הדרך של ג'ייקוב קיפלימו לפסגת העולם, כשיאן הריצה לחצי מרתון, התחילה ב-14 בנובמבר 2000, בבוקוו, מחוז כפרי במזרח אוגנדה, קרוב לגבול עם קניה. שם, בגובה של כ-1,900 מטר, קיפלימו היה רץ 5 ק"מ מבית משפחתו לבית הספר, ובסיום יום הלימודים עושה את הדרך חזרה בריצה אל ביתו.
כך בצעירותו בנה הרץ האוגנדי מנוע אירובי שבסופו של דבר יאפשר לו להתגבר על הטובים בעולם, בין אם זה בזכייה באליפות העולם בחצי מרתון שנערכה בגדיניה שבפולין אשתקד, ובין אם בשיא העולם הטרי שנקבע השבוע בפורטוגל. הדרך שעשה הרץ למרחקים ארוכים בן ה-21, מרמזת על עתיד סלול בזהב, אם כי מי שעקב אחר ההתקדמות שלו בארבע השנים האחרונות יודע שאין גבול לכישרון המתפרץ.
שורת ההישגים של קיפלימו ארוכה במיוחד, אבל הנה בכל זאת מקבץ מהתוצאות הבולטות ביותר שלו. הוא פעמיים אלוף עולם בקרוס קאנטרי - עד גיל 20 ובבוגרים, השיאן הלאומי של מדינתו בריצה ל-3,000 מטר, מחזיק בתוצאה של 12:48.63 דקות בריצה ל-5,000 מטר (מקום 13 בהיסטוריה לפי תוצאה אחת לרץ), זוכה מדליית הארד במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 ב-10,000 מטר וכאמור אלוף ושיאן העולם בחצי מרתון.
תחילת הדרך הייתה צנועה ורחוקה מאור הזרקורים. הוריו של קיפלימו, סטיבן אראפ סימבה צ'בט וגרייס צ'סאנג, היו איכרים וגידלו תירס, וכניסתו לריצה תחרותית הגיעה הודות לאחיו הגדולים. ארבעה מהם היו ספורטאים, כשאחד מהם - ויקטור קיפלנגט, שהוא גם אחיו למחצה - התחרה לצידו באליפות העולם בחצי מרתון בגדיניה, וסיים במקום ה-16, 1:20 דקות אחריו.
כשגדל, קיפלימו היה צופה באחיו יוצאים מפתח הדלת בכל בוקר כדי להתאמן. "באותם ימים אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות כמוהם", אומר קיפלימו. "הרקע שלי צנוע. להורים שלי לא היה הרבה כסף. יותר מכך, אבא שלי נפטר והשאיר אותי ואת אחיי יחד עם אמנו, בלי מקור פרנסה, ולכן לא הצלחתי להתקדם בלימודים".
המרוץ הראוי הראשון שלו היה ב-2015, בתחרות מיון שנערכה באוגנדה לקראת אליפות העולם בריצת הרים. קיפלימו אמנם זכה בה, אבל מפאת היותו צעיר מדי בשביל להתחרות ברמה בינלאומית, נקבע כי הוא לא יזכה להשתתף בתחרות היוקרתית. בסוף אותה שנה, עבר לטוסקנה שבאיטליה כדי לעבוד תחת מאמן חדש, ג'וזפה ג'ימברונה. בשנה שלאחר מכן הוא זכה בארד בריצה ל-10,000 מטר באליפות העולם עד גיל 20 בבידגושץ' שבפולין, לאחר שעצר את השעונים על 27:26.68 דקות.
בשנת 2017 נערכה אליפות העולם בקרוס קאנטרי עד גיל 20 ב'מגרש הביתי' בקמפלה, בירת אוגנדה. קיפלימו הפך לגיבור עבור רבבות מקומיים שגדשו את היציעים וחזו בו כשזכה בזהב במרוץ. "הנשיא היה שם וכאשר ספורטאים זרים באים ולוקחים את המדליות שלך זה נראה רע. לכן היה פנטסטי לנצח על אדמת מדינתי", הסביר קיפלימו.
נשאר בבית
בנקודת הזמן הזו, הגיע הרץ הצעיר לצומת דרכים. מצד אחד הוא רצה להישאר באוגנדה, אבל מאמנו העדיף שיעתיק את מגוריו לאיטליה. בסופו של דבר בחר קיפלימו באופציה הראשונה והתאמן בעיקר במחוז קפצ'ורווה, מקום הולדתו של ג'ושוע צ'פטגיי, כשהשניים אף התאמנו יחד מספר פעמים. המסע להצלחה לא היה חלק. באליפות העולם בקרוס קאנטרי לפני שנתיים, אשר נערכה באורהוס שבדנמרק, זכה האוגנדי הצעיר במדליית הכסף, לאחר שחצה את קו הסיום רק 4 שניות אחרי צ'פטגיי. אבל עונת המסלול שלו הסתיימה לפני שהחלה.
התחרות בדנמרק נערכה בחודש מרץ וחודשיים לאחר מכן, דווקא לאחר ניצחון בתחרות במנצ'סטר, חש קיפלימו כאב מתחת לברך שגרם לו להיעדרות של ארבעה חודשים. הוא נאלץ לראות מרחוק את צ'פטגיי זוכה בריצה ל-10,000 מטר באליפות העולם בדוחא. המחיר הנפשי של הפציעה יהיה לא פחות קשה עבור הרץ באותם ימים, מאשר הכאב הפיזי שהשבית אותו מפעילות. "כשאתה לא מתאמן", סיפר קיפלימו, "אתה לא רוצה לראות אנשים אחרים מתאמנים".
האירוע הראשון בו לקח חלק לאחר החזרה מהפציעה היה "Ineos 1:59 Challenge" באוקטובר 2019, שם עזר לאליוד קיפצ'וגה הקנייתי לדהור ברחובות וינה ולעמוד במשימה לרדת משעתיים בריצת מרתון. חודשיים לאחר מכן, השתתף בתחרות סנט סילבסטר בריצה ל-15 ק"מ בברזיל, בערב השנה האזרחית החדשה, אך איבד את הניצחון ממש על קו הסיום, לאחר שהרץ הקנייתי קיביווט קאנדי ניצל שאננות רגעית של האוגנדי שכבר הניף את ידיו לניצחון ועקף אותו.
"כעסתי ומאוד התאכזבתי", אמר קיפלימו, שמיד לאחר מכן נאלץ לראות את הקורונה משתלטת על חיינו. "התאכזבתי מכל הבעיות בעולם", סיפר בזמנו. "אבל עבורי המגיפה לא הייתה כל כך גרועה. היו הגבלות ומקומות נסגרו - מה שאילץ אותי להישאר בבית. ידעתי שזו תקופה זמנית ולכן ניצלתי את הזמן כדי להשתפר".
המרוץ הראשון שלו אשתקד, היה באוסטרבה שבצ'כיה, לפניו עשה קיפלימו רק חודש אחד של אימונים על מסלול, בשל אותן מגבלות. בריצה הזו, קבע קיפלימו, חרף ההכנה הלא אידיאלית, את תוצאת השיא שלו למרחק 5,000 מטר ועצר את השעונים על 12:48:63 דקות. קיפלימו אף העיד שהמאמן שלו הזהיר אותו מפני פציעה בשל קצב הריצה המהיר, שמגיע לאחר תקופה משובשת מבחינת ההכנה הפיזית, אך יחד עם זאת הודה כי הרגיש שגופו זז היטב ולבסוף אף חגג את הניצחון.
אחרי שבוע של אימונים באיטליה הוא השתתף בליגת היהלום של רומא עם ביטחון עצמי גבוה. בבירת איטליה, הוא עקף את יקוב אינגבריגטסן הנורווגי וניצח בריצה ל-3,000 מ' כשקבע 7:26.64 דקות (שיא אוגנדי), תוצאה שהייתה גם השמינית בטיבה ברשימת כל הזמנים.
מעצמת על ושמה אוגנדה
רק לאחר הפסגה הנוספת שכבש פינה את מחשבותיו לאליפות העולם בחצי מרתון, אבל הודה שהדרך אליה לא הייתה אופטימלית. "התאמנתי רק שבועיים לקראת התחרות. לא הכנה אידיאלית, אבל זה עבד. עשיתי שתי ריצות ארוכות והגוף זז היטב, אז ידעתי שאולי אוכל להיות על הפודיום", אמר קיפלימו. באירוע הנוצץ בפולין, כל העיניים נשואות לבן ארצו הבכיר צ'פטגיי, שהגיע לאחר ששבר את שיא העולם בריצה ל-10,000 מטר.
"ידעתי שג'ושוע אולי עדיין עייף אחרי ששבר את שיא העולם, אז אולי זו תהיה הזדמנות לנצל את זה לטובתי. אנשים היו כל כך נרגשים באוגנדה ורבים מהם הימרו עליי ועל ג'ושוע כעל מי שיגיעו במקומות הראשון והשני", נזכר קיפלימו. באותה ריצה, הקצב של עשרת הק"מ הראשונים היה יציב יחסית, כשהשעונים מראים 28:23 דקות, הרצים הגבירו קצב, כש'האויב הוותיק' של קיפלימו, קיביווט קאנדי, ניסה לתקוף ולדחוף קדימה. קיפלימו לא נבהל והעלה את הקצב עוד יותר, כשאת חמשת הק"מ הבאים סגר עם זמן של 13:37 דקות.
כשנותר פחות מקילומטר אחד לסיום נכנס קיפלימו לישורת האחרונה כשהוא ביתרון קטן על פני קאנדי, אך הפעם, בניגוד לעבר, למד האוגנדי הצעיר את הלקח וחצה את קו הסיום כמנצח עם שיא אליפות של 58:49 דקות. צ'פטגיי לא היה הרחק מאחור וסיים רביעי עם 59:21 דקות. התוצאה סיפקה עוד עדות לכך שאוגנדה הפכה למעצמת-על אמיתית של ריצה למרחקים וקיפלימו עצמו מאמין שהזרז להישגים של הרצים מאוגנדה היה הזהב בריצת המרתון האולימפית של סטיבן קיפרוטיץ' באולימפיאדת לונדון 2012.
למרות שקיפלימו מודה שהכביש הוא המשטח האהוב עליו, הדגש שלו לקראת אולימפיאדת טוקיו היה על המסלול. עיקר ההתמקדות שלו היה על הסיום ועל מהירות הריצה ב-400 המטרים האחרונים. בסופו של דבר, הרץ הצעיר השיג את מדליית הארד, אבל עתידו עוד לפניו והוא בטוח שיצליח להשיג בעתיד את הזהב האולימפי ולהתייצב בגאון על ראש הפודיום, עטוף בדגל מדינתו.
לאחר ששיפר בשנייה בודדת את שיא העולם בחצי המרתון וקבע עוד נקודת ציון היסטורית בקריירה הקצרה אך רבת ההישגים שלו, מביט קיפלימו אל העתיד הרחוק ומעריך שירוץ גם מרתון שלם, אך מדובר בתהליך שייקח לפחות שלוש או ארבע שנים לדבריו. בהתחשב בגילו וביכולותיו על פני מגוון משטחים ומרחקים, נראה שאין סיבה למהר. הוא כבר הגיע לפסגה, עכשיו נותר לו רק להישאר שם.
