הוא ילד טוב קליפורניה והיא בריטית. הוא יפה תואר והיא קצת אפרורית. הוא זולל תארים, היא לא יודעת מה זה אומר. הוא איש העולם הגדול שהיה נשוי לדוגמנית־על, והיא? מי שמע עליה (טוב, לא צריך להגזים: העיר השנייה הכי גדולה באנגליה). הוא מפרסם נעלי אופנה אוסטרליות, היא ידועה בתעשיות הכבדות שלה. הוא שחקן פוטבול (אבל אליפטי), לה יש קבוצה שמשחקת פוטבול (עם כדור עגול).
לכאורה, טום בריידי וברמינגהאם הם שני קווים שלא היו אמורים להיפגש לעולם, אבל בשבוע שעבר רכש בריידי מניות מיעוט בקבוצה, והצטרף לשורה של שחקנים בהווה ובעבר שהחליטו להשקיע בקבוצות ספורט מקצועניות.
עבור חלקם, גם לבריידי, מדובר בתוספת נאה לפורטפוליו ההשקעות שלהם. בריידי גם יוצא מברוך של הפסד בשיעור של 30 מיליון דולר, כתוצאה ממפולת הקריפטו. בריידי החליט לא להשקיע במניות העתיד, וגם לא להיות מושקע כמו טוד בולי (5.4 מיליארד דולר עבור צ'לסי בשנה שעברה), אבל עדיין לוקח סיכון.
בעצם, הוא קונה בברמינגהאם סוג של מניית "פני סטוק" - ששוויה נמוך ולכן פוטנציאל הרווחים שלה עצום, אבל כזו שגם טומנת בחובה סיכון גבוה של הפסד ההשקעה כולה. מבחינה מסוימת, מדובר בהשקעה שמתאימה לרוח הספורטיבית התחרותית של בריידי - הכל או כלום.
שווי ההשקעה וכמות המניות שקיבל עדיין לא ברורים. מה שברור: בריידי השקיע בקבוצה שמשחקת בתריסר השנים האחרונות בליגה השנייה, וסיימה במקום ה־17 בשנה שעברה.
אם הוא קנה את הקבוצה הזו בשם התחרותיות שמנשימה אנשים כמוהו, או כדי להרוויח ממנה כסף, ברור שהיא צריכה להגיע למקום שממנו באמת מרוויחים כסף מכדורגל באנגליה: הפרמייר־ליג. אם ברמינגהאם תגיע לאחד משני המקומות הראשונים או תנצח בפלייאוף במאי הבא, היא תיכנס לתוך עוגת רווחים של מיליארדי דולרים. וזה רק הרווח מהשידורים.
מלברון עד מייקל בי. ג'ורדן
בריידי (כמו משקעים אמריקאים דומים בסוונזי ובאיפסוויץ') לא צריך להסתכל יותר מעבר לכביש כדי להבין את פוטנציאל הרווחים. שלא לדבר על השימוש בקבוצה ככלי לשווק את עצמו ומוצרים שהוא מפרסם.
היריבה העירונית של ברמינגהאם, אסטון וילה, חזרה לליגה הבכירה ב־2019, זמן קצר לאחר ששני משקיעים קנו 55 אחוז ממניותיה עבור 38 מיליון יורו. חזרתה לפרמייר־ליג הביאה לה הכנסות שמוערכות ב־500 מיליון דולר, והעובדה שסיימה בעונה שעברה במקום השביעי המוביל לליגה האירופית, רק תצפין את גרף הרווחים של הקבוצה.
ההשקעה הזו היא גם מבחן לאורך הרוח של בריידי. עלייה לליגה הבכירה היא לא הישג פשוט. הוא צריך לחבור למענו למנכ"ל האמריקאי טום ווגנר (הבנים שלהם הולכים לאותו תיכון בניו־יורק), בתוכנית רב־שנתית. היא מתחילה בשיקום האצטדיון, ממשיכה בבנייה של בסיס אוהדים מאסיבי המסתמך על האוכלוסייה הצעירה של העיר, ועל כך שהיא מהווה ציר תנועה ראשי באנגליה גם לאוטובוסים ולרכבות.
רק אז מגיע השלב של השקעה גדולה במשכורות שחקנים - הגורם המרכזי להפסדים בקבוצות שמנסות לעלות ליגה ונכשלות. בריידי הוא שחקן של טאצ'דאונים. לא ברור כמה סבלנות תהיה לו להישאר לאורך הפרויקט.
בריידי, כאמור, אינו היחיד שמשקיע בפלטפורמת הפרמייר־ליג. השחקן ומפיק הקולנוע מייקל בי. ג'ורדן השקיע בבורנמות', לברון ג'יימס מושקע בליברפול, הכוכבים ההוליוודים ראיין ריינולדס ורוב מקלהני רכשו את רקסהאם הוולשית, השקיעו בה, העלו אותה לליגה מקצוענית (הליגה הרביעית) לראשונה לאחר 15 שנה, ועל הדרך יצרו סרט דוקומנטרי שהיה מועמד לפרס האמי, והפכו לשניים מהסלבריטאים הכי אהודים באי.
לג'יי־ג'יי וואט היה הרבה זמן אחרי שפרש מפוטבול. הוא התפנה לראות את הסרט על רקסהאם ביחד עם אשתו קיאליה. "השקענו בברנלי אחרי שראינו איזו קבוצה כיפית הפכה להיות רקסהאם", סיפרה קיאליה. "זה המודל שלנו".
3 צפייה בגלריה
קנה בה ב־2011 מניות בשווי 2 אחוז עבור 4.7 מיליון ליש"ט. לברון במשחק של ליברפול
(צילום: גטי אימג'ס)
לעומתם, ישנו המודל הוותיק יותר: לאחר שליברפול נקנתה על ידי קבוצת רכישה אמריקאית שבבעלותה גם קבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס, ג'יימס קנה בה ב־2011 מניות בשווי 2 אחוז עבור 4.7 מיליון ליש"ט. בשנה שעברה, לאחר ההצלחות המסחררות של המועדון בליגה המקומית ובאירופה, ערך המניות של ג'יימס עמד על 35 מיליון ליש"ט. הוא גם שותף לליין הנעלה והלבשה שנושא את שמו, ושייך למועדון ולמותג אופנה בינלאומי.
ההצטרפות של מייקל בי. ג'ורדן לטרנד באמצעות ההשקעה בבורנמות', הגיעה לאחר ששוכנע לעשות זאת על ידי ביל פולי - איש עסקים שהונו האישי מוערך ב־947 מיליון ליש"ט. כשנשאל פולי מדוע החליט להשקיע בכדורגל האנגלי, הוא השיב: "ב־2016 שילמתי 394 מיליון ליש"ט עבור קבוצה חדשה בלאס־וגאס, בליגת ההוקי, הליגה הרביעית הכי גדולה באמריקה. אבל כדי לקנות את בורנמות' התבקשתי לשלם 145 מיליון ליש"ט בלבד, עבור קבוצה בליגה הכי רווחית בעולם הכדורגל".
בנוסף אליהם, שורה של ספורטאים מצטיינים, בראשם ראסל ווסטברוק ומייקל פלפס, היו חלק מקבוצה אמריקאית שרכשה את לידס יונייטד.
אפקט הדומינו של בקהאם
אבל לא מדובר רק בהשקעה כספית או בשימוש במוצר כדי לקדם אינטרסים שיווקיים כספיים. בעלים רבים הבהירו שהם קונים את הקבוצות כדי לקדם נושאים חברתיים, כמו שוויון לנשים וקידום נוער משכבות חלשות. דייויד בקהאם אולי רכש את אינטר מיאמי כעוד קבוצה בליגת הכדורגל האמריקאית, אבל ההצלחה שלו להביא את ליונל מסי, עדיין בכושר, יכולה לחולל מהפך בכיסוי התקשורתי ובאהדה לכדורגל בצפון אמריקה.
להשקעה הזו של בקהאם יכול להיות אפקט דומינו. כרגע, רכישה של קבוצת כדורגל מקצוענית באנגליה היא גם סמל סטטוס. אם ההבאה של מסי תגרום לעלייה רצינית ברייטינג של אהדת הציבור לענף בכלל, כסף אמריקאי יתחיל לזרום גם לכיסים של משקיעים אמריקאים באנגליה, מחוזי שידור ועד שותפויות ספונסר.
ישנם עוד מספר פקטורים שאפשר לייחס לפלישת היאנקים לאנגליה (יש כעת משקיעים אמריקאים ב־50 אחוז מקבוצות הפרמייר־ליג), כמו נפילת ערך המטבע הבריטי לעומת הדולר לאחר הברקזיט, ואפילו ההצלחה של סדרת הטלוויזיה "טד לאסו" באמריקה, שהוכיחה עד כמה הספורט הוא פופולרי. אבל בסופו של דבר ההשקעות הללו הן בעיקר חלק מהפורטפוליו.
המשקיע האמריקאי ראה את פיניקס סאנס נמכרת במיליארדים. הוא רואה את השווי של קבוצות פוטבול, שמשחקות בעיקר בשוק מקומי לעומת הכדורגל הגלובלי, ומבין שהקבוצות האנגליות מוצעות כרגע במחירי מציאה. ליגת הפוטבול האמריקאית מייצרת פי שניים כסף מהליגה האנגלית הבכירה.
המשקיעים יודעים ששיווק אמריקאי אגרסיבי במכירות מרצ'נדייז, בטורנירי קדם העונה ובחוזי צפייה בסטרימינג, עשויים להפוך את ההשקעה שלהם למפלצת. לטום בריידי ושאר המשקיעים אין קשר אמוציונלי לברמינגהאם או לקבוצה אחרת. מדובר במניה במקום ובמחיר הנכון. מחר תהיה מניה אחרת.
