לברון ג'יימס נכנס לשותפות בקבוצה יחד עם קווין לאב ודריימונד גרין; אחרי הפרישה, טום בריידי, מתוך רצון להישאר קרוב לספורט, השקיע במועדון אחר לצד טניסאית העבר, קים קלייסטרס; גם כוכב הפוטבול פטריק מהומס והטניסאים ניק קיריוס ונאומי אוסקה בקטע, ואיתם השחקנית אווה לונגוריה והדוגמנית היידי קלום; הליגה לא מפסיקה להתרחב מאז הקמתה ב־2021, ותחלק השנה פרסים בשווי של יותר מ־2 מיליון דולר; מדובר בענף המתפתח ביותר בארה"ב, שב־2022 לא פחות מ־8.9 מיליון אנשים עסקו בו – גידול בלתי ייאמן של 89 אחוז מהשנה שלפני כן. זה לא פוטבול או בייסבול, גם לא כדורגל. קוראים לזה פיקלבול – והקשר לחמוצים מקרי בהחלט.
קשה מאוד להסביר את התופעה הזו, בגלל שאין בה שום היגיון. ישנם ניתוחים מפה ועד להודעה חדשה שמדברים על תחושת הקהילה של השחקנים שמושכת עוד משתתפים, אולי העובדה שכל אחד יכול לשחק וליהנות גם בלי להיות מקצוען רציני, שהמאמץ אינו גדול כמו בענפים אחרים, שהשיווק המפותח של הבוסים משך ידוענים והגדיל את החשיפה, אבל כל אלה עדיין לא יורדים לעומקה של העובדה הביזארית – משחק שמשלב טניס, בדמינטון ופינג פונג, וייראה לרוב הישראלים כמו "מטקות עם רשת", שורף את אומת הספורט ברמות שענפים אחרים יכולים רק לדמיין.
כך זה נראה
התרומה של הקורונה
ב־1965, הפוליטיקאי ג'ואל פריצ'ארד ממדינת וושינגטון אירח בבית הקיץ שלו חברים, והילדים התחילו להשתעמם. פריצ'ארד אמר לבנו בן ה־13 פרנק שימציא משחק, כי זה מה שהוא עשה בגילו, והילד ענה בחוצפה: "למה שאתה לא תמציא משחק?" אז מה עושה אדם סביר שבהמשך גם הופך לסנאטור? ממציא ענף ספורט חדש כדי שיפסיקו להציק לו, בעולם שבו לא היו עדיין מסכים שיעסיקו את הילד. כמובן שבבית קיץ של פוליטיקאי אמריקאי יש גם מגרש בדמינטון, זה הרי חלק מהדרישות, אז האבא הוריד את הרשת נמוך, הכין מחבטים מאולתרים ושלח את הצעירים לשחק עם כדור פלסטיק. האמא חובבת החתירה, שראתה שבעלה לקח קצת מכל משחק, הדביקה לו את השם פיקלבול מאחר ש"פיקל" הוא הכינוי לסירה ששולחים אליה אנשי צוות מיותרים מסירות אחרות.
השאר היסטוריה. שכנים שהתלהבו מההמצאה הפיצו אותה, היוזמים פתחו חברה, קבעו את החוקים והחלו לייצר ציוד ייעודי, ולאט אבל בטוח הענף התפשט לכל ארה"ב. הפיצוץ, כאמור, הגיע בתחילת העשור – ולא במקרה, בגלל הקורונה שדחפה אנשים לחפש יותר פעילויות כיפיות וקלות באוויר הפתוח, בהן גברים ונשים יכולים לשחק יחד, ואפשר לאלתר מגרש ומחבט. הליגה, שנערכת בשיטת טורנירים מרוכזים בעיר אחת המעניקים ניקוד, מושכת אלפי צופים בכל אירוע וכמות הקהל גדלה, וגם מי שאינו ברמה תחרותית נהנה מהענף בתור שילוב של אימון כושר ברמה משתנה שמתאימה לכל אדם ובילוי עם חברים.
מה שקורה עכשיו הוא טירוף. סטארט־אפ חדש פותח מגרשי פיקלבול בתוך קניונים; מחקר מצא שיותר ויותר אמריקאים מתכננים את החופשה שלהם על פי הזמינות של מקומות שבהם יוכלו לשחק, וסוכני נסיעות החלו להתמחות בשיווק חבילות כאלה; מגרשי טניס רבים מוסבים לפעילות החדשה; ערוצי הספורט הגדולים משדרים את משחקי הליגה; ואחת מהאמירות שנדבקו לענף, "המשחק שכל אחד יכול לשחק בכל זמן", תופסת חזק ופונה לכל הקהלים בכל הגילים, אוצר שמשווקים ומפרסמים תמיד מנסים למצוא.
הנקודה הישראלית
מעבר לעניין העממי והקהילתי, יש לפיקלבול גם משיכה למקצוענים עם עבר בטניס, שמרגישים שיש להם אפשרות לבלוט ולהרוויח מענף מתפתח, שבו הדרישות הפיזיות נוחות יותר. למשל סם קוורי, שבעבר הגיע לחצי גמר ווימבלדון, עשה השנה מעבר לפיקלבול, ונואה רובין – בעבר אלוף ווימבלדון לנוער - הסביר מדוע שינה כיוון: "מגרש הטניס גדול מדי ויש יותר מדי שטח לכסות. ברגע שגיליתי את הפיקלבול, הכל התחבר לי. זה הספורט הכי נגיש בצורה חסרת מאמץ שהכרתי".
3 צפייה בגלריה
מעבר לעניין העממי והקהילתי, יש לפיקלבול גם משיכה למקצוענים עם עבר בטניס
(צילום: AP Photo/Yuki Iwamura)
וכאן מגיעה גם הזווית הישראלית – דקל בר. בשיאו הוא הגיע למקום ה־570 בעולם בטניס וניסה את כוחו במשך שש שנים בסבב המקצועני, אבל התקשה להתמודד עם הפציעות. לפני מספר שנים גילה במקרה את הפיקלבול, והיום הוא מככב בלאס־וגאס נייט אוולס ומדורג שישי בעולם. חתיכת שדרוג. בר מספר: "פיקלבול זה משחק מאוד חברתי וקל ללמוד אותו. הוא מתאים לכל הרמות, ככה שכל המשפחה וכל אחד יכול לשחק. משחק מיוחד, מאוד כיפי ויותר פרקטי מטניס מבחינת גודל המגרש וכמות המגרשים שאפשר להקים. בגודל של מגרש טניס אחד אפשר להכניס ארבעה מגרשי פיקלבול".
השאלה הברורה היא - מתי אצלנו?
"לדעתי בהחלט יש סיכוי לפתח את זה בישראל. צריך מגרשים ומאמנים שיסבירו ויכירו לאנשים את המשחק, וזה יוכל לתפוס חזק בארץ. כמעט כל מי שמנסה לשחק מתאהב בפיקלבול ומתחיל לשחק באופן קבוע. בארה"ב וקנדה זה הכי חזק. זה גדל במהירות גם במקומות אחרים בעולם, כמו אוסטרליה ואסיה, ומתחיל לצמוח לאט גם באירופה".
"הכל התחיל בגלל שהייתי ילד מחורבן", אמר לאחרונה פרנק פריצ'ארד. מזל שלאבא הייתה סבלנות. וראש יצירתי.
