אחרי ההפסד המרגיז למכבי תל אביב בתחילת השבוע, גל של אופטימיות שטף חלקים מאוהדי בית"ר ירושלים. "אם נמשיך לשחק כך נישאר בליגה", ספק אמרו ספק שיכנעו את עצמם, אבל אני דווקא ממש לא השתכנעתי.
הם לא רואים את זה? בית"ר מפספסת משחקים בכל דרך אפשרית, בנאיביות, בחוסר מזל, בטעויות שיפוט, בהגנה רעה, בגרוש ללירה, בשפיץ של הנעל, בפרטים הקטנים. רוצים עוד קלישאה? האם זה מעודד? בעיניי זה יותר מתסכל להפסיד ביכולת כ"כ טובה. הכי לוזרי שיש, הכי נורה אדומה להמשך.
כמה סבלנות צריך עכשיו בבית וגן, כמה סבלנות ואורך רוח, ואמונה. וגם תמיכה מהקהל. אגב, רציתי לומר שאפו גדול על תצוגה נפלאה שבקעה מהיציעים - אבל כמה חבל שהיה מי שחירב את ההצגה עם ההדרן המכוער והמיותר בסיום.
ההפסד למכבי ת"א, כאמור, מדאיג בעיקר בפשטות שלו, בסתמיות, בשלוות הנפש שבה הוא התקבל. כאילו נכתב מראש - מהמשחק הזה לא תצאו עם נקודה. נדמה שבית"ר הפכה מומחית לז'אנר - לשחק טוב במשחקים הגדולים, במוטיבציית שיא, על הבמה המרכזית, לקבל מחמאות, אבל לסיים בלי נקודות. יש תחושה שזה הסיפור של בית"ר העונה, בגביע, בליגה, החמצה, משקוף או קורה, עוד טעות קשה, מבוכה. משהו לא טוב כבר יקרה, אל תדאגו. גוטליב, דהן וסילבה - מישהו יחלק מתנה. ככה בית"ר עוד עלולה לרדת ליגה. אגב, בדקתם מה שלום דגני? מה עם הניסיון שלו להמשך? רלוונטי?
אכן, בית"ר שיחקה בלי לחץ נגד מכבי ת"א, הניעה כדור בסבלנות, התעקשה על שיטת המשחק וייחלה לגול. השחקן הכי מסוכן של בית"ר היה דווקא מיירון ג'ורג' שנכנס לקראת הסיום ואיים על השער. החלוץ שהשיל מספר קילוגרמים ממשקלו, היה נראה רעב מאוד.
מאז שיצחקי הגיע, בית"ר גורפת מחמאות על כדורגל יפה ודרך, אבל הולכת ומידרדרת במעמקי הטבלה, כשירידת ליגה הפכה מאיזשהו חשש שמרחף באוויר, לסכנה קיומית. אף אחד לא יזכור את הכדורגל היפה אם בית"ר תרד. הדבר היחיד שחשוב עכשיו זה לנצח.
הטבלה הולכת וסוגרת על בית"ר, כשהפועל פתח תקווה המתאוששת, ואשדוד המנוסה בתחתית, נושפות מאחור, וגם חדרה והפועל תל אביב הגרועה להחריד של אבוקסיס, נלחמות על מקומן בליגה. מחמש הקבוצות האלה תישארנה שתי קבוצות. האם בית"ר שוב תצליח להישאר בליגה (שנה רביעית ברציפות בפלייאוף תחתון)? הפעם אני לא בטוח.
בנוסף למצב הקשה מבחינה מקצועית, המכות שהברנשים המעונבים מההתאחדות מנחיתים על המועדון מהבירה מאיימות להיות הקש שישבור את גב הקבוצה. בשבוע שעבר ירדה לבית"ר נקודה ביום המשחק נגד ב"ש (צעד מורלי משמעותי שפוגע בהכנות למשחק). וגם נגד מכבי ת"א, ושוב שעות בודדות בלבד לפני משחק, בית הדין החליט להעניק ליריבת בית"ר נקודה שנלקחה בחזרה ולתת דחיפה גדולה למכבים. אם זו הייתה בדיחה אולי הייתי צוחק. אם הייתי אברמוב, לא בטוח שהייתי שותק. המצב בכי רע - ואם הפארסה הזו לא תיפסק, אוהדי בית"ר יעבירו את הקיץ הקרוב בוויכוח חדש ישן - מי אשם בהתרסקות של הקבוצה? האוהדים? הבעלים? הרשויות?
או אולי כולם ביחד.
הכל מתחיל בראש, יצחקי צריך להחדיר לשחקנים מבוקר ועד ליל את חשיבות הניצחון, היוזמה, החשיבות של המעמד, לא להסתפק בתיקו. בית"ר חייבת להתחיל לנצח ולצבור נקודות - והניצחון הראשון חייב להגיע במוצאי שבת, לתת פתח של תקווה מחודשת בשחקנים ובאוהדים, ולשלוח את בית"ר לפתיחת הפלייאוף במומנטום חיובי.
כתבתי קודם שאני לא קונה את האופטימיות הזהירה של יושבי היציעים, חלקם לפחות. במשחקים שבהם בית"ר פייבוריטית, שם הלחץ מדבר, הקהל פחות סבלני, המשחק יותר עצבני, ושם נראה את הקושי האמיתי. מכבי פ"ת היא יריבה עיקשת, צעירה, צנועה ונמרצת. חוששני, שההגנה האיטית והכבדה תתקשה מאוד מול טוקלומטי וחבריו. כולי תקווה שבהתקפה ייפרץ הסכר.
המשחק במוצאי שבת הוא הרבה יותר מעוד משחק עבור יצחקי ובית"ר. זה המשחק האחרון בליגה הסדירה, אבל גם זה שיקבע לאן מועדון פניה של בית"ר בפלייאוף.
זה המבחן האמיתי - בהצלחה!
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
