אָמְרוּ לוֹ: יַעְנְקָלֵךְ!
קָרְאוּ לוֹ: לֵךְ לְךָ.
(הֲכִי קַל לְלַכְלֵךְ
כְּשֶׁהָאַרְנָק הוּא לֹא שֶׁלְּךָ).
אָמְרוּ לוֹ: נוּ, שַׁחְרֵר
תִּמְכֹּר אֶת הַקְּבוּצָה –
שֶׁאִישׁ עָשִׁיר אַחֵר
יִבְלַע אֶת הַחֻמְצָה
בִּדְמוּת כְּפִיּוּת טוֹבָה
מִצַּד קָהָל רָעֵב,
שֶׁאֶת הָאַהֲבָה
הֶחְלִיף בְּשִׁיר כְּאֵב.
פָּתְחוּ בִּמְחָאָה,
תָּלוּ שִׁלְטֵי חוּצוֹת.
אֶת בַּעַל הַמֵּאָה
הִפְסִיקוּ לְרַצּוֹת.
שַׁחְרֵר אוֹתָנוּ כְּבָר!
צָרְחוּ בְּהַפְגָּנוֹת.
חָבֵר, זְמַנְּךָ עָבַר –
אִתְּךָ אֵין נִצְחוֹנוֹת.
מִשְּׁנוֹת מַעֲמָסָה
נוֹלְדוּ הַטָּעוּיוֹת
וְהַקְּבוּצָה קָרְסָה
מֵעֹל הַצִּפִּיּוֹת.
אֲבָל רֶגַע, מִי הֵבִיא אֶת הַתַּפְנִית?
מִי לָמַד בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה, הַבּוֹגְדָנִית?
מִי הִנְחִית כִּמְאַמֵּן קַבְּלַן צַלָּחוֹת?
מִי בָּחַר פִּתְאוֹם רְכִישׁוֹת מֻצְלָחוֹת?
זֶה לֹא מָשִׁיחַ שֶׁהוֹפִיעַ
וְהִדְלִיק אֶת הַגַּחֶלֶת,
לֹא הִגִּיעַ שׁוּם רוֹכֵשׁ אָמִיד.
הָיָה זֶה שַׁחַר שֶׁהִפְצִיעַ,
כִּי הֲקַארְמָה מְתַגְמֶלֶת
אֶת הַפֶּרֶד הַסַּבְלָן וְהַמַּתְמִיד.
