אתה יכול לנצח את הקבוצות הגדולות באירופה, אתה יכול לבלום את השחקנים הגדולים ביבשת. אתה יכול לנצח בליגה בלי אף שחקן זר - אבל אז מגיע הדרבי ואתה מגלה שממש כמו בקלישאה, יש לו חוקים משלו.
אוי, זה היה אתמול משחק מגעיל (86:89 לאדומים, למי שבאמת לא יודע). אבל מגעיל באופן יפהפה. כל כך הרבה שחקנים היו מתחת לרמתם הרגילה במשך כל כך הרבה דקות. במכבי ת"א, רק ווייד בולדווין ובונזי קולסון שיחקו סביר. בהפועל, עד הרבע האחרון, היו אלה רק קייל אלכסנדר ודז וולס, שחקן שעד היום היה נדמה שהובא כדי לשמש מחליף זמני לפצועים הרבים, ופתאום עושה לפרנקו הרבה כאבי ראש: כשג'יילן הורד, ג'ון הולנד וג'ייקובן בראון יחזרו – את מי מלבישים בליגה? על מי מוותרים?
פרנקו: "צריך להוריד את הכובע בפני השחקנים"
(צילום: באדיבות ONE)
ומה שהיה מרשים כאן זה היכולת של הפועל לנצח כשרבים משחקני המפתח שלה לא הכי מתפקדים. בר טימור, תומר גינת, עידן זלמנסון ובראיין אנגולה – כולם היו מתחת לרמתם. אקסבייר מנפורד לא עשה כלום במשך שלושה רבעים. וויל קאמינגס היה מאופק גם הוא לאורך דקות ארוכות. ולמרות פתיחה מזעזעת ופיגור מכובד כבר ברבע הראשון, מרגע שיצאה מההלם הפועל כל הזמן הייתה שם. וגם כשפיגרה בתשע נקודות הפרש כמה דקות לסיום היא הבינה שאפשר לנצח. כי אם בערב כל כך רע היא עדיין בסביבה, אז פוש קטן יכול לעשות שינוי.
ניצחון הרוח
והיא נתנה את הפוש הזה בשתי דרכים. בהתקפה, מנפורד כנראה קיבל הוראה: "אחינו, אנחנו יודעים שכדורסל זה משחק קבוצתי, אבל בחיאת, קח כדור, תשחק אחד על אחד, אל תסתכל על אף שחקן אחר, לא ניעלב אם לא תמסור לנו, תזרוק בכל מצב שאתה פנוי. אנחנו קצת מיואשים". זה נגמר עם 17 נקודות שכולן נקלעו במספר דקות מצומצם ברבע הרביעי.
אבל עם כל הכבוד למנפורד ולאסטרטגיית הייאוש ההתקפית, את המשחק ניצחה התעלות הגנתית. גם באירופה, מכבי לא מגיבה הכי טוב כשיש לחץ אגרסיבי על מובילי הכדור שלה. הפועל שמרה חזק על הגארדים של מכבי לאורך כל המשחק, אבל בדקות האחרונות זה כבר היה מטורף. קאמינגס, מנפורד, וולס, גם גינת, ניסו לחטוף בלי הפסקה מכל שחקן שכדרר. הם עשו כל כך הרבה בלגן שמכבי – בלי לורנזו בראון – איבדה את הראש, ואז את הכדורים, מה שהסתיים בהתקפות מתפרצות ונקודות קלות. זה לא היה מהפך שנבע בעיקרו מעניינים מקצועיים. זה היה ניצחון הרוח של קבוצה חזקה מנטלית.
לפני כמה זמן שאל אותי חבר לעבודה, אוהד הפועל ת"א, מה דעתי על הקבוצה. "מועדון מצוין", אמרתי לו. "בגלל הכסף שהגיע", הוא שאל-קבע. "בכלל לא", עניתי, "זה התחיל הרבה מזמן עם שורה של החלטות מקצועיות חכמות שמראות שיש שם הנהלה שיודעת מה היא עושה, לא דבר של מה בכך כשמדברים על הפועל, שחוותה הרבה הנהלות מזעזעות".
הוא ביקש דוגמה. "למשל ההחלטה לבנות קבוצה סביב בר טימור, שהוא השחקן הכי טוב בארץ", אמרתי לו.
"בר טימור הכי טוב בארץ?", הוא נדהם. הוא אוהד הפועל, כן.
"בוודאי", אמרתי לו, "בר טימור זה שחקן שייתן לך בכל משחק בדיוק מה שאתה צריך. זיקית. גיי'קובן בריא? בר עובר לשחק בעמדה 2, יוצא למתפרצות, קולע מבחוץ, משקיע הכל בהגנה. גיי'קובן פצוע? בר עובר לשחק כרכז, ועושה את זה באותה רמה. וברור שבלי טימור אי אפשר היה להחזיק את בראון עם הפציעות וההיעדרויות שלו. אם יש הרבה שחקנים ביום קליעה טוב - בר ימסור, לא ייקח זריקות, יסיים עם ארבע נקודות ואפילו לא אכפת לו. אין מספיק קלעים בכושר? ייקח יותר קליעות, גם מבחוץ וגם בחדירות, ויעשה את זה לרוב מצוין.
אין אף שחקן בארץ שיש לו גם יכולות אישיות גבוהות וגם את היכולת הקבוצתית המופלאה הזאת. ולהבין שזה שחקן שאפשר לבנות סביבו מועדון, נקודה שבהפועל ירושלים, לדוגמה, החמיצו, זו הוכחה שהפועל תל-אביב היא כיום מעצמה ניהולית. אם תוסיף לכך את ההמשכיות בסגל, את זה שלקחו מאמן ונותנים לו לרוץ עם הקבוצה הרבה שנים, את הסבלנות כלפי שחקנים לא יציבים כמו מנפורד מתוך הבנה שהוא יכול לנצח משחקים כמו שעשה אתמול, את השיפור שיצרו אצל שחקן כמו הורד שהגיע בוסרי לחלוטין והפך למפלצת, את זה שיצרו שם DNA של הגנה ומלחמה, את הסקאוטינג היעיל שהביא שם גדול כמו קאמינגס אבל גם שחקן מתאים כמו וולס במהלך העונה, וכמובן את הולנד, אלכסנדר ואנגולה קודם לכן, התשובה בעיניי ברורה".
"שמע", הוא אמר, "עשית אותי יותר מרוצה מהמועדון משהייתי אפילו לפני ששאלתי אותך".
לא רק מאמן ושחקנים טובים
ואכן, בעיניי לפחות, הניצחון אתמול של הפועל היה יותר ניצחון של מועדון מאשר של קבוצה. האדומים מצליחים להתגבר על מכת הפציעות האיומה שיש להם העונה, הם מצליחים להשיג מחויבות הגנתית ומאה אחוז מאמץ משחקנים שרק הגיעו, הם מצליחים לחזור מפיגור. זה לא רק מאמן טוב ושחקנים טובים. זה משהו גדול יותר, איזו רוח מיוחדת שגורמת לזה שהשלם עולה על סך חלקיו.
ובואו נודה: מבחינה מקצועית הפועל רחוקה מלהיות קבוצה מושלמת. תומר גינת מתקשה למצוא את מקומו העונה בין כל הזרים הדומיננטיים. חסר שם כנראה עוד גבוה, בעיקר כשהורד איננו אבל כנראה שגם כשהוא ישנו. אבל דווקא העובדה שלא ניצלו את הכסף הגדול כדי להביא עוד מישהו (והבעלים, כך הבנתי, הסכימו לכך בלי בעיה. הצוות המקצועי החליט שלא) אלא ממשיכים לתת אמון במי שיש ולא מדכאים אנשים כמו זלמנסון, כמשל, זה אומר על הפועל רק דברים טובים. נאמנות זה דבר דו-צדדי. מי שיפגין נאמנות לשחקנים ולא יפגע במעמדם כדי להשיג עוד שיפור קטן בטווח הקצר, יקבל מהם מחויבות גבוהה יותר. ובטווח הארוך זה גם יוציא למועדון שם של כזה שכדאי לבוא אליו כי הוא נוהג באנושיות.
ישראל כולה במצב קשה בימים אלה. הכדורסל הישראלי במצב קשה לא פחות. האתגרים שעימם מתמודדות הקבוצות הם עצומים. כל כך יפה לראות מועדונים שמצליחים להפיק מעצמם דברים יפים למרות הכל. זה נכון לגבי הפועל, זה נכון לגבי מכבי, ההישג של חולון באירופה כמעט לא נתפס בהתחשב בסגל שלה, זה אולי נכון הכי הרבה כשמדובר בקבוצה כמו גליל עליון שמשחקת נהדר כמעט בלי זרים, ואפשר להמשיך עם עוד הרבה דוגמאות.
ולכן, למרות הרמה הלא גבוהה שראינו אתמול, אפשר לסכם את המשחק במשפט שרובנו לא אמרנו כבר כמה וכמה חודשים: היה כיף.
פורסם לראשונה: 09:06, 21.01.24
