ההגדרה שרבים מהאוהדים מדביקים לליגה הלאומית, בטח בשנים האחרונות, היא "משוגעת". הם מתייחסים למאבקי העלייה הדרמטיים, שלא פעם הוכרעו ממש במחזור האחרון. רק שהעונה התיאור "משוגעת" מתאים במדויק לליגת המשנה, ולאו דווקא בזכות הדרמות על הדשא אלא בעיקר בגלל חילופי המאמנים הסיטונאיים. ממש תופעה.
המספרים היבשים מדהימים: אנחנו רק בחודש מארס, אבל לא פחות מ-18 חילופי מאמנים כבר נרשמו העונה בלאומית. למעשה, 28 מאמנים שונים - חלקם ביותר מקבוצה אחת – עמדו השנה על הקווים של 16 קבוצות, ורק שלוש מתוכן (בני־-ריינה, נס-ציונה והפועל פ"ת) לא ביצעו זעזוע.
בהפועל ראשל"צ, למשל, עמדו ארבעה מאמנים שונים על הקווים, אם מחשיבים את מאמן הנוער אופיר קופל, שהחליף את חיים שאבו כשהיה חיובי לקורונה. בהמשך שאבו הוחלף על ידי ריימונד אטוולד. והיום, למי ששואל, המאמן באצטדיון הברפלד הוא בכלל איסמעיל עאמר, שעבד בהצלחה במועדון עד סיום העונה שעברה, עזב וחזר לפני חודשיים וחצי. מבולבלים? גם אנחנו.
חוסר שקט
"יש חוסר סבלנות מצד הבעלים, לפעמים בלתי מובן", טוען שלומי דורה, אחד המאמנים עם הקילומטראז' הכי גדול בלאומית בשנים האחרונות. דורה החל את העונה במ.ס כפר-קאסם ולפני שלושה חודשים, אחרי הפסד 3:0 לנס-ציונה - וכשדורג עם הקבוצה במקום השלישי, נקודה מהפסגה - התבקש להחזיר את המפתחות.
"היו"ר ניגש אליי בסיום המשחק ואמר לי 'תודה רבה'. הסתכלתי ואמרתי לו 'אתה רציני?'. אמר לי שכן ונפרדתי מהשחקנים", מספר דורה כמה היה מופתע. "חוסר שקט זו מילת מפתח בליגה הזו. זו ליגה שעם שני ניצחונות רצופים אתה בעמדה לעלות ליגה ושלושה הפסדים ברצף סוחפים אותך לתחתית. כשנותנים למאמן לעבור את הגל הפחות טוב, זה מצליח. אותי החליפו בכפר-קאסם כשהייתי צמוד לפסגה. המאמן שהגיע המשיך באותה הדרך וזכה מההפקר".
עם ממוצע של שני מאמנים שהתחלפו בכל קבוצה עד עתה כמעט כל כמה ימים אנחנו שומעים על שינוי כזה או אחר בצוות המקצועי. האחרון שנשלח הביתה הוא מסאי דגו, שפוטר מהפועל עכו והוחלף בידי תומר קשטן. כן, אותו קשטן שפוטר לפני שבועיים מאחי נצרת.
גם רוני אוואט, אלדד שביט ורומן זולו התחילו את העונה בקבוצה אחת ועברו לאחרת: אוואט פתח את הקיץ בא.ס אשדוד והיום נמצא בהפועל ר"ג; שביט הגיע באמצע העונה להפועל עפולה וכיום באחי נצרת; זולו החל בהפועל עפולה, עבר להפועל רעננה, ואחרי שני הפסדים ופחות משבועיים בתפקיד ראה את הדלת.
"יש הרבה סיבות לפיטורי מאמנים, שלי היא המוזרה מכולן", מודה זולו. "אם אני מנסה לחשוב למה זה קרה לי, כנראה בגלל שאני 'צעיר' בשוק. חששו ולא נתנו לי מספיק זמן".
תסביר לנו, בעלי הקבוצות יושבים עם סטופר וגיליוטינה?
"תלוי מי הקבוצה. אם זו אום אל־פאחם, למשל, זה קורה בגלל לחץ הקהל. בקבוצה אחרת יכול להיות שהבעלים חסר סבלנות. אני חושב שיש מאמנים מאוד טובים בליגה הלאומית, במיוחד הדור הצעיר. הקבוצות לא נותנות למאמן זמן. הייתי ברעננה תשעה ימים, מתוכם העברתי חמישה אימונים, שניים מתוכם אימוני שחרור. לא הגיוני שמאמן מפוטר אחרי שלושה אימונים מלאים. פשוט הזוי".
"סכומים מצחיקים"
כמו שהבנתם, יש לא מעט סיפורים יוצאי דופן בלאומית. עפולה, למשל, פתחה את העונה עם זולו, וכשזה עזב עוד לפני המחזור הראשון מונה לתפקיד עוזר המאמן הצעיר שחר ויזינגר (26). לאחר מכן שביט הוחתם במקומו, פוטר ו־ויזינגר שוב נקרא לדגל.
לשביט יש בטן מלאה על התנהלות יושבי הראש: "אם חושבים שהמאמן כל כך משמעותי, אולי שיחשבו איך לחזק אותו ולא להחליש. מעמד המאמן הולך ודועך. ואני מדבר כבר מליגות הילדים, שם אם אחד הילדים לא משחק - אז הוא שומע בבית שהמאמן חרא. בכדורגל הישראלי המאמן זורק אשמה על השחקנים, השחקנים על ההנהלה, ההנהלה על האוהדים. אי אפשר להחליף קבוצה, אז מחליפים מאמן".
דורה: "האצבע קלה על ההדק כי יש מספיק מאמנים פנויים בחוץ שיבואו וייכנסו לנעליים של זה שהולך. יכול להיות שגם למאמנים עצמם יש סוג של אשמה במצב. בשביל לאמן מאמנים מוותרים על העקרונות שלהם. הם עובדים בסכומים מצחיקים רק כדי להיות בפרונט. הרצון של המאמנים לאמן בכל מחיר וגם האופציות המרובות של בעלי הבית - גורמים לשינויים הבלתי הגיוניים".
שביט: "הליגה הזו היא כיסאות מוזיקליים, והכיסא של המאמן מתנדנד באופן קבוע".
בעפולה, אגב, יש גם מנהל מקצועי, יובל שואט, שמנסה לסנגר: "הגענו למצב הזה לא רק בגלל ההתנהלות של ההנהלות אלא גם בגלל המאמנים. כל כך הרבה שעוברים בין אותן קבוצות זה בטח לא בריא. בואו גם נאמר את האמת - לעיתים זה מצליח והמאמן החדש כן גורם לשינוי המיוחל. מצד שני, זה די מצחיק כי שוק המאמנים פה מצומצם ובסוף מאמן שנכשל בקבוצה א' מאמינים בו בקבוצה ב'".
"הכדורגל שלנו זועק לתפקיד הכל כך מתבקש ומוכר באירופה - מנהל מקצועי אמיתי", מוסיף שואט, "כזה שיודע להגיד 'לא' לבוס, שמכיר את חדר ההלבשה יותר טוב מכל איש עסקים או מנהל. אחד כזה שמבודד את רעשי הסביבה מהמאמן ונמצא שם בשבילו. מה שיעלה לבעל הבית בעוד משכורת חשובה אמור לחסוך לו כסף ובעיות לאורך זמן".
בעלים בלי מחשבה
שלושה מאמנים בלבד, כאמור, החזיקו מעמד מהקיץ: אדהם האדיה, שמוליך את בני־ריינה לעונה חלומית ונמצא בפסגה, מרחק תשע נקודות מהמקום השלישי; ניר ברקוביץ' מנס־ציונה השלישית; ועופר טסלפפה, שהיה אמור בכלל להדריך את הפועל פ"ת בליגה א' אבל כעת נמצא איתה במקום השישי בלאומית. אגב, האדיה מחזיק בקדנציה הארוכה ביותר כרגע בלאומית: 15 חודשים ברצף בקבוצה אחת.
7 צפייה בגלריה
"הירדמות או חוסר ריכוז של היו"ר או הבעלים יכולים לעלות לקבוצה ביוקר". בן-נשר
(צילום: גיל נחושתן)
אחד הצדיקים בסדום, אם תרצו להגדיר זאת כך, הוא יו"ר נס־ציונה, רועי אנקווה, שהשאיר את ברקוביץ' בתפקיד מתחילת הקיץ וגם בעונה שעברה העביר שנה שלמה עם מאמן אחד, אורי גוטמן. "יכול להיות שאני טועה, אבל אני לא מאמין בפיטורי מאמנים", הוא מסביר. "מבחינתי, מי שבנה את הקבוצה חייב לקבל יותר קרדיט, גם אם יש חודש פחות טוב. הוא היחיד שיכול לתקן, בטח יותר מאשר מאמן שמגיע במקומו ולא מכיר את השחקנים. אצלי מאמן מסיים את דרכו רק אם הוא איבד את חדר ההלבשה".
אנקווה לא מבין את משחק הכיסאות האחרון, למשל בעכו. "תסבירו לי למה פיטרו את דגו? או מה זה ייתן למאמן החדש להגיע לשמונה מחזורים? מה הוא יעשה טוב יותר? יש בעלים שנכנעים ללחץ או פשוט אין להם הרבה מחשבה. אולי גם העובדה שכל קבוצה בליגה יכולה לעלות או לרדת מטריפה את המערכת".
יו"ר עכו, קרן בן־נשר, חושבת שלא צריך להשאיר מאמן בכל מחיר: "בוא לא נשכח שמאמן נמדד על פי תוצאות, יש קבוצה שתהיה יותר סבלנית וכזו שפחות. הליגה הלאומית מאוד קשה - כל שינוי, הירדמות או חוסר ריכוז של היו"ר או הבעלים יכולים לעלות לקבוצה ביוקר. השתהות או פזיזות עם מאמן יכולות להיות קריטיות. בדיעבד, הכי קל להיות חכמים ולהגיד שאני לא רוצה לפטר מאמנים, אבל זו ליגה לא פשוטה בכלל".
