פרץ הדמעות של כריסטיאנו לאחר ההפסד הכואב למרוקו הראה לנו שוב את הכדורגל האמיתי, את הדמיון החופשי, כמאמר שירו של צ'רצ'יל, יהא זכרו ברוך. לא אוכל לכתוב פוסט בלי להזכיר את קלפטר ז"ל, היוצר הענק, הגיטריסט המופלא, האוהד האדום.
רונאלדו אוהב את הנבחרת ותמיד יהיה שם בשבילה. כך אמר ואני מאמין לו. בסופו של יום, הסוליסט הזה סחב ברצון נבחרת שלמה שני עשורים על הגב! פורטוגל זה הוא. נראה מי ישבור את שלל השיאים שלו. כמה הרגש המתפרץ הזה חשוב בעידן הטכנולוגי הקר של ה־VAR, שלדעתי עדיין מכלה כל חלקה טובה. והדברים שאמר מודריץ' לחברו הברזילאי הצעיר מריאל מדריד, רודריגו. וואו.
הוא אמר לפי הציטוט "אני אוהב אותך, בן שלי. זה בסדר, זה רק יהפוך אותך לחזק יותר, אני אוהב אותך". ענק. שחקן שראה הכל - מול אחד שעוד יכבוש פסגות.
בסופו של יום, גם זללן התארים הזה, שחקן השנה של פיפ"א ושל אופ"א לפני 4 שנים יודע מה חשוב באמת - רוח הספורט ועידוד הדור הבא. אני משוכנע שרודריגו וכל ברזיל לא ישכחו לו את זה. אם כבר להפסיד - אז לאישיות כזו.
לא יודע מי יזכה בטורניר, אני עדיין הייתי רוצה לראות את מסי (למרות דברים שאמר לאחר המשחק מול הולנד) מניף את הגביע.
אבל גם אם זה יקרה - רגעי המונדיאל, לטעמי, כבר קרו. הרגש של רונאלדו. האצילות של מודריץ'. לא נתתי לה הרבה סיכוי בפוסט הקודם שלי אבל - קדימה קרואטיה!
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
