המדקלמות
כוכבות המונדיאל והבובות בישראל
כהרגלה בסיום כל מהדורה של "חדשות הספורט", סיימה השבוע מירי נבו את שליחותה כמדקלמת דיווחים ופרסומות ב"תחזית מזג האוויר בכמה מוקדים ספורטיביים" – שמיד אחריה הופיעו שקופיות מסחריות מכמה מוקדים של נותני חסויות.
"בפוקואוקה שביפן יהיה חם, אבל גם יהיה גשום באליפות העולם בשחייה, גשם גם יהיה בהמבורג, שם ייצא לדרך טורניר חימר נוסף, הרחק משם, באטלנטה ייערך טורניר טניס על מגרשים קשים ובמזג אוויר גשום", דיווחה השדרית הוותיקה, על רקע שיעור החום ומידת הלחות שהוצגו על המסך (34 מעלות צלזיוס ו־76 אחוזי לחות בפוקואוקה!)
לצד ההתעלמות השערורייתית מטמפרטורות המים וכיוון הרוח, בלטה בהיעדרה לאורך המהדורה התייחסות של החזאית התורנית לאירוע קצת פחות משמעותי שמתרחש באוקיאניה: מונדיאל הנשים. זה, עבורה, לא מוקד ספורטיבי ששווה התייחסות, אפילו לא "בקטנה".
תופעת האקלים הקיצונית הזו אפיינה גם את המהדורות ביומיים שאחרי, והיא חלק מההיתממות הגלובלית. ביום ג' דיקלמה כמובן גם המגישה רותם ישראל את "התחזית במגוון יעדים ספורטיביים", רובם שוליים וחסרי משמעות, אך לכולם מכנה משותף: שידורי הערוץ ביום המחרת. לשידור מונדיאל הנשים אין להם זכויות, אז במקום לשלם עבור קטעים מאירוע ספורט הנשים הגדול בתבל, פשוט מדלגים עליו כאילו לא היו דברים מעולם.
ישראל – שזכורה בעיקר מוועדת הביזיון שלא הצליחה להמליץ על מועמד לפרס ישראל בתחום הספורט – העבירה את השידור לאולפן הלילה, בהנחיית שרון פרי. במשך כשעה וחצי במצטבר של ברברת דיברו שתיהן על ספורט, בעיקר כדורגל, עברו לדיווחים נרחבים מהעולם, לרבות דיונים מתישים על עונת המלפפונים בעולם הגברים – ושום כלום על המגה־אירוע לנשים. מה להן ולזה? למה לבזבז כמה שניות על שקופית עם התוצאות? עדיף להציג את אחוזי הלחות במגרשים הקשים בהמבורג, בחסות חברה שמייצרת דלתות. משקופים יש גם בכדורגל.
עם פתיחת הטורניר נמסר מפיפ"א כי יותר מ־1.5 מיליון כרטיסים כבר נמכרו למשחקים. "מיליונים על גבי מיליונים צופים במשחקים מהבית", התגאה נשיא ההתאחדות העולמית ג'אני אינפנטינו. למשחק הפתיחה של ניו־זילנד (מול נורווגיה) באוקלנד הגיעו 42,137 צופים, שיא בתולדות המדינה למשחק כדורגל, כולל גברים. בבכורה של אוסטרליה מול אירלנד בסידני היו 75,784 צופים, ו־44,369 נכחו במפגש בין אנגליה להאיטי.
"בדרך כלל אומרים שהכדורגל מאחד את העולם", אמר אינפנטינו. "כאן המארחות הן שמאחדות את העולם"... חוץ מישראל, שבכלל חיה כיום בעולם משלה. מי שמחפש העצמה נשית, שיילך לשקמה ברסלר.
כשזה בא מחבורת שוביניסטים חפיפניקים שגדלו על המשפט: "שיחקנו כמו גברים", אין מה להתפלא. אבל איפה, איפה הן הבחורות ההן, עם המיקרופון והאולפן? "מרצה בתחום העצמת נשים ובתחום תקשורת הספורט", מציגה עצמה נבו. "מוטלת עליי האחריות להגיע מוכנה לשידורים, וכמובן שליטה בכל המתרחש חדשותית בעולם הספורט בארץ ובעולם", היא סיפרה לאחרונה על תפקידה בפרויקט ראיונות עם "נשים משפיעות" ב"כלכליסט". ברור. רק במונדיאל הנשים היא מאבדת שליטה, ומוטב שתלחצו על השלט.
גם ישראל, שמגדירה עצמה כ"אשת תקשורת, מרצה ומגישת טלוויזיה", התראיינה באותה מסגרת, ובין השאר הצהירה: "האחריות שלי כמגישה היא תמיד להיות מעודכנת בכל מה שנמצא על סדר היום, להיות מעורבת בתוכן ובהחלטות שנלקחות לגבי השידור". אבל כשכוכבות־העל בועטות במפעל היוקרתי של ענף הספורט הכי פופולרי, ישראל מתייבשת.
"עמדת המגישה הראשית בחדשות הספורט לא מעניינת אותי, לא מעניין אותי לקרוא מפרומפטר", העידה על עצמה בעבר פרי. והנה, עכשיו היא בדיוק כמו הקולגות החסודות בעזרת הנשים. ה"מעצימות" עוצמות עיניים, וצר עולמן כעולם החופרים מסביבן.
החורבן
נציגותינו באירופה מבקשות צומי
את מצוקתם של הקבוצות והשחקנים מישראל ביום הכיפורים, באירופה כבר מכירים. בחוזה שלנו עם היושב במרומים אין סעיף יציאה. אבל עכשיו, שומו שמיים, נפלו משחקי מוקדמות הצ'מפיונס והקונפרנס־ליג על ט' באב, וגם האבל על חורבן הבית הופך לסוגייה אוניברסלית.
בצר להן, פנו ארבע נציגותינו ליריבותיהן, בבקשה להתחשב בצמים ולשנות את שעת הפתיחה של המשחקים. עם כל הכבוד לאתרי הספורט המוכרים, אוהדים שרצו להתעדכן בהתפתחויות בזמן אמת, חיפשו תשובות באתר "סרוגים" או "בחדרי חרדים".
הפצרותיהן של מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, למרבה הצער, נפלו על אוזניים ערלות. אם את ההתעלמות ממעלליו של נבוכדנצר בשנת 586 לפני הספירה עוד אפשר להבין (בבל אינה שייכת לאופ"א), על חורבן הבית השני ומעשיו של טיטוס, האירופים היו יכולים לקחת אחריות. מצד שני, הכל בידי שמיים, וייתכן שהשתיים נענשו על הפנינג אלוף האלופים דווקא בימי בין המצרים.
הבשורה הטובה היא שמאמצי מכבי ת"א והפועל באר־שבע נשאו פרי, כנראה בזכות העובדה שהן יארחו את המשחק הראשון בארץ הקודש, ושריקת הפתיחה תישמע רק אחרי תום הצום. במקרה של באר־שבע, סביר להניח שהלחצים הופעלו גם מכיוון היריבה מפוניבז', שבטח בונה על האוהדים מבני־ברק.
היחצן
אופיר חיים מאמן של בנק
בסיום המונדיאליטו הפך אופיר חיים ליקיר האומה. זה קרה לא רק בזכות ההצלחות במגרש, אלא בעיקר מפני ששידר צניעות ואותנטיות. בדיוק ההפך ממה שהוא משדר כפרזנטור של בנק.
התסריט בקיצור: חיים פוסע ברחוב, עטוף בטרנינג שעליו רקום דגל ישראל, ומדקלם: "הרבה אנשים מחמיאים לי, חלק מהאנשים האלה הם הורים לילדים ולנערים". לפתע הוא מבצע פנייה חדה ימינה ופונה לצופים: "בא לי להגיד לכם משהו. כל אחד הוא מאמן בפני עצמו. ועכשיו, אחרי המונדיאליטו, האתגר הבא זה החופש הגדול עם הנבחרת האישית שלי בבית".
בשלב הזה הוא נכנס לבית, פושט את הטרנינג וחושף טי־שירט עם כיתוב ענק: "משפחת חיים", ולצידו סמל הבנק. "הורים, היכנסו למרכז לייעוץ פיננסי, וכל זה בחינם!" מסכם המאמן של הבנק. הייעוץ אכן לא עולה כסף, בדיוק כמו הצפייה בשלטי חוצות וחולצות, אבל מדובר בקידום עסקי של מוסד מסחרי, המציע בין השאר הלוואות וגובה עמלות וריביות.
האבא של משפחת חיים מקבל עבור התשדיר הרבה מאוד כסף. זה בהחלט מגיע לו. לא רק בגלל המאמץ הניכר לדקלם את הטקסט שכתבו לו, עם ההדגשים הנכונים (רק חבל שלא הסבירו לו מתי צריך לוותר על הדגש ב־כ'). חיים אינו רותם סלע או דביר בנדק, ועל איכות המשחק, איך לומר בעדינות, לא מגיע לו פרס אופיר.
המציג אינו שחקן, וספק רב אם הוא יודע שלפני כארבעה חודשים עובדי הבנק שאותו הוא מקדם הכריזו על סכסוך עבודה והסבירו: "הנהלת הבנק מגלה אדישות לזכויות העובדים, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהבנק צבר בשנים האחרונות רווחים אדירים" – תחושות שחיים בוודאי מזדהה איתן היום. בתחילת החודש הגיעו הצדדים להסכם שכר חדש - תוספת של עד אלף שקל לעובד – דומה להצעה הראשונה שקיבל המאמן ממעסיקיו. משפחת חיים ראויה ליותר.
בהתאחדות דווקא לארג'ים, כל עוד הכסף (הציבורי) לא יוצא מהקופה שלהם. הם מאפשרים לו לחלטר כפרזנטור, בדיוק כפי שנתנו למאמן הנבחרת הבוגרת, אלון חזן, להמשיך לקבל שכר כעובד מחלקת הספורט בעיריית אשדוד. האם ראוי שמאמן נבחרת ישתמש בדגל כדי לייחצן בנק? זו כבר שאלה אחרת. אלא אם כן מדובר בבנק ישראל.
ההומופוב
אוואט מבסוט עד הגג
כשדודו אוואט הצטרף לצוות החפירות בליגת האלופות, והתחיל לדבר בשידורים חיים, האמת יצאה לאור: מדובר באחד הפרשנים היותר משעממים ובנאליים, אף שהתחרות קשה למדי. אבל כשאוואט מתבטא בטוויטר, כלומר חושב לפני שהוא מצייץ, מתקבל שילוב מוזר של פלספן וליצן, שמשתדל להסתופף בצילו של הצל.
השבוע, דקות אחדות אחרי ביטול עילת הסבירות בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, הזדרז שוער העבר העליז לצייץ: "אני אסתיר גייז בעליית הגג". יו"ר הכנסת אמיר אוחנה בטח הבין את הבדיחה.
הברדק
המאבטחים והצלם שלקח גביע
מהאנדרלמוסיה בטקס הענקת גביע אלוף האלופים עלו לגמר שתי תמונות מנצחות. באחת נראים באסם זערורה וסאן מנחם ממתינים בתור למדליות, שאזלו בטרם עת. שני הבריונים, שכיכבו בקטטה ההיא עם שחקני הפועל באר־שבע, לא היו בתמונת ההרכב למשחק במוצ"ש, אבל ממשיכים ללוות את חבריהם, כנראה על תקן מאבטחים.
בתמונה השנייה נראה הצלם של מכבי חיפה רץ לעבר דולב חזיזה ודיא סבע, שעשו דרכם עם הגביע לעבר האוהדים. הוא חטף את הגביע מידיהם של שני השחקנים ההמומים, רץ לעבר מסאי דגו, וביים הנפה של המאמן וילדיו.
איזו תמונה מהשתיים לוקחת את גביע עלוב העלובים במפגש בין הברדק לשכונה? השנייה. בפוטו־פיניש.
מילה זו מילה
"לשריף טירספול יש שני עושי משחק, ה-8 וה-14"
הנומרולוג שגיא כהן נזהר לא לכנות בשמות את שחקני היריבה המולדבית
