הציפייה לפלייאוף 2023 ב-NBA הייתה מלווה בעננים אפורים. בכל זאת, ללא לוקה דונצ'יץ' זה כמו להגיע ללונה פארק האהוב עליך רק כדי לגלות שהמתקן הפופולרי ביותר סגור לרגל שיפוצים. האיכות, חוץ מהסדרה בין סקרמנטו לגולדן סטייט, עדיין לא קיימת, אבל המתח, הדרמה והנראטיבים חיפו על היכולת.
זאב בודד - המדור של זאב אברהמי:
יש כמה סיפורים בולטים לסכם את הסיבוב הראשון: ג'ימי באטלר במופעים ג'ורדניים - גיבור מעמד הפועלים שהפך למלך הפלייאוף. יש גם את ניקולה יוקיץ', שממשיך להפוך את השגרתי לגאוני, פיניקס שהחזירה את הקליעה מהשתיים לאופנה, יאניס הוא כוכב על-חלל, אבל איך קוראים לשחקן שלא יכול לקבל את הכדור בשניות הסיום? לא לשכוח את גולדן סטייט וסטף קרי, שחרף כל השמועות, עדיין לא מתו והלוס אנג'לס קליפרס, שהיא עדיין משולש הברמודה של הברכיים של כדורסלנים.
אבל יותר מכל, הסיבוב הראשון בנה את מופע הרטרו לשנות השמונים והתשעים שיהיה הסיבוב השני. מיאמי נגד ניו יורק, סלטיקס נגד סיקסרס, ויותר מכל החוף המערבי נגד החוף המזרחי. מופע אורקולי, משחק וידיאו של נקודות וניצוצות גאונות, מול מלחמת התשה של מרפקים וזכרונות. הסיבוב השני, אם כן, הוא לא רק כדורסל. הוא מסע בזמן.
ההיסטוריה חוזרת
עם 572 מפגשים בעונה הרגילה ו-21 סדרות פלייאוף, בוסטון-פילדלפיה היא היריבות העתיקה והמרה ביותר במזרח (רק היריבות של בוסטון נגד הלייקרס שמה אותה בצל). הסלטיקס זכו ביותר משישים אחוז מהניצחונות גם בעונה הרגילה וגם בסדרות, ושלטו בכל חמש הסדרות ששוחקו ביניהן בפלייאוף בעשרים השנה האחרונות. פילי לא באה לקרב הזה כדי לעלות לגמר המזרח ולנצל אולי את החלון האחרון של הארדן-אמביד, היא באה לסגור חשבונות של רוחות מהעבר: ביל ראסל שהאפיל על ווילט צ'מברליין, לארי בירד שניצח את דוקטור ג'יי.
ראסל הפסיד לפילדלפיה של צ'מברליין רק פעם אחת, ב-1967. ווילט זכה באליפות והקבוצה הזו של הסיקסרס נבחרה ב-1980 לקבוצה הטובה בהיסטוריה. ב-1982 שתי הקבוצות נפגשו בגמר המזרח: פילדלפיה עלתה ליתרון 1:3, אך הפסידה בשני המשחקים הבאים, ניצחה במשחק שביעי דרמטי בבוסטון, משחק שזכור כרגע שבו אוהדי בוסטון, בהשלמה עם ההפסד, התחילו לעודד את שחקני הסיקסרס בשירת "ביט אל.איי".
הסיקסרס הפסידו ללייקרס בגמר, וזכו באליפות שנה לאחר מכן (עוד מיסטיקה שקשורה ליריבות היא הקריאה "הבליצ'ק חטף את הכדור" אחרי החטיפה של השחקן בשלהי משחק שבע של הסדרה ביניהן ב-1965, והכינוי "החונק מבוסטון" שהודבק לאנדרו טוני). הסדרה בין שתי הקבוצות ב-1981 נחשבת לסדרת הפלייאוף הגדולה בהיסטוריה.
בוסטון חזרה מפיגור 3:1, ניצחה במשחק השביעי והמשיכה לאליפות הראשונה של בירד. שני משחקים בסדרה הזו הוכרעו על חודה של נקודה, שלושה משחקים על חודו של סל. בנובמבר 1984, ברבע השלישי של המשחק בין שתי הקבוצות, לארי בירד ודוקטור ג'יי היו מעורבים בקרב אגרופים מכוער שהסתיים בהרחקה של שניהם.
כשג'ואל אמביד וג'ייסון טייטום יוליכו את הקבוצות שלהם לחצי גמר המזרח, הם ירשמו עוד פרק מפואר, אגרסיבי, היסטורי בשושלת המפגשים המפוארת הזו. ההגנה של בוסטון שוב נראית כמו מתקפת תמנונים עם עשרים זוגות ידיים בכל סט הגנתי, בעוד הבריאות של אמביד מוטלת בספק. אבל זו לא תהיה סדרה שתוכרע רק בסטטיסטיקות, במאץ'-אפים או בקרב המוחות בין המאמנים, אלא גם ברוחות מן העבר. בוסטון חושבת שזה הזמן שלה לנצח ולחזור לגמר אחרי ההפסד בשנה שעברה. הסיקסרס חושבים שזה הזמן לשנות את מאזן הסדרות בין השתיים בזמן המודרני. כך או כך, הזמן עושה רק טוב למפגשים ביניהן בפלייאוף: דבר לא משתנה.
דנבר מחפשת נקמה
לדנבר ופיניקס אין שום דבר שמזכיר את ההיסטוריה הזו. לשתי הקבוצות יש יריבויות גדולות, אבל נגד קבוצות אחרות. דנבר תגיע לסדרה הזו עם זיכרונות מה-4:0 שחטפה מפיניקס בפלייאוף 2021 (סדרה שהסתיימה עם הרחקתו של יוקיץ'). "לא הייתה לנו שום תשוקה, שום תחושה של דחיפות, שום רוח קרב, שום קשיחות, שום אנרגיה", אמר לאחר הסדרה מייק מאלון, מאמן דנבר, "זו הייתה פשוט הופעה מבישה". הפעם האחרונה שדנבר ניצחה את פיניקס בפלייאוף הייתה לפני ארבעים שנה.
דנבר באה לנקום. המהמרים נותנים לה את המשחק הראשון, אבל חושבים שלפיניקס יש יותר סיכוי לנצח את הסדרה כולה. הנאגטס באים להילחם על הכבוד, על הדירוג שלהם במערב, ורוצים להוכיח שאף אחד לא צריך להמר נגד יוקיץ'. מה שאסור להמר נגדו הוא סוג הכדורסל שנראה מהסדרה הזו, חזרה לשנות השמונים. התקפות מחשמלות, הופעות מרהיבות של קוסמי כדור. למי שאוהב את הכדורסל הזה, אסור לפספס.
ההיט והניקס מתכוננות לקרב
מיאמי והניקס זו כבר סדרה של דם, יזע, דם, דמעות, דם צפרדע וכינים. זה מה שהיה במערכה הראשונה כשאיברים התעופפו על הפרקטים במדיסון סקוור גארדן ובאמריקן אירליינס ארנה. במערכות הבאות הווליום של האלימות רק טיפס ועלה. לא רק במריבות הברורות, או כשסטן ואן גנדי, באחת הסצינות הגדולות בתולדות הליגה, כרך את עצמו סביב הרגל של אלונזו מורנינג, אלא בכל מהלך, בכל כדרור. באמצע וסוף שנות התשעים היה מדובר במועדונים שרחשו טינה אחד לשני.
מאידך, יש הרבה כבוד בין השתיים. אסור לטעות לגבי השורשים של יריבות הבושידו-סל הנהדרת הזו. פט ריילי עזב את הלייקרס ואת השואוטיים היפהפה שלו, ועבר לחוף הנגדי (שבו גם נולד) כדי להמציא את הניקס מחדש, וגם את עצמו. ריילי החזיר את ניו יורק לרלוונטיות. במקום מסירות אחרי הגב, קיבלנו מרפקים לאף, במקום מג'יק ג'ונסון וג'יימס וורת'י, אנתוני מייסון וצ'רלס אוקלי. הקבוצות של ריילי לקחו את שיקאגו של ג'ורדן למבחן הסופי, ונכשלו. ריילי עזב למיאמי אחרי שלוש עונות בלבד בניו יורק ושנה לפני סיום החוזה שלו, את הפיטורים שלו הוא הגיש לניקס בפקס. מיאמי נאלצה להעניק לניקס בחירת דראפט בסיבוב הראשון ומיליון דולר קנס לאחר שהתגלה כי חיזרה אחרי ריילי כשהיה עדיין תחת חוזה.
ההיסטוריה של ההיט התחילה להיכתב ביום שבו ריילי הגיע. הוא קיבל סמכויות נרחבות, ושוב בנה סגל של אלו שחייבים להוכיח את עצמם, עם מנטליות של אנחנו נגד העולם, עם הרכב שלא מתבייש להרביץ. המאבקים של ניו יורק נגד מיאמי הם לא בדיוק יריבויות בין מועדונים או בין ערים, אלא יריבויות נגד שני תוצרים עם אותו אבא שנאבקים על אהבתו של האב, רוצים להראות לו מי הבן המוצלח יותר.
בפלייאוף 97', הניקס כבר הובילו 1:3 כשפרצה מהומה וחילופי מכות במשחק מספר חמש. חמישה שחקנים של הניקס הושעו, ביניהם יואינג, אלן יוסטון ולארי ג'ונסון וג'ון סטארקס שעזבו את הספסל כדי להתערב. מיאמי ניצחה את שלושת המשחקים הבאים ואת הסדרה. הניקס ניצחו בשנה הבאה את ההיט בחמישה משחקים לאחר המכות בין אלונזו מורנינג ולארי ג'ונסון. הניקס ניצחו גם בשתי השנים הבאות (פעם אחת מסל בשניה האחרונה ופעם אחת מהחטאה בשניה האחרונה), כשכל ארבע הסדרות מגיעות למשחק מכריע.
מאז הקבוצות נפגשו עוד פעם אחת בפלייאוף. ב-2012, ומיאמי עם לברון ודוויין ווייד דרכו על הניקס. ועכשיו? הכדורסל חוזר לשדרה השמינית בניו יורק. ג'ימי באטלר הוא מלך הפלייאוף עד עכשיו, אבל הוא רחוק מלהיות הרשע שיכול לגרור את המשחק לפסים אלימים ולא ספורטיביים. היריבות הישנה בין מיאמי לניו יורק מתה, תחי היריבות החדשה.
לברון מחכה לסטף?
לליייקרס וגולדן סטייט אין ממש עבר של יריבות. הן נפגשו שבע פעמים בפלייאוף, בפעם האחרונה ב-1991, והלייקרס ניצחו שבע פעמים בצורה מכריעה חוץ מהסדרה ב-1977 שהלכה לשבעה משחקים. בהיעדר יריבות כזו, סדרה כזו, אם תתרחש, היא לא רק סדרה של דרום קליפורניה לצפונה, בין כסף ישן לנובורישים, אלא הקצה של המאבק על ההגמוניה של העשור האחרון בין לברון וסטף קרי וגולדן סטייט, גם ברמה הקבוצתית וגם ברמה האישית.
5 צפייה בגלריה
קרב נוסף מול סטף? או התמודדות מול הלהיט של העונה הסדירה? לברון ג'יימס
(AP Photo/Jae C. Hong)
ואם סקרמנטו תנצח את המשחק השביעי נגד גולדן סטייט, אז התמודדות שלה מול הלייקרס, זה אחד המסעות הכי מרתקים ומרגשים שיש לזכרון הכדורסל להציע. בכל פעם שדיארון פוקס יכדרר מעבר לחצי המגרש, כמו חורף שהופך לאביב, הוא יקח איתו את הכדור ואת אחת ההבטחות הגדולות ביותר שטומן בחובו ספורט: נקמה לא אלימה בשם הקבוצה המופלאה של סקרמנטו לפני עשרים שנה.
פורסם לראשונה: 09:58, 29.04.23
