יצאו מהחורים
בוני ומשה מרוצים מעצמם
זה היה מדהים לא פחות מההישג הנדיר של נבחרת הנוער. דקות ספורות אחרי הניצחון על צרפת והעלייה לגמר היורו השתלט בוני גינצבורג - המשנה למנהל הטכני של הנבחרות הצעירות - על שיחת זום עם האולפן בישראל. מאחורי כתפו הימנית ניצב "ראש מערך הסקאוטינג" משה סיני, ומעבר לשמאלית הציץ המנהל הטכני ההולנדי ילה חוס. וככה, כשהוא בפרונט והבוס שלו בפוזיציה של לירן חולצה אפורה, הסגן דיבר ודיבר ודיבר, עד שחוס בעצמו רמז לו בחיוך מבויש: "בוני, זה מספיק".
אבל גינצבורג, שהרגיש לפתע כמוטציה של בנימין זאב הרצל וטל ברודי, לא נרגע. "כשאני עזבתי אתכם מהאולפן", אמר לחבריו מן העבר, "זה מה שאני חלמתי. אנחנו רואים את מה שאנחנו עושים עכשיו כשליחות. אנחנו שמחים שאנחנו מסבים הרבה נחת ושמחה להרבה מאוד בתים בישראל". אני ואני ואני, אנחנו ואנחנו ואנחנו.
כאמור, את הדברים האלה לא השמיע המאמן אופיר חיים, לא הקפטן איליי מדמון, לא אריאל לוגסי שבישל או אל-ים קנצפולסקי שכבש. "גם משה פה וגם ילה פה, אנחנו שלושתנו מנסים בהרבה צניעות ובעבודה מאוד קשה להסתכל על העתיד", המשיך גינצבורג, דאג להחניף למעסיקיו ("אורן חסון והנהלת ההתאחדות"), ושב מיד לעמדת הקודקוד: "משה כאן לידי, שעושה עבודה מדהימה".
"העבודה שלנו עבודה סיזיפית", טפח לעצמו סיזיפוסיני על השכם. "אני שמח להיות חלק מזה. גם בוני, גם אני וגם ילה עברנו הרבה בחיים". אחר כך, באוטובוס הנבחרת, החברים מישראל המשיכו להרים לו בשאלות, והסקאוט הרחיב: "אתה בונה, אתה מנתח, אתה עוקב אחרי שחקנים, אנחנו יושבים בישיבות שבועיות, ומדברים עם כל המאמנים וראשי המחלקות".
לפני כעשרה חודשים בלבד קיבלו גינצבורג (שלא אימן בחייו) וסיני (מאמן עתיר כישלונות) את הג'וב בהתאחדות, לצד חוס. על ההרכב, החילופים והטקטיקה החליט המאמן. אז מה בדיוק חלקם של השניים בהצלחת בני ה-19-17? הם גידלו את גלוך, עבד, פיינגולד, למקין ושות'? ברור שלא, אבל לפתע הראשון מדבר על חלומות, כאילו היה מרטין לותר קינג, והשני מדמה עצמו למלך מיתולוגי שעל סופו הטרגי כנראה לא שמע.
רק בחודש שעבר התקיים בארץ היורו עד גיל 17, והנבחרת המארחת לא ממש הרשימה. בסיומו, משה הכירורג ובוני הבנאי לא רצו למצלמות, למרות שהם אחראים גם לשנתון הזה, והותירו את הבמה למאמן גדי ברומר. אתמול, בוני המערבל תיזז בראיונות מסביב לשעון.
ואיזה הבדל לעומת הממונה עליו. "ראשית מחמאות לאופיר, לצוות ולכל השחקנים", אמר חוס. "כל המחמאות למועדוני הכדורגל בישראל, כי אנחנו יודעים שהם מפתחים את השחקנים. נחגוג, אבל ממחר נתרכז רק בגמר, כי אנחנו מקצוענים". וזהו! שמתם לב להבדלים? הפעם היחידה שההולנדי השתמש במילה אני, הייתה כשסגניו איפשרו לו סוף-סוף להשחיל מילה, והוא שאל אותם: "אני יכול לדבר?"
המהפך
חסון תופר חליפות בחצות
כשהנבחרת הצעירה עם המאמן המוצנח גיא לוזון נחלה הפסד מביך בלטביה, האיש שהצניח אותו, אורן חסון, לא עלה בשיחת זום כדי להסביר איך כמעט חירב את הקמפיין. גם כשמטוס הנבחרת הבוגרת לא המריא לאלבניה בגלל מחדל בחסות ההתאחדות, היו"ר התאדה. והנה, בשבוע האחרון, קשה לקבוע מי קיבל יותר זמן מסך, אורן או איילה חסון.
מיד אחרי הניצחון שלשום, יו"ר ההתאחדות כבר היה על הקו וסיפר: "יש לנו צוות מדהים שעובד קרוב לשנתיים עם הנבחרת הזאתי". כלומר סיני ובוני היו שם פחות מחצי הזמן, אבל מקשקשים יותר מכולם.
בסביבות חצות שוב הבליח יו"ר ההתאחדות לעוד ראיון מייגע בזום, כשהוא לבוש במיטב מחלצותיו. כלומר חליפה מחויטת, חולצה מעומלנת, עניבה מהודרת וסיכת ההתאחדות בדש המקטורן. הבנתם למה הנבחרת בגמר היורו? זה פשוט התלבש לו.
השתדלן
העיסוק הצדדי של בכר
את ברק בכר כולם מכירים כאיש מקצוע טוב, אלא שעם ההצלחות הגיע השלב בו הוא מרשה לעצמו לבחוש בעניינים שאינם בסמכותו, ולקשור קשרים עם התקשורת. נקרא לזה "שיטת גרנט".
בשבת האחרונה למשל, העביר המאמן "יום כיף" בכנרת עם חברו המתלהב ישראל קטורזה, על סירה של אוהד מכבי חיפה ניסן קניאס. "בכר משחק בסגנון ושיטה שאין דומה לה בישראל", התפעם לא מזמן קניאס, סוחר רכבים שעל הדרך כותב טורים ומשדר ברדיו מקומי. הסגנון והשיטה של המאמן להסתחבק עם אלה שכותבים עליו, מסתבר, אין דומים להם בעולם.
וזה עוד כלום. כבר הרבה זמן מנהלת מכבי חיפה מלחמת חורמה בגורמים שמוכרים מרצ'נדייז שלה בניגוד לחוק, ולא ממש בהצלחה. אחד מהם היה האוהד רפאל קבסה, איש תקשורת שמעביר גם קורסים בתחום. הוא הפיץ למכירה חולצות ותמונות עם הלוגו של "מכבי" והסב נזק כספי למועדון, שהחליט לפעול משפטית. מנהלת השיווק ליטל נישליס פנתה למרכז מכבי שמחזיק בזכויות המותג, וביקשה לתבוע את הסורר. רק כדי להשלים את תפריט השקשוקה: בעלה של נישליס, דולב, הוא שדר ברדיו חיפה, שמפנק את המועדון.
המכתב מעורכי הדין של "מכבי" נשלח לקבסה, אלא שאז התגייס לעזרתו... בכר. כן, המאמן החליט לנצל את קשריו עם יו"ר מכבי נאור גלילי, התקשר אליו על דעת עצמו, וביקש לעזור לחבר. כוכבית: לפני כחודש התראיין בכר בפודקאסט של אותו קבסה, שם הרעיפו איש על חברו מחמאות דביקות כחמאה.
בחזרה לגלילי, שהשיב למאמן-מגשר: "אני פועל לפי הנחיות של מכבי חיפה. אם אתה רוצה, לך למועדון שמעסיק אותך ותבקש שיירדו מזה". מה בסוף? מכבי חיפה הסתפקה במכתב התראה למפר הזכויות, שהעלים את הסחורה שטרם נמכרה. המועדון קיפל זנב ולא קיבל שקל, בכר ניצח את מנהלת השיווק.
שלום ברק. אתה פועל נגד המועדון שלך?
"ההפך. בדקתי ודאגתי לגשר בין הצדדים. הוא אוהד מכבי חיפה".
שגרם להם נזק כספי גדול, ולכן החליטו לתבוע אותו.
"בשביל זה רציתי שידברו אחד עם השני, שלא תהיה עוד פגיעה".
זה חלק מתפקיד המאמן במכבי חיפה, לגשר?
"בן אדם בא ומבקש לעזור. זה לא פוגע במועדון".
אילו זה לא היה פוגע, המועדון לא היה תובע.
"אבל העניין סודר ביניהם. באתי בכוונות טובות".
ואז הוא מראיין אותך ושר לך שירי הלל. אתה מספיק אינטליגנט להבין את הבעיה.
"אני לא רואה את הבעיה".
ויום הכיף על הסירה של קניאס?
"היינו בצפון, הזמין אותנו, מותר לנו לבלות".
אתה לא רואה את הבעייתיות?
"טוב, תעשה מה שאתה רוצה, באמת".
במכבי חיפה העדיפו לא להתייחס, ומה נותר מהאיום בתביעה: נישליס יצאה קטנה, בכר התגלה כמאכער שמטפח קשרים עם חצרניו מהתקשורת, ומכבי חיפה הפסידה.
האקסטזה
זהבי מטריף את זהבי ושות'
"שלושה וחצי מיליון דולר בוטופוגו (הטעות במקור) מציעה לערן זהבי, הבעלים האמריקאי מעורב באופן אישי מול ערן זהבי. הוא ניהל את כל השיחות בשבועיים האחרונים. עם ערן. אחד על אחד, לבד. הוא מקבל הכל מבחינת בוטופוגו". כך דיווח לאחרונה רז זהבי, בתפקידו כזבוב על הקיר.
זהבי (הקשקשן) לא היה כמובן היחיד. אלה היו חודשי אטרף שהשכיחו אפילו את הכותרת: "אוהדי פולהאם בטירוף לקראת בואו של מנור סולומון".
"הברזילאים משגעים את זהבי", צוטט "גורם המקורב לשחקן". "מה שיעשה בברזיל... טירוף זהבי ברשת", התריע אחד האתרים הפסיכיאטריים, וכל צייצן הפך למבזקן. הרי בברזיל של פלה, רונאלדו ורונאלדיניו לא ראו דברים כאלה, בטח לא במועדון של גארינצ'ה וז'אירז'יניו. וכך מדי לילה, היו רבי טרפון וחבריו מסובין בהרצליה ומספרים ביציאת אירופה, עד שבאו מפיקיהם ואמרו להם: "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".
בסוף התברר שהסקורר סיכם על חזרתו למכבי ת"א כבר בפברואר, אבל מי שחשב שהטירוף נגמר, לא מכיר את להקת אטרף. השבוע הופץ בתקשורת סרטון שכותרתו: "גול ראשון לזהבי במחנה". רואים שם את החלוץ, לגמרי לבדו על הדשא במגרש אימונים בהולנד, ניגש לכדור כ-20 מטר משער ללא שוער, ובועט פנימה! האמת? השתגענו!
מילה זו מילה
"אגב אלי, גם אתה ואני עושים משהו היסטורי. אין הרבה אנשים בערוצי תקשורת היום בעולם, שמגישים תוכנית רדיו, שהנבחרת שלהם הגיעה לגמר אליפות אירופה"
משה פרימו מכניס גם את עצמו להיסטוריה. ואגב, באמריקה, באפריקה ובאסיה אין אפילו איש רדיו אחד שהנבחרת שלו הגיעה לגמר אליפות אירופה
