שחייה אמנותית היא אחד הענפים האסתטיים בספורט: האיפור המושקע, הנצנצים, החיוכים, התנועות העדינות, התרגילים האקרובטיים על רקע המוזיקה המשובחת. אבל כשצוללים פנימה מגלים עולם הרבה פחות נוצץ, תובעני מאוד, לא תמיד מתגמל - כזה שחוסה בצילה של השחייה הפופולרית יותר.
הנציגות של ישראל למשחקים האולימפיים בפריז 2024, שלי בובריצקי (22) ואריאל נשיא (20), הגיעו למקום הרביעי באליפות העולם אשתקד בתרגיל הדואט החופשי, ובאליפות האחרונה שנערכה בפברואר הן קבעו את הקריטריון הנכסף. מהצד, הכל נראה דבש בחיים שלהן. אבל בשיחה של שעה איתן במדשאות של מכון וינגייט, כמה שבועות אחרי ההישג, הן פורקות לא מעט תסכולים, מדברות על ההערות שהן סופגות, על חוסר המודעות כלפי הענף, ומתארות בגילוי לב את הקשיים איתם הן מתמודדות בדרך לטופ העולמי. בסיום הריאיון כבר היה ברור למה שתיהן החליטו לתלות את בגדי הים מיד בתום האירוע השיא.
"זה לעקוף את הפיזיקה"
נשיא, המכונה "בת הים הקטנה", מתנשאת לגובה 1.80 מטר, ונראית במבט ראשון עם המדים של האיגוד בדיוק כמו שחיינית קלאסית. "אנשים בשוק שאנחנו מרימות משקולות", היא אומרת כשמגיע הרגע להרחיב על אותו חוסר מודעות. "מאמן הכושר שלנו הוא מאמן הרמת משקולות. אנחנו עושות הרבה כושר מחוץ למים, גם אירובי, גמישות ויוגה. זה ענף שמשלב הכל. כשאנחנו עם הרגליים למעלה כל שריר מגויס להחזיק אותך מחוץ למים".
בובריציקי, שכבר ייצגה את ישראל בטוקיו ויודעת לקראת מה היא הולכת, מוסיפה: "הבטן, הגב, הידיים, הצוואר. הענף שלנו נוגד את הפיזיקה. את עולה, והיית מצפה שאחרי עלייה תהיה ירידה, לא? אצלנו זה לעלות עוד יותר ועוד יותר ואיכשהו להחזיק את עצמנו מעל המים. לאט-לאט לומדים לעקוף את הפיזיקה".
נשיא: "הייתי עושה תחרויות בתור ילדה מלא. נחנקת מתחת למים, רק לא לצאת. זה שחייה, אקרובטיקה, התעמלות אמנותית, אירובי, בלט - הכל יחד. זה הספורט הכי קשה שיש"
נשמע קשה מאוד.
נשיא: "תמיד קשה. זה לא לנשום. לא מבינים מה אנחנו עוברות".
בובריצקי: "מה שמאוד מטעה הוא עניין החיוך. אנשים חושבים שאני מחייכת כי קל לנו. אנפץ לכם את הבועה: הכל שורף, אין אוויר, רואים כוכבים וצריך לחייך כי שופטים את התרגיל. אנחנו גם לא נוגעות ברצפה".
איך התאמנתן על עצירת הנשימה?
נשיא: "הייתי עושה תחרויות בתור ילדה מלא. נחנקת מתחת למים, רק לא לצאת. זה שחייה, אקרובטיקה, התעמלות אמנותית, אירובי, בלט - הכל יחד. זה הספורט הכי קשה שיש".
בטח שואלים אתכן הרבה על שמיעת המוזיקה בבריכה.
בובריצקי: "כל הזמן שואלים. יש רמקול מתחת למים".
נשיא: "אנחנו לא סתם עושות תנועות לפי מוזיקה, אנחנו סופרות מאחד עד שמונה וככה יודעות שזה מסונכרן".
על מה מורידים ניקוד?
בובריצקי: "אם לא מבצעים את מה שהוצהר בתרגיל מראש או שלא מסיימים עד הסוף את המעלות בסיבוב - פוסלים. לאנשים שלא מבינים בענף נראה שהכל בסדר".
אתן צריכות בריכה עם עומק מיוחד, כמה מתקנים מתאימים יש בארץ?
נשיא: "אין פה אפילו קפיצות למים".
בובריצקי: "רק במכון וינגייט אפשר לעשות מה שאנחנו עושות. גם בבריכה הזו אנחנו עם ארבעה ענפים נוספים: טריאתלון, שחייה, כדורמים ומים פתוחים. כולם בבריכה אחת, לפעמים יש התנגשויות".
"מעירים על המראה"
כשמוסיפים את המילה "אמנותית" לענף עצמו, מקבלים לא רק שיפוט על התרגיל, אלא גם על החיצוניות שהופכת להיות חלק מהמכלול. בזמן שלא מעט ספורטאיות צריכות בסך הכל לאסוף את השיער, מוצאות את עצמן השחייניות האמנותיות מתעוררות בחמש בבוקר ועובדות במשך שעה שלמה על השיער והאיפור. הן אמנם לא משתמשות באיפור עמיד למים מלבד מסקרה, אבל כן עובדות עליו כדי שיבלוט משום שכאמור שופטים אותן גם על ההופעה.
לא תאמינו, אבל בסיס לתסרוקות הקשיחות שנראות מושלמות בטלוויזיה הוא ג'לטין לעוגות. בובריצקי ונשיא מסבירות שהן מערבבות את הג'לטין עם מים חמים ולאחר מכן שמות על הראש. הן לא חוסכת בתיאורים של התחושות, מהריח המסריח אחרי שהחומר מתקשה ונהיה אבן ועד החפיפה במים רותחים עם הרבה שמפו, מרכך ומסרק כינים צפוף להוצאת החומר מהר יותר. שתיהן מציגות לי סרטונים בנייד בהם הן נוקשות עם ציפורניהן על השיער, וכך נוצר צליל תיפוף לכל דבר. לתחרות ארוכה, כל אחת לוקחת איתה כעשר קופסאות ג'לטין, כאשר כל יום משתמשים בשתיים משום שהתסרוקת צריכה להחזיק ריקוד שלם כשהרגליים למעלה.
לא משנה כמה אתן ספורטאיות טובות, חיצונית אתן צריכות תמיד להיראות מושלמות. האם הביטחון שלכן נפגע במהלך השנים?
בובריצקי: "כן. יש גם תמיד השוואה, מסתכלים עלייך לעומת אחרות. זה ענף ספורט מאוד אסתטי".
נשיא: "אני עוד רגע מתחילה לבכות".
למה?
בובריצקי: "קשה להתמודד עם הביקורת כל הזמן, במיוחד בגיל ההתבגרות. היום אנחנו נשים בוגרות ויודעות איך להסתכל על הכל בצורה יותר נכונה. להגיד שהכל בסדר ואנחנו יודעות איך להתמודד יהיה שקר. זה עדיין מגיע להשוואות עם בנות שנראות ככה או אחרת".
נשיא: "בסופו של דבר בכל תחרות אנחנו יוצאות עם בגד ים, ואנשי צוות כאלה ואחרים רואים אותנו. לא פעם העירו לי שאני צריכה לרדת במשקל, להיראות בצורה מסוימת או 'תראי את הספורטאיות מהמדינה הזו והזו, הן נראות ככה וזה למה להן קל יותר'. יש הרבה השוואות. גם לי זה פגע בביטחון בעצמי. אני אדם שאוהב לאכול ולצאת, לשלב עוד דברים חוץ מהשחייה".
אם כבר אוכל, איך התזונה אצלכן? דומה לשל המתעמלות האמנותיות?
בובריצקי: "לא, אנחנו שורפות יותר. אנחנו גם צריכות מסת שריר כדי להישאר מעל המים".
נשיא: "אנחנו לא נשקלות כל שבוע, אבל גם אצלנו יש מבטים. התזונה חשובה, ולא קלה".
בובריצקי: "מאוד שורף. אנחנו שמות טיפות, חלב, מים קרים, מים חמים. האטב באף? לא חובה לשים אותו. עכשיו הוא בצבע גוף, פחות בולט. אפשר להיות בלי, אבל שתינו מעדיפות עם"
איזה ציוד משמש אתכן במים?
נשיא: "אנחנו מתאמנות עם משקפות וכובעי ים ובתחרויות מורידות. עושות סימולציות לקראת התחרויות בלי משקפות, ואנחנו רגילות לראות מטושטש. אחר כך מאוד שורף".
בובריצקי: "מאוד שורף. אנחנו שמות טיפות, חלב, מים קרים, מים חמים. האטב באף? לא חובה לשים אותו. עכשיו הוא בצבע גוף, פחות בולט. אפשר להיות בלי, אבל שתינו מעדיפות עם".
"שמונה שעות במים"
איך נראה היום שלכן בשנה אולימפית?
בובריצקי: "אנחנו מתאמנות שש פעמים בשבוע, ביום שישי חצי יום ובשבת חופש. אנחנו מתחילות יום אימונים בתשע בבוקר, שכולל אימון במים, חדר כושר, גמישות, וידאו. אנחנו עובדות עם כוריאוגרף. בהתחלה גם עובדים עם במאי. האימונים שלנו יכולים להיות בין שש לשמונה שעות במים. מאוד אינטנסיבי".
אי-אפשר שלא לדבר על המהפכה וההישגים שהביאה איתה אנה טרז מאז שהצטרפה לצוות האימון ב-2017.
נשיא: "הייתי בת 14. אנה הגיעה למחנה אימונים פה לראות את כל הבנות כשהיא לא מכירה אף אחת. היא הייתה הכי אובייקטיבית שיש. היא ככה עד היום. לא ציפיתי שאכנס לנבחרת. אמרתי שאולי אהיה מחליפה. היא הכניסה אותי לנבחרת ולא האמנתי. אותי?! היא בחרה בי?! זה היה מטורף".
בובריצקי: "מהרגע שהיא באה, היא שינתה את התפישה שלנו על הענף הזה. גם מבחינת צוות אימון, העברת אימונים, לוגיסטיקה".
נשיא: "פעם היינו באימון בספרד אצלה באחת בלילה וזה היה לגיטימי. יש לה קסם".
בובריצקי: "בהתחלה זה זעזע אותנו ממש, טראומה רצינית. עכשיו היא גרמה לנו להגיע למצב שאנחנו לא מפחדות משום דבר: שינויים, קושי, הסתגלויות. אנחנו מוכנות לכל תרחיש. יש לה גישה מאוד מעניינת לאימון".
נשיא: "היום היא גם מאמנת את סין, בין הנבחרות הטובות בעולם. כולם רוצים להתאמן איתה".
בובריצקי: "היא הביאה את ספרד ממקום נמוך למדליית ארד קבוצתית ומדליית כסף בדואט במשחקים האולימפיים. זה מטורף שהיא הסכימה לעבוד איתנו".
"הגיע הזמן לחוות את החיים"
מה נראה מכן בפריז?
נשיא: "ברור שהחלום הוא מדליה אולימפית, אבל זה ענף לא צפוי. יש עליות וירידות".
בובריצקי: "השאיפה היא לסיים בעשירייה הראשונה. אנחנו באות להראות את המקסימום שלנו".
ציינתן שזו תהיה התחרות האחרונה שלכן. יש תוכניות לחיים שאחרי?
בובריצקי: "אני רוצה לטייל בעולם, ללמוד רפואה. שתי אולימפיאדות זה מכובד".
נשיא: "נרשמתי כבר ללימודי תקשורת. אני בת 20 שהייתה בארבע אליפויות עולם ובחמש אליפויות אירופה. אנשים אומרים 'מטורף בכמה מדינות היית'. ראיתי רק את הבריכה והמלון, זה לא באמת. בא לי לחוות".
בובריצקי: "בסוף אנחנו בספורט מאוד תובעני שלא מקבל חשיפה. אנחנו עוצרות את החיים שלנו, וזה מצטבר. בגיל שלנו אנחנו אמורות לחוות דברים ולהתנסות".
פורסם לראשונה: 01:30, 22.03.24