"רצתי במרתון בטוקיו עם מארו טפרי כמעט יחד במשך 30 ק"מ. חשבתי לעצמי איך קורה ששני אתלטים שגרים באותה מדינה מייצגים שתי נבחרות שונות. מארו, שהוא בחור נהדר, עזר ופרגן לי. רק אחרי 32 ק"מ נפרדנו. מארו הקדים אותי בדקה, 2:13.02 שעות שלו לעומת 2:14.02 שלי, אבל הייתי מאוד שבע רצון. עוד יותר התרגשתי כשאמרו לי שהתוצאה שלי היא השנייה בטיבה אי פעם באולימפיאדות לספורטאי שמתגורר בישראל. בפעם הבאה אני מקווה שארוץ כבר עבור ישראל", כך אמר תחלואיני (לואי) מלקה, שהפתיע כאשר דורג במקום ה-16 במרתון האולימפי בטוקיו.
וזו הייתה בהחלט הפתעה נעימה. הרי המקום הראשון היה מובטח מראש לגאון המרתון אליוד קיפצ'וגה, שנבחר השבוע לאתלט השנה בעולם. 106 אתלטים אחרים התחרו על המקומות הנוספים, רק 76 סיימו את המסלול המתיש, ותחלואיני חצה את קו הסיום בעשירייה השנייה.
"המאמן שלי אמר שאני חזק, ודרש שארוץ עם אומץ כדי לתת בראש גם למפורסמים ממעצמות גדולות. במהלך הריצה דרך לי רץ סיני על כף הרגל, וכבר פחדתי שעומד לקרות מה שקרה לי במרוץ אגמון החולה, שם סיימתי את הריצה על רגל אחת בריאה", מספר תחלואיני.
על הדרך, מלקה, בקרוב בן 24, הקדים בטוקיו את שני נציגי ישראל הנוספים, גירמה אמרה ואיימרו עלמיה. "אין פה קטע של מלחמה, רק מאבק ספורטיבי. אנחנו אוהבים אחד את השני ומפרגנים. כמו משפחה של רצים", הוא טוען.
השיג קריטריון, בלי הנחות
הוועד האולימפי הבינלאומי והתאחדות האתלטיקה העולמית הקימו ב-2016 את נבחרת הפליטים במטרה להעניק הזדמנות שווה לכל בני האדם באשר הם. תחלואיני, שהגיע ארצה מאריתריאה ב-2012 , בבריחה דרמטית דרך סודן והמדבר, שלח שש שנים לאחר מכן קורות חיים למנהלי הנבחרת ולוועד האולימפי, והתקבל. שנה אחר כך כבר השתתף באליפות העולם בדוחא בריצת 10,000 מטר. בהמשך זכה בכרטיס לטוקיו בזכות תוצאה של 2:10.55 שעות במרתון אגמון החולה, הישג שהיווה קריטריון רגיל, בלי הנחות.
"היה מעניין מאוד לפגוש את החברים לראשונה במחנה האימונים בדוחא שנמשך שבוע לפני ההמראה לטוקיו. לכל אחד יש את סיפור החיים המרתק והקשה שלו. גם נוצרו קשרים עם פליטים איראנים", סיפר מלקה, כשאחד מאלו שפגש הוא הג'ודאי ג'ואד מחג'וב. "כמו בסיפור המפורסם של סעיד מולאי, החבר של שגיא מוקי, גם ג'ואד הוזהר בתקופת היותו בנבחרת איראן מפני מפגש עם ישראלי, וזו אחת הסיבות שעזב את מדינתו. הוא לא היה יכול לסבול את ההתערבות הממשלתית בספורט. מחג'וב מתגורר כיום בקנדה. כמובן שהתחברנו עם מולאי, שמייצג את מונגוליה והצליח בצורה יוצאת מהכלל. הם ראו בי ישראלי לכל דבר".
הוותק וההתנהגות של תחלואיני שבתה את לב שני מנהלי הנבחרת, שניהם אירופיים, עד כדי כך שהעניקו לו את הזכות לצעוד בטקס הפתיחה כנושא דגל משלחת הפליטים. הוא עשה זאת ביחד עם סרה מרדיני, שחיינית איראנית המתגוררת כיום בגרמניה. "מאוד התרגשתי בטקס הפתיחה. ראיתי מולי מקרוב אגדות ספורט עולמיות שלא תיארת לעצמי שאפגוש אותם, כמו למשל ווייד ואן ניקרק, שיאן העולם בריצת 400 מ', וכמובן הספורטאי הכי נערץ עליי, אליוד קיפצ'וגה. כשצעדנו חשבתי על אותם ספורטאים פליטים שלא הייתה להם הזדמנות להגיע ולקבל באולימפיאדה תקווה לחיים טובים יותר.
גם במשלחת ישראל לטוקיו ראו בתחלואיני, בעל האישיות הכובשת, אחד משלהם. הוא הוזמן להצטלם בתמונות קבוצתיות בלתי רשמיות. חלק מהאתלטים מהם הרי חולקים איתו את מסלולי האימונים בארץ. מנכ"ל הוועד האולימפי, גילי לוסטיג, לקח יוזמה אישית בניסיון לאזרחו. לוסטיג אמר כבר בטוקיו כי ראוי שמלקה יהיה בעתיד בנבחרת ישראל. הוא חזר על כך בעת ביקור המשלחת בכנסת לציון הישגיה באולימפיאדה.
אתמול המשיך וסיפר: "מעבר לזה שהוא ספורטאי מחונן, מלקה חי את מחצית חייו בארץ ולא מכיר שום אפשרות אחרת. הוא תורם לספורט הישראלי. גילו הצעיר ומספר המרתונים הקטן בהם השתתף נותנים הרגשה כי יש לו איכויות של רץ בינלאומי מכובד. עובדה שבטוקיו הוא השיג תוצאה נהדרת בקנה מידה ישראלי, ומיקום מדהים. אתה יודע מה זה לסיים במקום ה-16 במרתון אולימפי? כל זאת למרות שהאימונים בנבחרת ישראל היו הרבה יותר טובים מאלו של הפליטים. בצורת העבודה הרצינית שלו הוא מודל לחיקוי. בנוסף, פגשתי אותו לאחרונה ואמרתי לו שעד כמה שזה תלוי בי הוא יהיה איתנו בפריז 2024 וירוץ כישראלי לכל דבר".
תהליך אזרוחו של תחלואיני כבר יצא לדרך. שר הספורט, חילי טרופר, נתן את המלצתו וכרגע כולם מחכים לחתימה של שרת הפנים איילת שקד. "ייצגתי את נבחרת הפליטים, אבל הרגשתי שאני רץ גם עבור ישראל. אין לי ארץ אחרת מאז שהגעתי לכאן. אני מדבר בעיקר עברית, החברים שלי ישראלים, יש לי משפחה מאמצת וכל מרכז החיים שלי בארץ", מספר תחלואיני.
ניסה להתקבל לשירות לאומי
סיפור האימוץ שלו מרגש. הוריו המאמצים הם אורן ואיילת פילוסוף. שניהם מתגוררים בכפר הנוער הדסה נעורים. "כשהבן שלנו אלמוג היה בן 5 ולואי בן 16 לערך, הם שיחקו כדורסל ביחד, ככה במקרה", מספר אורן. "כשראינו את שיתוף הפעולה הזמנו אותו לחגים ושאר אירועים. בהתחלה הוא מאוד חשש לבוא, לא האמין שלא רוצים ממנו משהו. השלב הקריטי בהתפתחות הקשר היה כאשר סיים תיכון, וכל החברים שלו התגייסו לצה"ל. לואי נשאר לבד וניסה להתקבל לשירות לאומי כי רצה לתרום. אבל סירבו לקבל אותו והוא התאכזב".
איילת מספרת מתי בדיוק תחלואיני התחיל להתחבר אליהם: "כשנכנסתי להיריון הוא כל הזמן דאג ופחד עליי. הוא סיפר שבאריתריאה לא נותנים להתקרב לאישה הרה. עוד בבית החולים, כשראה את התינוקת, התחיל לבכות. הוא אישיות כובשת, תמיד חייכן וחיובי. מצטרף לכל האירועים, אפילו לבית הכנסת ביום כיפור. הוא אחד משלנו, לא יודע משהו אחר. הילדים בפנימייה ממש מעריצים אותו. הקשר בין הבת שנולדה אז, חוף, ללואי ממש מדהים".
בחזרה לטוקיו. תחלואיני משחזר את המפגש עם אלילו: "בפעם הראשונה שראיתי את קיפצ'וגה זה היה בחדר האוכל. רציתי לבקש ממנו להצטלם, פתאום נהייתי אילם מרוב התרגשות. המילים לא יצאו מהפה שלי. הוא כמובן נעתר והתעניין. בשבילי זו הייתה חתיכת חוויה, כי הוא המלך של כולנו. כל ההישגים שלו משפיעים עלינו רצי המרתון, כי אחרי האתגר שלו לרוץ את המרחק בפחות משעתיים, למדנו שאפשר להעיז ולרוץ יותר מהר. גם העמידה לא רחוק ממנו בקו הזינוק לריצה הביאה אותי להתרגשות פעם נוספת. אמרתי לעצמי: 'זה אמיתי? קיפצ'וגה הגדול ואני בקו אחד".
במרתון הזה שהועתק לסאפורו היה עוד סיפור יוצא דופן הקשור למהגרים, כפי שמספר תחלואיני: "הקרב על המקום השני בין בלגי והולנדי, שניהם ילידי סומליה, מדגיש שלא מדובר בפליטים, אלא במהגרים לפי החוק. הם רצו ביחד. נראה לי שהם מתאמנים ביחד. ממש לפני הסיום, ההולנדי, שהיה שני, סימן לבלגי לפרוץ קדימה ושניהם סיימו על הפודיום".
איך אתה רואה את סף היכולות שלך?
"אני מרגיש שיש לי יותר מה לתת. בזמן המרתון באגמון החולה הייתי בכושר של 2:08 שעות, אבל ההתנגשות עם אחד הרצים האיטה אותי. מוקדם לדעת לאן אני יכול להגיע, זה תלוי בהרבה התפתחויות, אבל הכי חשוב שזה יהיה במדי ישראל".
יש חלומות?
"כן, להופיע באולימפיאדת פריז כישראלי".
