לאו מסי היה הכי קרוב לבית, מול יריבה שהוא מכיר כל-כך טוב. בסנטיאגו ברנבאו בו רשם את אחד הרגעים האייקונים שלו - אותה הנפת חולצה מפורסמת אחרי שער ניצחון בדקה ה-92 של הקלאסיקו, שהוא היה בו הכוכב הראשי כל כך הרבה שנים (15 שערים ב-23 משחקים). אתמול (רביעי) "הפרעוש" היה רק שחקן המשנה בהצגה המטורפת, זה היה קיליאן אמבאפה מצד אחד מול שלושער ענק של קארים בנזמה מהצד השני. הארגנטינאי היה על תקן נער מים, אם הוא לא היה על המגרש - אף אחד לא היה שם לב. זה הרגיש קצת כמו הסוף.
נקווה כי מסי יהיה איתנו עוד הרבה שנים (בקיץ הוא יהיה בן 35), כי העונה שלו בעצם הסתיימה אמש. פ.ס.ז' תזכה העונה (שוב) באליפות צרפת, אבל לא בשביל זה הוא הגיע לעיר האורות. לא על זה פינטזו אוהדי הכדורגל כשהוקם הטריו אמבאפה-מסי-ניימאר בקיץ האחרון. השלישייה הזאת הייתה אמורה להשתוות ואפילו להאפיל על שלישיית מסי-סוארס-ניימאר של ברצלונה. עימה זכה הארגנטיני בפעם האחרונה בליגת האלופות, אי שם ב-2015. יותר מדי זמן עבר מאז, מסי אסף אליפויות בספרד, והביא גם תואר לארגנטינה, אבל את הגביע עם האוזניים הגדולות הוא לא הניף. במשימה הגדולה שלו בפריז הוא נכשל.
זה לא אותו המסי שאנחנו רגילים לראות. נכון שהוא מוסר מצוין, אבל הוא לקח צעד אחורה. זאת אינה דעיכה טבעית, כי רק בעונה שעברה כבש 30 שערי ליגה במדי בארסה (בליגה הצרפתית העונה: שני שערים). בברצלונה היה ברור שלא משנה מי יגיע, זאת קודם כל הקבוצה של מסי. בפריז הוא מספר 2 מובהק אחרי קיליאן אמבאפה. זאת לא סיטואציה שהוא אמור להיות בה, אפילו שהוא כבר בן 34.
נכון שההגרלה לא האירה פנים לפ.ס.ז', אך בדיוק בשביל זה הוקם הטריו המפלצתי על הנייר - בשביל לנצח כל קבוצה בכל מצב. זה עבד במשחק הראשון ואפילו נראה קצת לא כוחות, ונגמר במפח נפש. שוב מסי מוצא את עצמו בצד הלא נכון של המהפך (ד"ש מליברפול של 2019 ורומא ב-2018). הפעם הוא יכול לבוא בטענות בעיקר לעצמו. הקלישאה שקבוצה לא בונים ביום אחד הוכחה כנכונה בפעם האלף בערך, ואפילו הכדורגלן הכי גדול בהיסטוריה לא יכול לנצח אותה.
בתוספת הזמן פ.ס.ז' קיבלה כדור חופשי כ-30 מטר מהשער, קצת רחוק אך מסי כבר כבש ממצבים קשים יותר. בימים רגילים הכדור היה מוצא את עצמו ברשת, הפעם זה הלך מעל השער. זה בעצם כל הסיפור של מסי בצרפת עד עכשיו, כאילו הוא משחק ב"ספייס ג'אם" וכל הכוחות שלו נגנבו בידי חייזרים. עכשיו כל הפרויקט הקטארי בסכנה. קיליאן אמבאפה מתקרב לריאל מדריד, ופתאום פריז נראית הרבה פחות נוצצת. מסי שוב יהיה בעמדת נחיתות במפעל הכי חשוב, ועלול להתחרט שעזב את ברצלונה. עם כל הכבוד לכסף הרב שנשפך בבירת צרפת כבר שנים ארוכות, מלבד עונה אחת (2020) היא לא מצליחה להיראות כמו קבוצה שיכולה באמת לזכות בליגת האלופות.
עדיין אנדרייטד
קארים בנזמה נכנס לפנתיאון של ליגת האלופות, זאת הייתה אחת מתצוגות היחיד הגדולות בתולדות המפעל. שלושער תוך 17 דקות שהוביל למהפך אדיר, ואחד השערים הכי יפים שהובקעו בנגיעה אחד - השער השלישי בו הרגל שלו הפכה למקל סנוקר שנתן מכה מדויקת לכדור. בנזמה כבר מזמן יצא מהצל של כריסטיאנו רונאלדו, הוא הביא אליפות לריאל מדריד במו רגליו, אך עדיין נראה שלא סופרים אותו כאחד מהגדולים. גם העונה מי שסוחט את מיטב המחמאות הוא ויניסיוס (אכן בכושר נפלא). בהצבעה לכדור הזהב הוא הגיע למקום הרביעי, הוא לא היה בתמונת הזכייה יחד עם רוברט לבנדונסקי ומסי כפי שהגיע לו.
אחרי השלושער יהיה קצת יותר קשה להתעלם מהצרפתי, חלוץ ה-9 הקלאסי מבית מדרשו של ראול. כמה צחקו עליו שהוא רק "מפנה שטחים" עבור רונאלדו, כאשר היום מתברר שהפורטוגלי חייב לו לא מעט על שיתוף הפעולה הפורה - מאז שעזב את ספרד לא מצא פרטנר כמו בנזמה. בנזמה מוכיח שהוא סופרסטאר ענק גם לבד, ועולה השאלה מה היה קורה אם לא היה משחק בריאל מדריד בשנות השיא של כריסטיאנו. אולי היו מעריכים יותר את קריאת המשחק המדהימה והסיומת הקטלנית.
אם ימשיך ככה העונה בליגת האלופות, בפעם הבאה כדור הזהב יהיה שלו. אבל זה פחות חשוב, יותר חשוב שיבינו שהוא אחד החלוצים הכי גדולים ששיחקו אי פעם. אגדה אמיתית.
