לרגל גמר המונדיאל וברוח מערכות הבחירות, המתקיימות אצלנו בישראל כל כמה חודשים, פניתי לשתי הפינאליסטיות, ארגנטינה וצרפת ושאלנו אותן למה אנחנו צריכים לתמוך בהן במשחק הגמר הזה? למה מגיע להן להניף את הגביע הנכסף. התשובות בהחלט שיכנעו אותי. עכשיו תורכם להחליט מי שכנע אתכם יותר.
דבר הטוענת לכתר, נבחרת ארגנטינה:
סניוראס אי סניורס, קהל נכבד. אנחנו לא מאמינים שאתם שואלים ברצינות. ברור שלנו מגיע. ברור שתתמכו בנו. אין שאלה בכלל. קודם כל, כי מגיע לליאו מסי. זה ברור לכולם. גדול שחקני הדור הנוכחי ואולי גם כל הדורות (רק אולי, כי אנחנו לא רוצים להרגיז את דייגו, עליו השלום). השחקן שמצית לכם ולנו את הדמיון כבר כמעט 20 שנה. זה שילדים אצלכם גדלו עליו ומבוגרים אצלכם ראו אותו הופך מילד למפלצת וקראו לילדים שלהם, שם אצלכם בישראל, על שמו. זה שחנן בן ארי שלכם הודה לאלוהים על הזכות לראות אותו בשיר ההוא עם התותחים, הרי לא יכול להיות שיפרוש בלי הגביע שכל כך מגיע לו. ראו אותו, על סף גיל 35, בשיאו. מנהיג, מוביל, נלחם, אנחנו יודעים שכמו בכל העולם, הרבה אצלכם שייכים למחנה רונאלדו, במה שאצלכם הפך לירדנה נגד עופרה, גירסת הכדורגל, אבל גם אוהדי רונאלדו השרופים ביותר לא יכולים לפספס את הסיפור שקורה פה ולא לרצות הפי אנד, הוליווד סטייל, לקריירה של הפרעוש.
אבל זה לא רק מסי. ממש לא. זו התשוקה של נבחרת שלמה, של לוחמי קומנדו, שאנחנו יודעים שאוהבים את הדימוי הזה אצלכם בישראל, שנותנים הכל. של שמות כמו רודריגו דה פול, חוליאן אלברס ואלכסיס מקאלסיטר, שרק עכברי כדורגל אצלכם הכירו ועכשיו כל זקן, אשה וילד אצלכם פתאום מדקלם. של ליונל סקאלוני, שנראה בגיל של השחקנים שלו וכל כולו רגש.
ואפרופו רגש: העם שלנו כולו נמצא עם הנבחרת בקטאר. אנחנו נותנים אווירה ביתית בכל מגרש. אנחנו רוקדים, שמחים, בוכים וכמובן שרים. הרי כולכם בישראל שרים כבר חודש את ה"מוצ'אצ'וס" הזה שלנו, עם דייגו בשמיים ששומר על ליונל. שמענו שאפילו האוהדים אצלכם בישראל כבר חיברו ממנו שירים לקבוצות שלכם.
מה יקרה עם הצרפתים ינצחו? כלום. ישמחו קצת ויילכו הביתה. הם הרי זכו רק לפני 4 שנים. אצלנו יהיה טירוף מוחלט. כל העם ייצא וירקוד, בטירוף חושים מוחלט. כמו אצלכם ב-48'. אמבאפה עוד לא בן 24 וכבר אלוף עולם. לא יכול להיות שהוא ייקח שוב וליאו שלנו אפילו לא פעם אחת. דשאן כבר אלוף עולם, כשחקן וכמאמן. למה שייקח שוב, במקום לראות את סקאלוני שלנו בוכה מאושר, קוצר את הפירות של להפוך את האלביסלסטה שלנו מאסופת שחקנים לקבוצה.
בשביל העם, בשביל השמחה, בשביל השירים וכמובן, בשביל ליאו. מגיע לנו. תהיו אתנו. מוצ'אס גרסיאיס!
דבר אלופת העולם, נבחרת צרפת:
מאדאם או מיסייה, ישראלים יקרים, בני עמנו אשר בנתניה רבתי, שמענו שרובכם עם מסי וארגנטינה. הרשו לנו סילוופלה לשנות את דעתכם.
כל מי שאוהב אצלכם כדורגל צריך לרצות שאנחנו ניקח את הגביע. קודם כל, כי שמענו שאצלכם מאוד אוהבים צדק ואיזה צדק זה יהיה, אם לא ניקח? הרי איבדנו בפציעות שלושה שחקנים סופר משמעותיים, שאתם יודעים שאיתם היינו לוקחים בהליכה. הרי בנזמה השנה היה בלתי ניתן לעצירה והביא בעצמו את הגביע עם האוזניים הגדולות למדריד ועל אנגולו קאנטה אתם כבר מכירים את המשפט על כדור הארץ והמים. מי היה עובר אותו? גם לא מסי. ומה עם פוגבה? טוב, פוגבה בעיקר היה מפריע, אבל השניים האחרים זה מספיק.
מגיע לאורלאן צ'ואמני, שבשנה אחת נכנס להרכב של המועדון הגדול בעולם, כדי להחליף בו את קאזמירו ואז גם להרכב של אלופת העולם, להחליף את קאנטה ופוגבה, שכבר הזכרנו והוא עושה את זה בהצלחה מדהימה וכל זה כשהוא עוד לא בן 23 ומראה בגרות ונסיון של בן 35.
מגיע לאנטואן גריזמן, שחווה רנסנס בנבחרת והפך מחלוץ לפליימייקר ובגיל רץ יותר מכל אחד אחר. והעיקר מגיע למאמן שלנו, דידייה דשאן, שנראה תמיד רגוע, תמיד בשליטה, תמיד יודע מה לעשות. הפנים שלו הם הפנים של הנבחרת שלנו. אתם יודעים שאנחנו מעל כולם. אתם יודעים שאנחנו, כמו השיר הזה שרץ אצלכם חזק: קלאס באפס מאמץ.
אז בשביל הקלאס הזה, בשביל האיכות, בשביל שלא יהיה על המצפון של אלה שנפצעו ולא יכלו לעזור (שמענו שאצלכם עניין הלנגן לכם על המצפון עובד חזק, בגלל המקומות מהם הגיעו הסבים והסבתות שלכם לישראל), אנחנו פונים ללב שלכם: תמכו בנו, כי מגיע לנו! מרסי בוקו!
עכשיו תורכם: אמרו בתגובות למי מגיע יותר הגביע הקדוש.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
