קטארית מבצעת להטוטים עם הכדור
(צילום: יאיר קטן, קטאר)
ברחבה הגדולה שליד שוק וואקיף בדוחא, לפני היציאה לאזור המטרו והקורניש (הטיילת הארוכה והמושקעת ליד הים ומלונות היוקרה המובילים), מארחים מדי יום אטרקציות מתחלפות. מוזיקאים, רקדניות, מופעים. מהסוג הזה של קהל עומד במעגל גדול ומוחא כפיים, בעיקר אנשים שמנסים לצלם בטלפון ונכנסים זה לזה לפריים.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
אבל הפעם היה שם מחזה שונה מאוד מבדרך כלל: שואו של הקפצות, שליטה נדירה בכדור, תרגילים שהקהל משתגע עליהם ותופסים גם אנשים שלא ממש משתגעים על כדורגל. רק שדמות בלתי צפויה הייתה אחראית לכך – נערה מקומית, מכוסה כמעט כולה בבורקה, שהלהיבה את הצופים עם הביצועים שלה.
6 צפייה בגלריה
לא פעילה כבר שנים, אחרי שונרה של תבוסות. נבחרת הנשים של קטאר ב-2012
(צילום: גטי אימג'ס)
המחזה היה מוזר משתי סיבות: נשים בקטאר בולטות פחות במרחב הציבורי, ורבות מהן מכוסות עוד יותר ממנה. רק אותו הפס לעיניים, וחלקן עם מחזה כואב בלב של פס בד שעולה גם על האף, בניסיון להסתיר עוד קצת ממנה. זו מדינה שמרנית ביותר בה המחזה של האוהדות שמסתובבות ברחובות לא עובר חלק בגרון. מעבר לכך, במקום בו הכדורגל – והספורט בכלל – מעט שוליים בתרבות, וגם הענף בגרסה הגברית לא פופולרי יותר מדי, מפתיע לראות פתאום נערה מכדררת.
יהיה מרתק לראות אם המורשת שהקטארים מקווים שהמונדיאל ינחיל תיגע גם בכדורגל הנשים המקומי. ספורט נשים הוא לא עניין פשוט במקום כל כך מחמיר, ורק בעקבות לחץ של הוועד האולימפי הבינלאומי קטאר שלחה לראשונה ספורטאיות לאולימפיאדה בלונדון 2012. רק כדי להבין לעומק עד כמה היא רחוקה מהתפיסה של נשים בזירה הזו, היא הייתה אחת משלוש המדינות האחרונות – לצד סעודיה וברוניי – שלא שלחו לפני כן ספורטאית למשחקים. האצנית נור אל-מלכי הייתה כל כך לא מוכנה, שבזינוק למוקדמות מתחה את שריר הירך האחורי ונפלה למסלול.
באקלים ספורטיבי כזה, בו ממילא רוב הגברים הבולטים המייצגים את קטאר הם ייבוא ממדינות אחרות, והנשים עוסקות בכך במספרים זעומים, קשה לפתח נבחרת כדורגל – וכיום אין אחת כזו. הנבחרת המקורית קמה רק ב-2010, ובמשחקה הראשון הושפלה 17:0 – ולא על-ידי אימפריה, אלא מול האחות הקטנה בחריין שמצב ספורט הנשים שלה לא שונה בהרבה. יומיים מאוחר יותר היא ספגה 18:0 מפלסטין. בגלל הרמה הירודה היא גם לא השתתפה בכלל בטורנירי מוקדמות לקראת אירועים גדולים וכמעט לא ערכה משחקים בינלאומיים.
היא הופיעה פעם בגביע מדינות ערב לנשים, גם כן ב-2010, וסיימה אותו עם שלושה הפסדים משלושה משחקים והפרש שערים של 47:0. באליפות מערב אסיה, ארבע שנים מאוחר יותר המצב השתפר ל-19:2. זה נראה רע מאוד, ועם הזמן הפרויקט פשוט קרס. כיום, כאמור, אין נבחרת נשים פעילה. אבל לפחות לקראת המונדיאל התקיים ניסיון – אולי למראית עין, אולי אמיתי, להציג את הדברים באור אחר.
צניעות מעל הכל
שחקנית הנבחרת, דימה אל-חמאדי, התראיינה לאחרונה לאתר ההתאחדות וסיפרה: "זה לא רק עניין מקומי, חוסר התמיכה בכדורגל נשים הוא בינלאומי. תראו את הבדלי השכר לדוגמה. אבל לפני 20 שנה לא היה אפילו מקום אחד בקטאר בו ילדה הייתה יכולה לשחק, ולמרות שגם כיום האופציות מצומצמות, הן לפחות קיימות, וחשוב להכיר בכך". לטענתה, ילדות רבות בקטאר נמשכות לכדורגל, אך מספרן מידלדל ככל שהן מתבגרות. היא עצמה כמעט התייאשה, אך בשלוחה הקטארית של אוניברסיטת טקסס A&M בה היא לומדת פעלה קבוצת נשים שאיפשרה לה להתפתח.
רק מה? גם שם הצניעות היא הערך העליון. חשוב להזכיר שהקטאריות שיחקו בנבחרת בבגדים ארוכים וכיסוי ראש, וגם באימונים בקבוצות הן דואגות להתרחק מעין הציבור. אל-חמאדי הרחיבה: "המאמנת וכל הצוות המקצועי הן נשים. אנחנו משחקות באולם סגור ופרטי בו ננקטים אמצעים רציניים כדי להבטיח את הפרטיות של השחקניות. זו בדיוק הסביבה שחיפשתי".
זה עצוב. זו התרבות שלה ויש לכבד את זה, אך המציאות היא שקשה לספורטאיות קטאריות להתקדם מאחר שהן זקוקות למתקנים פרטיים ונשות מקצוע שידריכו אותן כדי שיוכלו להרגיש בנוח ולהתאמן תחת חוקי הצניעות.
וזה שורש ההפתעה בשואו של הנערה המקפיצה: מגרשי הכדורגל הפזורים בעיר, המתקנים המפוארים שהוקמו לקראת גביע העולם, לא מיועדים לכדורגלניות. לא תראו אותן מתרוצצות בהם. בין אם הן מרגישות נוח עם הבחירה הזו ובין אם נכפתה עליהן, התוצאה זהה. וכאן מוצאים עוד סיבה בעטיה המונדיאל הזה לא היה צריך לנחות בקטאר: במציאות בה כדורגל הנשים נמצא בפריחה מטורפת בכל היבשות, וגורף רייטינג והתלהבות, טורניר הגברים הגדול ביותר הגיע למדינה בה לא רוצים לראות שחקניות.
