. "כרגע מדובר במלחמה, ומלחמה זו מלחמה", הוא אומר לפני הגמר, "ביום ראשון, אחרי הגמר, יהיה שוב שלום".
גרמניה מנצחת את הגמר ביעילות המוכרת. בקנבאואר מניף את הגביע ובגרמניות טיפוסית הוא אומר: "יוהאן קרויף היה השחקן הכי טוב באליפות, אבל אני הנפתי את הגביע". בדיוק כמו ב-74' בקנבאואר מצליח להניף את הגביע העולמי גם כמאמן של נבחרת גרמנית משעממת וחסרת מעוף בטורניר הכי גרוע בתולדות המפעל (1990), אבל איפה מורשת האימון שלו ואיפה זו של קרויף, שהמציא את ברצלונה והעביר את החזון שלו לפפ גווארדיולה.
6 צפייה בגלריה
"יוהאן קרויף היה השחקן הכי טוב באליפות, אבל אני הנפתי את הגביע". בקנבאואר
(צילום: AP Photo/File)
קרויף מגיע לטורניר עם תדמית סכיזופרנית. הוא כבר כוכב ענק בהולנד, אחרי תארי אליפות המדינה ואליפות אירופה עם אייאקס ושני תארי בלון ד'אור. שני הגולים שלו בגמר האלופות נגד מילאן ב-72' לא רק שנותנים לאייאקס את התואר, אלא מקבעים את העובדה שהטוטאל פוטבול הדיח את הכדורגל ההגנתי של איטליה. "אם רונאלדו ובייל נמכרו במאה מיליון דולר", אמר בקנבאואר בראיון ב-2014, "הרי שקרויף היה שווה מיליארדים".
בניגוד לשחקנים ומאמנים אחרים שמעדיפים מדדים שאפשר לכמת, קרויף מצטיין בעיקר בטכניקה ובהבנת כדורגל, דברים שאי אפשר לשים בתוך תוכנת מחשב. הוא מדבר על כדורגל במושגים מיסטיים, מוארים. "הכדורגל הכי פשוט הוא הכדורגל הכי יפה, אבל גם הכדורגל שהכי קשה להשיג אותו", הוא אומר. או: "איכות ללא תוצאות היא חסרת טעם, אבל תוצאות ללא איכות הן שעמום". הוא האנטיתזה של בקנבאואר.
אבל בנדיקט יוהנס קרויף הוא אישיות בלתי נסבלת עד כדי כך שהצבעה של חבריו לקבוצה מסירה ממנו את סרט הקפטן. הוא מוצא במיכלס מאמן שמתאים לשגעונות שלו (מיכלס מוצא בו כשחקן את אותו הדבר), ועובר לשחק בברצלונה, תוך שהוא מסרב לעבור לריאל מדריד, כפי שרצתה אייאקס, בגלל יחסי הקרבה שלה לגנרל פרנקו. בשנה שלפני הגעתו, ברצלונה מסיימת בתחתית. הוא לוקח אותה לאליפות, כשבדרך הוא מככב ב-0:5 בסנטיאגו ברנבאו. על הדרך הוא גם נותן לבנו שם קטלוני (הוא חייב לנסוע להולנד כדי לרשום את ג'ורדי בגלל שהרשויות בספרד מסרבות לרשום ילד עם שם של קדוש קטלוני). קרויף מגיע לגרמניה כקדוש, גואל.
קרויף מצדיק את הציפיות ממנו לאורך כל הטורניר, כולל הופעות פאר נגד ארגנטינה וברזיל בשלב חצי הגמר. גם את הגמר הוא פותח בסערה וגורם לפנדל כבר בדקה השנייה, אבל נעלם מהמשחק כמעט לחלוטין לאחר מכן, וגרמניה מנצחת.
והיו גם אורגיות
הספר גם מאשר טענה ישנה לסיבה שבגללה קרויף שיחק ביכולת ירודה בגמר (מעבר למיליון הסיגריות שהיה מעשן כל יום). מתברר שאת הימים שלפני המשחק בילתה הנבחרת ההולנדית במסיבות ואורגיות במלון שלה. לאחת מהן הצליח להתפלח תחת מסווה העיתונאי גואידו פריק. פריק מכר את הסיפור על האורגיה בעירום על שפת הבריכה עם השחקנים ההולנדים והנשים המקומיות ל"בילד", העיתון הנפוץ ביותר באירופה. בילד פוצץ את הסיפור וזה הגיע לאוזניה של דני, אשתו של קרויף. במקום לחשוב איך להתגבר על ברטי פוגטס, בילה קרויף את הימים שלפני המשחק בהרגעת אשתו. החלוץ ג'וני ראפ העיד על ההכנות הללו של קרויף: "הוא עמד שם, בטלפון הציבורי מול המלון, במשך שעות, שוחה בתוך הזיעה של עצמו".
קרויף הכיר את דני ב-1967 בחתונה של חבר. היא הייתה הבת של הסוכן שלו. שנה וחצי לאחר שהכירו הם התחתנו. קרויף נשאר איתה עד יום מותו. בקנבאואר התחתן שלוש פעמים.
"ניצחון הוא בן יום אחד. המוניטין שלך נמשך כל החיים. לנצח זה דבר חשוב, אבל כשיש לך את הסגנון שלך, לגרום לאנשים לחקות אותך, להעריץ אותך, זו המתנה הגדולה מכולם". על החתום: יוהאן קרויף
פורסם לראשונה: 14:11, 05.01.24
