על כל דבר שקורה בוושינגטון וויזארדס צריך להביט באופן יחסי: פתיחת העונה מרשימה למרות ההפסד הלילה באטלנטה (עדיין, פינאליסטית המזרח), אבל עדיין בלי אף יריבה מהמערב; מתגבשת רוטציה טובה, אבל אין לדעת לאן היא תלך כאשר הסגל יהיה מלא ורוי האצ'ימורה יחזור; ובמיוחד, מעל לכל דבר, אמנם הכדורסל טוב יותר – רק שכל סגנון ייראה כמו שיפור כאשר יעמידו אותו מול הזוועות של העונה שעברה, קבוצה שהיו לה שלושה תרגילים. 1. ראסל ווסטברוק לוקח את הכדור והולך עם הראש בקיר. 2. בראדלי ביל לוקח את הכדור והולך עם הראש בקיר. 3. אחד מהם מעיף את הכדור בלית ברירה לדאוויס ברטאנס שזורק מכל מצב, מכל מרחק ובכל סיטואציה. לא קשה להשיג שיפור בהקשר הזה.
למה אנחנו אומרים את זה? כי לא צריך להיסחף. וושינגטון באמת משחקת לפרקים כדורסל משופר, בטח בהגנה, אבל הייתה התלהבות מעט מוקדמת ומוגזמת מכך. ביל עדיין משתולל, ספנסר דינווידי הוא רכז שמחפש את הסל יותר מאשר את האסיסט ובחמישייה השנייה משחקים בדר"כ בקו האחורי ראול נטו וארון הולידיי, שלא משפרים את המצב.
3 צפייה בגלריה
למרות ההצלחה היחסית בפתיחת העונה, לא הרבה השתנה בוושינגטון. אבדיה מול הארדן
(צילום: AP)
שני הסמול-פורוורדים של הקבוצה הם הסובלים העיקריים מכך. הראשון הוא קנטביוס קולדוול-פופ, סקורר מצוין שכמעט לא משתתף בהתקפה. בעוד קייל קוזמה ומונטרז הארל שהגיעו איתו מהלייקרס השתלבו מצוין כי הם סוגרים פינות חשובות, איכשהו נוצר מצב שלמרות חילופי המאמנים והנעת הכדור המשודרגת, העמדה היחידה שוושינגטון לא מצליחה להפוך לאפקטיבית בהתקפה היא בדיוק אותה אחת מהעונה שעברה, העמדה מספר 3. השני הוא כוכב המדור הזה.
דני אבדיה קצת תקוע מבחינה התקפית, ולא נראה שזה ישתפר בקרוב. אמנם המאמן ווס אנסלד ג'וניור דיבר על כך שהוא רוצה לראות אותו מוביל את הכדור יותר, ויש מקרים כאלה פה ושם, אבל השינוי מזערי. אם בעונה שעברה זה היה קורה בהתקפה אחת במשחק, העונה אנחנו רואים את זה 3-2 בכל ערב. נתון זניח. העובדה שהוא משחק יותר עם החמישייה השנייה לא עוזרת: נטו, עם כל הכבוד לאהבה של הקבוצה כלפיו, הוא רכז שכונתי מאוד שמתחיל את המהלך בריצה עיוורת לצבע ואז מחליט, בדר"כ לא טוב, מה לעשות עם הכדור. ברטאנס מתוסכל מאוד מכך שהוא משחק וזורק פחות השנה, והוא בכל מקרה תחנה אחרונה. אבדיה פשוט לא נוגע בכדור.
עם הזמן אפשר יהיה לומר יותר בבירור מי אשם בכך יותר. העובדה שגם קולדוול-פופ מתקשה מעידה על כך שמשהו בשיטה לא מביא לתנועה נכונה אל העמדה מספר 3. הגארדים מייצרים לעצמם, ורוב המסירות הולכות לקוזמה ולסנטרים, בהוצאה לפינה או בצבע. אבל בתור שחקן שקיבל את האמון מהקבוצה עם הארכת חוזה למרות פציעה ממושכת, דברים צריכים להתחיל להשתנות אצל אבדיה.
הוא פשוט נפלא בהגנה. נפלא. וזו לא הגזמה. אנסלד כבר קלט את זה ומשתמש בו בדקות חשובות. נגד ברוקלין הוא קיבל מחמאות מקיר לקיר בזכות השמירה על הסופרסטארים קווין דוראנט, ג'יימס הארדן ובלייק גריפין. בגלל הפציעה של דניאל גאפורד, שהשאירה את הקבוצה במצוקת גבוהים אמיתית (קוזמה וברטאנס אפילו שיחקו בעמדה 5 במשך דקות מסוימות בשבוע האחרון), אבדיה שמר על שחקנים גבוהים ופיזיים יותר מתמיד, והראה עד כמה שיפר את ההיבט הגופני בקיץ. הוא חזק, זריז וחכם, והחסימה האדירה על ג'ייסון טייטום בניצחון האחרון על בוסטון הייתה מהלך של משחק. בכל אותו משחק הוא סיפק דקות מהטובות בקריירת ה-NBA שלו. הוא טיפל בבעיית העבירות ושומר נקי. קשה להבין את הפער בין הביטחון בהגנה לביטחון בהתקפה.
ובעצם, אולי אפשר לסכם את זה בשתי מילים: שלוות נפש. יש הבדל גדול בין ביטחון עצמי לשלוות נפש, והוא זה שעומד בין אבדיה לבין קפיצת המדרגה שהוא צריך לעשות בליגה. ביטחון עצמי זה לעשות את התנועה הנכונה, לקבל את הכדור, להיכנס חזק לסל ולזרוק. שלוות נפש זו היציבות ביד שמסיימת את המהלך בשתי נקודות. הלילה היה ניצוץ חיובי במספר מהלכים, בגלל שהוא נכנס למומנטום קטן בתוך המשחק, והזריקות הרכות נכנסו. זה לא קורה מספיק.
לא סתם חלק צורב בהחטאות של אבדיה מתחילת העונה הוא בליי-אפים פשוטים, דבר עליו מדברים בהרחבה בארה"ב. מהלכים קלים שצריך לגמור בסל מסתיימים בפספוס. הוא עושה הכל נכון, ורק הפיניש חסר. במשחק הראשון מול בוסטון השנה אבדיה הקפיץ יפה את מרקוס סמארט, סחט את העבירה בזריקה אבל לא הפך את זה למהלך של שלוש נקודות כי לא דייק מטווח אפס. במשחק אחר טס להתקפה מתפרצת ופתח מסלול למסירה לקוזמה, אבל במקום לגמור בדאנק עוצמתי הוא התבלבל בזמן הקפיצה, לא החליט אם להטביע או ללכת עם הקרש ובסוף נתקע בטבעת.
הדיון המוצדק בנוגע לשלשות היה אמור להוביל לשיפור בקליעה, ואבדיה סיפר על כמה שעבד על הטכניקה בקיץ, אבל לא רק שהוא קולע מבחוץ עוד יותר רע מאשר בשנה שעברה, אלא שגם הזריקות הנוחות לא נכנסות. הוא לא רגוע מול הסל, וזה נובע אך ורק מהידיעה שזו תהיה אחת מהפעמים היחידות במשחק בה יקבל הזדמנות כזו. זה 50-50 – קבוצה שלא משתפת אותו, ושחקן שלא מוכיח שהוא יכול לנצח את המצבים המעטים שהוא מקבל.
אפשר לראות את זה גם בשפת הגוף. אחד הדברים הבולטים בשנת הרוקי של אבדיה היו התגובות שלו לשריקות, הרבה פרצופים, תנועות, כעס על השופטים. זה משהו שהוא לא מצליח להיגמל ממנו ומתבטא כיום בצורה אחרת שמבהירה עד כמה הוא לחוץ בהתקפה. בכל אחת מהחטאות הליי-אפים האלה, אבדיה פשוט מציג דמות שבורה. הוא מוריד את הראש, הולך בתסכול מאחורי הסל, מגיב כאילו הגיע סוף העולם.
קוזמה קלט את זה, ואחרי אחת ההחטאות האלה של אבדיה הוא תפס לו את הראש בחיבה ואמר לו שהכל בסדר. בסיום הסביר קוזמה: "חשוב מאוד לעזור לשחקנים צעירים להישאר שפויים ומאוזנים על המגרש. הוא צריך רק להירגע קצת".
בהנחה שהקבוצה לא תעזור לו לקבל יותר כדורים, הצעד החשוב של אבדיה להשגת שלוות נפש תלוי בו ובעבודה מנטלית ולא גופנית: הכדור לא נכנס? בפעם הבאה ייכנס. כולם מחטיאים ב-NBA, גם זריקות קלות, גם הגדולים ביותר. אבדיה הוא חלק חשוב בקבוצה, משחק הגנה שעושה לו שם בליגה הטובה בעולם. הכל בסדר, רק לנשום. כשלא הולך, ממשיכים למהלך הבא.
3 צפייה בגלריה
"חשוב מאוד לעזור לשחקנים צעירים להישאר שפויים ומאוזנים על המגרש". קוזמה ואבדיה
(צילום: רויטרס)
המספר הנוסף: 1.0
בעונת הבכורה מספר החסימות של אבדיה לא היה משמעותי, 0.3 בממוצע. השנה הוא השתפר ל-1 בממוצע. זה עניין שקשור ישירות לשיפור הפיזי ולהבנת השמירות של אבדיה. הוא מרגיש הרבה יותר בנוח לשחק באגרסיביות בצבע, ושילוב האלמנט הזה הופך אותו לשחקן הגנה עוד יותר איכותי.
רק רשת
"צריך לזכור שאבדיה רק בן 20, ומגיע אחרי פציעה ועונת רוקי מבוזבזת בה הקונצנזוס הוא שלא השתמשו בו נכון"
חשבון הטוויטר "וויזארדס ליד" מבקש לתת לילד זמן
מה אתה אומר
"מדי יום אני רואה שהוא מרגיש יותר ויותר נוח"
קנטביוס קולדוול-פופ משוכנע שהשיפור ביכולת בדרך
