אוהדי אברטון חגגו ביום חמישי בערב כפי שלא חגגו הרבה מאוד זמן. הניצחון הדרמטי על ניוקאסל, עם שער הניצחון של אלכס איובי בדקה ה-99, נתן להם אוויר לנשימה. אבל כולם יודעים, ובמיוחד המאמן פרנק למפארד, שסכנת הירידה לליגה השנייה עדיין מרחפת מעל לקבוצה.
זה היה משחק הזוי, שהופסק במהלך המחצית השנייה לדקות ארוכות, כשאוהד פרץ למגרש ואזק את עצמו לקורת השער. השופט הוסיף 14 דקות בשל האירוע המוזר, ובדקה ה-83 הרחיק את אלאן, הקשר הברזילאי של אברטון. ואז, כשהיא בעשרה שחקנים, הצליחה איכשהו אברטון לרשום ניצחון ליגה ראשון - אחרי ארבעה הפסדים רצופים על האפס.
האירועים המוזרים נמשכו גם אחרי שריקת הסיום כאשר למפארד, שחגג כנראה באופן מוגזם – שבר את ידו. אבל זה לא מנע ממנו לחייך. הניצחון מעמיד את אברטון במקום ה-17 בטבלה, רק שלוש נקודות מעל לקו האדום, אבל לכולם ברור שהיא תמשיך להיאבק עד לסיום העונה. והאמת, שזה די מוזר.
אוהדי אברטון משפשפים לאחרונה את העיניים ולא מאמינים למה שהם רואים. הקבוצה המפוארת שלהם, זו שזכתה תשע פעמים באליפות אנגליה, ואשר משחקת בליגה הראשונה ברציפות יותר שנים מליברפול, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי, נמצאת בצניחה חופשית.
נכון, הניצחון על ניוקאסל עשוי להיות נקודת המפנה של העונה. אבל את זה נראה במשחקי הליגה הבאים. בתוך שבוע בתחילת אפריל ה"טופיז" ישחקו מול ווסטהאם שנאבקת על מקום בליגת האלופות, נגד ברנלי שנלחמת על חייה ומול מנצ'סטר יונייטד. זה יהיה קשה.
החלום נגוז
רק לפני שנה וחצי האוהדים בצד הכחול של העיר ליברפול האמינו שהנה, הימים היפים חוזרים. לאחר ארבעת מחזורי הפתיחה של העונה שעברה, אברטון הוליכה בגאון את טבלת הפרמייר ליג, לאחר ארבעה ניצחונות רצופים. ואלו לא היו רק התוצאות, אלא גם היכולת. הקבוצה שיחקה כדורגל התקפי מרשים והבקיעה 12 שערים. על הקווים עמד קרלו אנצ'לוטי, אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה, ובקישור ליהטט הקולומביאני חאמס רודריגס, מלך השערים של מונדיאל 2014.
זו הייתה פתיחת העונה הטובה ביותר של ה"טופיז" מאז 1969/70, עונה שהסתיימה עם זכייה באליפות. ולזה ניתן להוסיף גם שלושה ניצחונות בגביע הליגה. ההיסטוריונים חיפשו בניירות המצהיבים וגילו שהפעם האחרונה שאברטון רשמה שבעה ניצחונות רצופים בתחילת עונה (ועם 21 שערים) הייתה – תחזיקו חזק - לפני 126 שנה.
אבל אז אברטון נעצרה. במחזור החמישי היא סיימה בתיקו 2:2 בדרבי מול ליברפול. זה עוד היה הגיוני. אבל בהמשך הגיעו שלושה הפסדים רצופים – והפנטזיות של האוהדים נגוזו. אברטון סיימה את העונה שעברה במקום ה-10, בדיוק באמצע הטבלה. כולם חזרו לפרופורציות. ואנצ'לוטי? הוא חזר לריאל מדריד. זו הייתה הצעה שאי אפשר לסרב לה.
אברטון התחילה את העונה הנוכחית עם רפא בניטס, המאמן הספרדי ששיא הקריירה שלו היה אומנם בעיר ליברפול – אבל בצד האדום שלה. בניטס אימן את ליברפול בין 2004 ל-2010 וחתום על הזכייה הדרמטית ההיא בליגת האלופות ב-2005. עבור חלק מאוהדי אברטון המינוי של בניטס לא עבר חלק בגרון. לפניו היה רק מאמן אחד שאימן את שתי הקבוצות של העיר, וגם זה היה במאה ה-19.
כמה מהאוהדים תלו שלט ליד ביתו של רפא ובו נכתב: "אנחנו יודעים היכן אתה גר, אל תחתום". אבל הוא חתם. ואפילו החל ברגל ימין. אברטון ניצחה בארבעה מחמשת משחקיה הראשונים, ובניטס היה מועמד לתואר "מאמן החודש". אלא שמהר מאוד ירח הדבש הסתיים.
בינואר, כחצי שנה אחרי שמונה לתפקיד, בניטס פוטר, אחרי הפסד מביך לנועלת הטבלה, נוריץ'. הקבוצה נראתה איום ונורא, ניצחה רק פעם אחת מאז ספטמבר וניצבה במקום ה-15, רק שש נקודות מעל לקו האדום. ועדיין, אף אחד לא דיבר אז על סכנת ירידה. זה נשמע לא הגיוני. בכל זאת, מדובר באברטון, אחת ממייסדות הליגה האנגלית ב-1888.
המועדון הוותיק ביותר
צריך לזכור, אברטון היא הקבוצה עם הכי הרבה עונות בליגה הראשונה – 119 מתוך 123 העונות ששוחקו. יותר מאסטון וילה (108), ליברפול (107), ארסנל (105), מנצ'סטר יונייטד (97) ומנצ'סטר סיטי (93). אחרי ארסנל, שמשחקת בליגה הראשונה בקביעות מאז 1919 (96 עונות), אברטון היא השנייה הכי ותיקה ונמצאת בליגה הבכירה ללא הפסקה מאז 1954 – עניין של 68 שנים.
רק לשם השוואה, ליברפול נמצאת בליגה הראשונה מאז 1962 (60 שנה), מנצ'סטר יונייטד מאז 1975 (47 שנה), טוטנהאם מאז 1978 (44 שנה), צ'לסי מאז 1989 (33 שנה). והאלופה מנצ'סטר סיטי? היא חזרה לליגה הבכירה לפני 20 שנה בלבד. אז נכון, בשנים האחרונות אברטון לא הייתה גורם משמעותי בצמרת. אבל אנחנו מדברים על אחד המועדונים ההיסטוריים של הכדורגל האנגלי, כזה שזכה תשע פעמים באליפות. רק שלוש קבוצות, מנצ'סטר יונייטד (20 תארים), ליברפול (19) וארסנל (13) זכו באליפות אנגליה יותר פעמים מאברטון, שגם מדורגת במקום השלישי בטבלת כל הזמנים. לכן, עצם המחשבה שאברטון תרד ליגה, זה משהו שרבים באנגליה לא מצליחים לעכל.
בניטס פוטר ובמקומו הוזעק פרנק למפארד. המשימה הייתה ברורה: לחלץ את אברטון מהתחתית. המינוי נראה הגיוני. למפארד בן ה-43 אומנם פוטר מצ'לסי שנה לפני כן, אבל עשה רושם של מי שעשוי להתפתח להיות מאמן מצליח.
מסע הרכש נכשל
אברטון הביאה לא רק מאמן חדש אלא גם שחקנים. תחילה הגיע דוני ואן דה בייק, הקשר ההולנדי הבינלאומי, שהושאל ממנצ'סטר יונייטד, שבה לא הצליח להשתלב. הרכש הגדול היה דלה עלי, מי שעד לא מכבר נחשב לאחד הכישרונות הגדולים בכדורגל האנגלי. אברטון שילמה עליו לטוטנהאם 40 מיליון ליש"ט, בתקווה שיחזור לעצמו. זה לא הסתיים כאן. המגן השמאלי ויטאלי מיקולנקו נרכש ב-17 מיליון ליש"ט מדינמו קייב, ומריינג'רס הסקוטית הגיע המגן הימני ניית'ן פאטרסון תמורת 12 מיליון.
כן, בחלון ההעברות של ינואר הוציאה אברטון כ-70 מיליון פאונד על שחקנים חדשים - הכי הרבה מבין קבוצות הפרמייר ליג, למעט ניוקאסל, שנרכשה ע"י חברת השקעות סעודית, והיה ברור שתוציא את הסכומים הגבוהים ביותר. אבל בניגוד לניוקאסל, ששחקניה הרכש שלה הצליחו לחלץ את הקבוצה מהתחתית הבוערת, באברטון קרה ההיפך הגמור. הקבוצה רק המשיכה לשקוע.
וזה למרות שמדובר בקבוצה שבשערה עומד שוער נבחרת אנגליה, ג'ורדן פיקפורד, ובהתקפה שלה משחק חלוץ נבחרת ברזיל, רישרליסון. אבל הוא הבקיע רק ארבעה שערי ליגה העונה. מאז שלמפארד ושחקני הרכש הטריים הגיעו, הקבוצה ניצחה רק שני משחקי ליגה, והפסידה בחמישה. מדאיג במיוחד מצבו של דלה עלי, שנראה כמו שחקן בפנסיה. הוא רק בן 25, אבל לא מסוגל לתפקד. הוא איבד את כל הביטחון העצמי שהיה לו.
האוהדים לא מעכלים את המצב
סטיבן פינאר, כוכב העבר של אברטון, אמר בראיון ל-BBC: "יש בסגל של אברטון הרבה שחקנים איכותיים, אבל החדשים שהגיעו, נראה שהם נרכשו ללא שום מחשבה. זה הלם לראות את אברטון נלחמת בתחתית הטבלה". וזו בדיוק הנקודה: שחקני העבר והאוהדים לא מצליחים לעכל שמצב כזה בכלל אפשרי.
נכון, למפארד הוא "החשוד המיידי". אבל האצבעות המאשימות הופנו לעבר הבעלים, איש העסקים האיראני פרהאד מושירי, שרכש את אברטון לפני שש שנים.
מושירי בן ה-66 עבר עם משפחתו לאנגליה לפני למעלה מ-40 שנה, והחל את דרכו בעולם הכדורגל לפני 15 שנה. הוא היה שותפו של האוליגרך הרוסי אלישר אוסמנוב, שרכש מניות בארסנל.אבל מושירי רצה מועדון שיהיה בבעלותו המלאה ולכן מכר את מניותיו בארסנל ובכסף שגייס השתלט ב-2016 על אברטון. בשנותיו הראשונות של מושירי באברטון המנהל המקצועי היה כדורגלן העבר ההולנדי מרסל בראנדס. אבל הוא פוטר בדצמבר – ועבר לאיינדהובן.
ועד שמושירי מינה מנהל מקצועי חדש, קווין ת'לוול, הוא בעצמו היה זה שניהל את מסע הרכש המסיבי בינואר. וככה זה בדיוק נראה. לא רק דלה עלי, גם כל יתר השחקנים החדשים שהגיעו לקבוצה, מאכזבים עד עתה. שיא ההשפלה היה במשחק מול טוטנהאם לפני שבועיים. אברטון נראתה איום ונורא וכבר בדקה ה-55 היא פיגרה 5:0. למזלה טוטנהאם הורידה רגל מהדוושה במחצית השנייה. "אם אברטון תשחק כמו נגד טוטנהאם, יהיה לה קשה מאוד להישאר בליגה", סיכם פינאר.
לוח משחקים בעייתי
הבעיה הגדולה של אברטון, שמבין 11 המשחקים שנותרו לה עד סיום העונה ארבעה יהיו מול קבוצות צמרת איכותיות: ליברפול, צ'לסי, ארסנל ומנצ'סטר יונייטד.
בעבר אברטון הייתה יכולה לסמוך על "אפקט גודיסון פארק". היא הייתה אחת מקבוצות הבית הטובות באנגליה. אבל אחרי הפסד הבית 1:0 לוולבס בשבוע שעבר האוהדים שרקו לשחקנים בוז בסיום המשחק.
אגב, המלחמה באוקראינה משפיעה גם על המצב הכלכלי של אברטון. ממשלת בריטניה הפעילה סנקציות על אלישר אוסמנוב, בדיוק כמו על רומן אברמוביץ'. ונכון שאוסמנוב אינו בעל מניות באברטון – אבל כמה מהחברות שלו הן ספונסריות משמעותיות של המועדון, וכעת הכספים הללו לא ייכנסו לקופה.
המצב הכלכלי של אברטון לא פשוט כבר כמה שנים, גם בגלל כמה חוזים מנופחים שנחתמו בעבר. חאמס רודריגס למשל הרוויח 13 מיליון אירו בשנה, ולא תרם כמעט מאום, לפני שעזב לטובת הליגה בקטאר. ההפסדים שלה בשנתיים הקודמות הגיעו ל-252 מיליון ליש"ט וכאשר יתפרסמו הנתונים הכספיים של השנה האחרונה סך ההפסדים יהיה יותר מ-300 מיליון.
אם אברטון אכן תרד לליגה השנייה היא תהיה בסכנה קיומית. שכן בניגוד למועדונים אחרים, שרגילים לשחק בתחתית, באברטון לא הכניסו לחוזי השחקנים סעיף המאפשר קיצוץ של 20 אחוז במקרה של ירידה. הסיבה ברורה: אף אחד במועדון כלל לא העלה על דעתו מצב שהקבוצה תסתבך בקרבות ההישרדות.
אז כן, הניצחון על ניוקאסל הפיח תקוות חדשות בצד הכחול של העיר ליברפול. באברטון מאמינים שבסופו של דבר הקבוצה תישאר בליגה. מה שבטוח, יהיה קשה מאוד למצוא אוהדים שזוכרים את הפעם האחרונה שהקבוצה ירדה ליגה. זה קרה ב-1951, לפני 71 שנה.
