זה היה רגע מביש וקשה לצפייה. אישה בת 80 ישבה בטקס שאמור היה לכבד, בין היתר, את בעלה המנוח, ובמקום זה שמעה קרוב ל-20 אלף צופים שורקים בוז כשהוזכר שמו. היא החלה לדמוע.
תלמה קראוס ידעה שאוהדי שיקגו בולס שנאו את בעלה, שהיה הג'נרל-מנג'ר של הקבוצה כמעט 20 שנה. הם הרי שרקו לו בוז עוד כשהיה בחיים - אבל היא בוודאי לא ציפתה לזה. נכון שהם תיעבו אותו, אבל הוא גם העמיד קבוצה שזכתה בשש אליפויות. מה שקראוס עשה בסוף שנות ה-80 ורוב שנות ה-90 היה בית ספר מתקדם לבניית קבוצות אליפות סביב שחקן של פעם בחיים. ששת דגלי האליפות שתלויים במרומי היונייטד סנטר לא היו שם בלי ג'רי קראוס.
שריקות הבוז היו בלתי-נסבלות ומכוערות, וגם לא מתאימות לאתוס של אוהדי ספורט בשיקגו. דברים כאלה קורים בפילדלפיה, שם חגגו פעם אוהדים פציעה קשה של שחקן יריב במשחק של האיגלס ב-NFL; זה יכול לקרות בניו-יורק, אבל בדרך כלל זה לא קורה בספורט בשיקגו, והאשמה נופלת כאן גם – ואולי בעיקר – על מייקל ג'ורדן.
תלמה קראוס הגיעה ליונייטד סנטר כדי להשתתף בטקס שהבולס אירגנו די בחופזה, ונקרא "טבעת הכבוד". הוא נועד לחגוג את קבוצת 72 הניצחונות מעונת 1996, והבולס ניצלו את ביקורו השנתי של מאמן גולדן סטייט סטיב קר, חלק מרכזי בקבוצה ההיא, כדי לחגוג. הם הוציאו חוברת מהודרת, הנשיא ברק אובמה כתב על ג'ורדן, ותיקי הקבוצה ההיא הגיעו ברובם. ג'ורדן עצמו שלח סרטון. כל זה אורגן בכזו מהירות, שאף אחד כנראה לא עצר לשאול "מה יקרה אם הקהל ישרוק בוז כשיוזכר שמו של ג'רי קראוס ואלמנתו תהיה במגרש?"
4 צפייה בגלריה
לא ציפתה ליחס שכזה. תלמה קראוס
(צילום: Jamie Sabau / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
זה תסריט שהיה צריך לחשוב עליו, כי ג'רי קראוס, שהקיף את ג'ורדן בסקוטי פיפן ודניס רודמן והוראס גרנט וסטיב קר וטוני קוקוץ', סיים את דרכו בבולס כאחד ממנהלי ה-NBA השנואים ביותר שאפשר לזכור. זה סיפור שקשור לצורה בה התפרקה השושלת הגדולה ב-1998; לציטוט אחד שקראוס טען עד יום מותו כי הוצא מהקשרו; לג'ורדן, ששנא את קראוס בדרכים ג'ורדניות חסרות רחמים, וגם לתקופה המכוערת בה אנחנו חיים.
כשג'ורדן לוקח ללב
לאורך שש האליפויות של הבולס בשנות ה-90, קראוס טען שוב ושוב שהארגון, המועדון, יותר חשובים מהשחקנים שעולים על המגרש. "שחקנים ומאמנים לא זוכים באליפויות, ארגונים זוכים באליפויות", היה ציטוט שרדף אחרי קראוס עד סוף חייו. קראוס התעקש כי הכתב שציטט אותו השמיט את מילת המפתח "לבד" – "שחקנים ומאמנים לבד לא זוכים באליפויות; ארגונים זוכים באליפויות". זה לא משנה. מייקל ג'ורדן, כמובן, לקח את זה אישית.
מבחינת האוהדים, הבעיה הייתה פחות הציטוט הזה ויותר הצורה בה קראוס פירק את מי שיכולה לטעון, עם הרבה הוכחות, לתואר הקבוצה הגדולה בהיסטוריה של ה-NBA. לפני עונת האליפות השישית של שיקגו, ב-1998, הבהיר קראוס למאמן פיל ג'קסון כי החוזה שלו לא יחודש בסוף העונה. קראוס וג'קסון אף פעם לא הסתדרו, והבוס אמר למאמן כי גם אם ינצח ב-82 משחקים ויזכה באליפות, החוזה שלו לא יחודש. ואכן ג'קסון עזב, השחקנים התפזרו והשושלת הגדולה נגמרה סופית. ג'ורדן לא שכח ולא סלח. הוא חשב שהקבוצה הזו הייתה יכולה לזכות לפחות בעוד אליפות אחת, והאשים את קראוס בכך שלקח ממנו טבעת. ג'ורדן וקראוס לא דיברו יותר. קראוס מת ב-2017, מרגיש נבגד עד הרגע האחרון בידי מועדון, שחקנים ועיר שלמה שלא נתנו לו את הקרדיט שהגיע לו על בניית אימפריה כזו.
חוסר כבוד, נקמה קרה
שלוש שנים אחרי מותו של קראוס עלתה לאוויר הסדרה "הריקוד האחרון", שסיפרה על האליפות השישית של הבולס. ג'ורדן הפיק אותה, והגיש בה את הנקמה קרה במיוחד, ואכזרית באופן מוגזם וחסר חן. הסדרה שברה שיאי רייטינג, דור חדש התוודע לסאגת הבולס, וכולם ראו את קראוס מוצג כמעט כנבל מסרטי קומיקס. טינה עמוקה שנמשכה עשרות שנים ובאמת הייתה אמורה להישאר מאחור – הרי האיש כבר מת – התעוררה מחדש לעיני כל העולם שהיה בהסגר קורונה וזה כל מה שהיה לראות בטלוויזיה.
היו שם, בין היתר, סיפורים על הצורה בה שחקנים לעגו לקראוס כמו ילדים שצוחקים על ילד אחד באוטובוס בית ספר. ג'ורדן כינה אותו "פירורים", כי קראוס אהב לאכול מאפינס והפירורים היו מתפזרים לו על החולצה. זה היה ברוטלי באופן מיותר, וגם לחלוטין נטול הגינות – לא רק שקראוס כבר לא היה כאן כדי להגיב, הסדרה כלל לא ציינה שהוא לא בחיים, מה שהותיר את הרושם שהוא פשוט בחר לא להשתתף בה. ג'קי מקמילן, כתבת ESPN שסיקרה את ג'ורדן במשך שלושה עשורים, סיפרה כי "ג'ורדן ופיפן היו כל כך חסרי כבוד כלפי האיש הזה. ג'רי רצה שהשחקנים האלה יאהבו אותו, וכשזה לא קרה – הוא החליט לפרק את הכל".
מאז פירוק השושלת ב-1998, היו לבולס תשעה מאמנים ב-25 עונות. חוץ מאפיזודה קצרה לפני הפציעה של דרק רוז, הם הפכו לקבוצה חסרת משמעות בליגה. אם זה נכון שארגונים, לא שחקנים, זוכים באליפויות, אז לבולס, כארגון, יש בעיה גדולה. אבל שום דבר לא יכול להצדיק את שריקות הבוז לג'נרל-מנג'ר שאולי פירק, אבל גם בנה, וכבר לא נמצא בחיים. אלמנתו לא הייתה צריכה לעבור את זה, אבל זו כנראה גם התקופה בה אנחנו חיים: חמלה ואמפתיה ופרספקטיבה זה ללוזרים. ומייקל ג'ורדן, גם כמה ימים אחרי האירוע הזה, עדיין לא אמר מילה.
פורסם לראשונה: 01:30, 19.01.24
