עבור אוהדי סלטיק, מובילת הטבלה בהפרש של שבע נקודות בליגה הסקוטית, מסורת היא מסורת. ואחת המסורות של המועדון הזה היא לנופף בדגלים ולתלות שלטים שתומכים ב"שחרור פלסטין" ו"ניצחון להתנגדות". העובדה שליאל עבדה, שחקן ישראלי, מככב בכנף בימים כתיקונם (מושבת כרגע בגלל פציעה), פחות חשובה מהמסורת. חוליות חמאס פשטו על יישובים וקיבוצים ישראלים וטבחו ביותר מ-1,000 אזרחים, שעות ספורות לפני המשחק נגד קילמרנוק? מסורת. החמאס מוגדר בבריטניה כארגון טרור? תעביר לי את הבירה.
ניר ביטון, ששיחק בסלטיק תשע שנים (עוד שלושה ישראלים לבשו את מדי המועדון בעבר), וכבר התעמת עם האוהדים במהלך מבצע "צוק איתן", יצא בהתקפה חריפה נגד המעשה. עבדה, 22, שחתם רק לפני כחודש על הארכת חוזה לארבע שנים, התלונן בפני ההנהלה וביקש שסלטיק תוציא הודעת גינוי. המועדון עשה זאת, טען כי חברי ארגון האולטראס "הבריגדה הירוקה" אינם מייצגים את עמדת סלטיק, וביקש מהאוהדים שלא להשתמש באצטדיון ככלי להעביר בו מסרים פוליטיים.
אבל זה לא נגמר בכך: אנשי "הבריגדה", אולטראס מיציע העמידה, ראו זאת כהתערבות שלא במקומה, והוציאו פלאיירים שהזכירו לקהל כי יש להתנגד לחברי ההנהלה האליטיסטים, שמתכחשים לזכותם של האוהדים עם הצווארון הכחול לבטא את האמונות הפוליטיות שלהם באצטדיון. לפיכך, בארגון ביקשו מהאוהדים להניף דגלי פלסטין ולתלות כרזות בעד פלסטין בכל האצטדיון במשחק הבית הבא, ב-25 באוקטובר נגד אתלטיקו מדריד בליגת האלופות.
לא נשארו להם סכסוכים
אוהדי סלטיק טוענים שההזדהות שלהם עם החלש, הנרדף והנצרך היא חלק מהדנ"א של המועדון. ככה הוא נולד. עוד טענה שלהם הייתה שבמקרה של אוקראינה, ההנהלה איפשרה להם להציג שלטים התומכים בה. ולכן, לטענת האוהדים, מדוע להפלות בין האוקראינים לבין הפלסטינים? שיתוף הפעולה בין אוהדי סלטיק והפלסטינים הביא ב־2019 להקמתה של אקדמיית כדורגל לצעירים במחנה הפליטים עאידה ליד בית לחם. "אנחנו לא הולכים להפנות את גבינו לאחינו הפלסטינים", נמסר בהודעת האוהדים, "בעיקר לא כשפשעי מלחמה מתבצעים נגד אוכלוסייה כלואה וחסרת הגנה".
צריך להדגיש: לא מדובר באקט אנטישמי. אוהדי סלטיק מזדהים באופן מסורתי עם החלש בגלל ההיסטוריה של המועדון, שנולד לאחר הרעב והעוני הגדול באמצע המאה ה־19 שגרם לאירים רבים להגר לסקוטלנד. סלטיק נוסדה ב־1887 על ידי מהגרים אירים קתולים רדופים, שימרה את הזהות שלה, ובעיני אוהדים רבים (וגם בעיני החברה בכלל והממשלה האירית) הרצון לאוטונומיה אירית פוליטית ולאומנות, מקביל לשאיפה לחופש של העם הפלסטיני. הם מזדהים עם אחיהם בצפון אירלנד, הם הזדהו עם השחורים בדרום־אפריקה ועם הבאסקים בספרד. כיוון שכמעט כל המשברים והסכסוכים הללו נפתרו, נשאר רק הסכסוך הישראלי־פלסטיני כמקור להזדהות פוליטית אצל האוהדים. הם בחרו בכאפיות ולא בכיפות.
כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה, העלו האוהדים כרזות לפיהן "מועדון כדורגל שנוסד על ידי מהגרים, תמיד יקבל בידיים פתוחות פליטים". "מה שהפך את זה לקצת מסובך", אומר האוהד הסקוטי־יהודי הארווי קפלן, "הוא שבתור יהודי אתה יודע שגם ישראל היא מדינה של פליטים ומהגרים, אבל בתוך הסכסוך הזה ישראל נתפסת בעיניהם כחזקה, קולוניאליסטית. וזה רק מסתבך: אם אנחנו נוסעים למשחקי חוץ, אנחנו מטרה מיידית לחוליגנים אנטישמים ופשיסטים, כי בעיניהם סלטיק נתפס כמועדון אנטי-פשיסטי".
יהודי בנוסח פרוטסטנטי
בתחילת שנות האלפיים, אוהדי סלטיק התחילו לנופף בדגלי פלסטין גם במשחקי חוץ. אוהדי ריינג'רס ענו להם בהנפת הדגל הישראלי לצד דגלי היוניון ג'ק. רוב האוהדים היהודים בסקוטלנד נמצאים יותר לצידן של ריינג'רס והארטס. הסיבה? כשיהודים הגיעו לסקוטלנד ממזרח אירופה בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, הילדים שלהם הלכו לבתי ספר פרוטסטנטיים ואימצו את הקבוצות שהיו אהודות על חבריהם בכיתה. אוהדיה היהודים הבודדים של סלטיק הגיעו אליה בשנות הפאר של המועדון בשנות ה־60, לאחר שקבוצת כדורגל יהודית בגלזגו התפרקה. וכעת, הסכסוך במזרח התיכון הפך את 30 המנויים היהודים הקבועים של סלטיק לחלק ממלחמת הדת והלאום.
"תמיד היינו באמצע", אומר קפלן, "הקתולים רבו עם הפרוטסטנטים ואנחנו נשארנו מחוץ למעגל, כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה להיות יהודי הציל אותך ממלחמה. אבל מהרגע שסלטיק אימצה את המאבק הפלסטיני, זה הרבה יותר מאתגר וקשוח".
הדגלים והשלטים, מזכיר קפלן, לא קיימים ביציעים כדי להתריס או להרגיז יהודים וישראלים: "הם שם כי אוהדי סלטיק רוצים להזכיר לפלסטינים שהם לא לבד, ובצורה אחרת הם רוצים גם להזכיר לעצמם שהם לא לבד".
פורסם לראשונה: 07:35, 14.10.23
