אין שום עיר שבכלל קרובה לבוסטון מבחינה ספורטיבית. קבוצת הבייסבול של ניו־יורק, היאנקיס, אולי מצפה לאליפות בכל שנה, אבל אליפות של הרד סוקס היא אליפות מיסטית, כזו שכותבים עליה ספרים ומהספרים מביימים סרטים. טום בריידי וביל בליצ'יק בנו בניו־אינגלנד את שושלת הפוטבול הגדולה של כל הזמנים, בפער. גם קבוצת ההוקי שייכת לאגדות הספורט.
גם הסלטיקס הם מועדון הכדורסל הגדול בכל הזמנים, הן מבחינת תארים והן מבחינת הסיפורים שהוא ייצר: הכוכבים, הבלטות של הגארדן, ראסל, בירד. הסלטיקס של השנה שעברה הגיעו כמעט עד לארץ הנכספת, ממשיכים גאים של קבוצות העבר, אבל נתקלו בסטף קרי. השנה מדובר בשנה כמעט נואשת. רק חזרה למעמד הגמר תהיה אכזבה. מעידה לפני כן תהיה כישלון חריף, בעיקר עכשיו, אחרי ההדחה של מילווקי והעובדה שלסלטיקס יהיה יתרון ביתיות עד סוף הפלייאוף. לצוות הנוכחי יש אורך נשימה מוגבל, עוד ריצה ארוכה בפלייאוף בלי תואר יכולה לפרק את החבילה. ואז יש את הלחץ מהאוהדים. מעל עשור בבוסטון בלי אליפות, זה כמו מאה שנים של סגפנות.
הפילוסופיה של יודוקה
הקבוצה הנוכחית של בוסטון בנויה נכון. היא נכוותה מהניסיון שלה לייצר אינסטנט אליפויות: גורדון הייוורד נפצע, קיירי ארווינג עבר בבוסטון התמחות בפירוד מולקולות, וקמבה ווקר הבין שלהיות כוכב בשרלוט זה לא מקביל לכוכב בבוסטון. כמו כל בסיס אליפויות של בוסטון, היא בנתה על שלישיית כוכבים (ג'יילן בראון, מרקוס סמארט וג'ייסון טייטום) שנבחרו במקומות גבוהים בדראפט, ומסביבם אספה בחירות קצת יותר נמוכות, טריידים והחתמות חכמות (מלקולם ברוגדון ודרק ווייט שהגיעו בעד כלום), זקני בודהה חכמים וצנועים (אל הורפורד), ואת כל הוויליאמסים שאפשר למצוא בשאריות של הדראפט. הכל היה מוכן.
בראד סטיבנס, שעבר מתפקיד המאמן לתפקיד הנשיא לענייני כדורסל, מינה את אימה יודוקה למאמן במקומו וזה קצת קירטע בתחילת העונה שעברה. אבל כשהקבוצה התחילה להאמין בפילוסופיה שלו, בוסטון הפכה למרגשת. חסרת אגו. בראון וטייטום הפכו לסופרסטארים זה לצד זה כשכל שחקן קנה את המקום, התפקיד, הזריקות והדקות שלו. ההגנה של בוסטון בשנה שעברה הייתה לארכיון של איך לשחק הגנה אישית וקבוצתית. רק הגנה של אחת לעשור יכלה להדגיש עד כמה קרי הוא שחקן של אחד בדור.
ההופעה של בוסטון בגמר הרגישה כמו משהו שנתי שהולך לקרות בשבע־שמונה השנים הבאות. כל הכוכבים נכנסו לשנות השיא שלהם. ואז המאמן יודוקה הושעה בגלל רומן אסור עם אחת מעובדות המועדון. בוסטון גימגמה השנה, היא לא אותה יחידה מגובשת שהופיעה לפלייאוף אשתקד, אבל יש לה מספיק כישרון להגיע למאזן השני הכי טוב בליגה ולעבור את אטלנטה בשישה משחקים.
בוסטון מתחילה היום את הסדרה שלה בחצי הגמר נגד פילדלפיה. חוץ מזה שמדובר באחת היריבויות העתיקות, הרי שמדובר גם בשתי קבוצות שרואות את עצמן כמועמדות המועדפות במזרח. לא ברור כמה ג'ואל אמביד בריא, אבל פילדלפיה הגיעה לפלייאוף בחמש משש השנים האחרונות ובכל הפעמים הללו הוא היה פצוע. מלבד זאת, אמביד מאוד מתקשה לשחק נגד בוסטון שיכולה לשחק נגדו עם חמישה שחקנים מעבר לקשת השלוש.
וגם אם אמביד ישחק וירדוף אחרי השלשות של הורפורד, זה לא תלוי בו. זה תלוי בבוסטון. באיך היא תתחבר בפלייאוף, מתי טייטום יופיע לחלוטין, ואם היא לא תקרוס ממשקל הציפיות של לשחק כדורסל תחרותי בבוסטון.
