אוהבים לדבר על מה שקורה למכבי חיפה כשהיא פוגשת את מכבי תל אביב. יש שזורקים את המילה "שדים", אחרים מזכירים את "הקוף" שלא יורד מהגב – הכל בהקשר צד אחד, זה שלא מצליח לנצח, כאילו הדברים תלויים רק במכבי חיפה. מכבי ת"א הראתה אתמול שוב שהרצף המדובר חי ובועט כי יש בו הרבה יותר ממיסטיקה. יש בו את הצד שלה.
כן, כשנמשך לו רצף משחקים ללא ניצחון של קבוצה א' על קבוצה ב', נוח לדבר על זו המתקשה, ולפעמים שוכחים שישנו גם הצד שלא הפסיד באותו רצף. אתמול בבלומפילד הראתה הקבוצה הזו, מכבי ת"א, שהתוצאות מגיעות בזכותה, ולא בעקבות שדים ורוחות של יריבותיה. 1,791 ימים חלפו מאז ניצחה מכבי חיפה את מכבי ת"א בליגה. קרוב לחמש שנים. קורונה הייתה אז רק בירה מקסיקנית או כדורגלן מקסיקני. המון זמן.
מכבי חיפה הגיעה פייבוריטית להתמודדות בין הקבוצות יותר מפעם אחת בפרק הזמן הזה, גם אתמול, ומכבי ת"א תמיד הגיעה למשחקים האלה ביכולת טובה יותר מאשר ציפו ממנה, גם אתמול.
האם מכבי ת"א הייתה "הרבה" יותר טובה ממכבי חיפה? כן יותר, אבל גם אם אתם מאלה שחושבים שלא בהרבה – זה לא העניין, אלא איך נראתה מכבי ת"א במשחק הזה בהשוואה לכל המשחקים האחרים שלה העונה, בליגה ובאירופה. כשמכבי ת"א פוגשת את מכבי חיפה שרן ייני הופך לדריבליסט מרשים ברחבה עם כדור דבוק לרגל. כשמכבי ת"א פוגשת את מכבי חיפה זוכה אופיר דודזאדה בגליצ'ים שהיה מפסיד ברוב השבועות האחרים (100% הצלחה בדריבלים, 100% הצלחה בתיקולים, משחק כמעט מושלם). כשמכבי ת"א פוגשת את מכבי חיפה השוער הצעיר שלה, דניאל פרץ, מתעופף בדיוק למקומות הנכונים.
ייני הוא כמובן סמל העניין. האיש שהיה שם תמיד. לא סתם זכה ייני לתשואות עצומות כשהוחלף, ומדובר בהרבה יותר ממהלך ההתחזות ללאו מסי המפתיע שלו, או מהעובדה שסיים את הערב עם צעקנית על הראש. ייני עשה עבודה טקטית נפלאה, בעיקר במחצית הראשונה. חוסה רודריגס הוצב מימין לשני הבלמים הקבועים של מכבי חיפה בתחילת המשחק בניסיון להניע כדור דרכו. ייני לחץ את רודריגס, וירד למטה לשמור על שרי. שוב רודריגס, שוב שרי. שוב רודריגס, שוב שרי. חתיכת עבודה.
מכבי ת"א, עם ייני ודן גלזר, שלטה מעט יותר בקישור כשמולה עמדו רודריגס ומוחמד אבו פאני, ובהמשך רודריגס ועלי מוחמד. שני המאמנים הציבו את הקשר הנוסף, דן ביטון מצד אחד, וצ'ארון שרי מהצד האחר, מתחת לחלוץ המרכזי, כשהשניים נשארו בעמדה גבוהה יחסית בזמן הנעת כדור. זה הפך את המשחק למהיר, עם קצב גבוה. תוסיפו את האווירה האדירה והיה אפשר להרגיש הכי טוב שיש, למרות המסכות על הפנים.
החופש היחסי במרכז המגרש שיחק בעיקר לטובת הצד הצהוב, ופה אפשר לומר שברק בכר פספס. לא מדובר רק בחוכמה בדיעבד, אלא מראש הייתה ציפייה שעלי מוחמד יהיה הקשר השלישי שיראה עוצמה ועליונות בקישור. בפועל, גם כשרודריגס נכנס יותר לאמצע הוא היה פעמים רבות מבודד עם אבו פאני, וכשהאחרון נפצע משולש קישור חזק כבר היה פחות רלוונטי.
אז הייתה מהירות, וגם אם מצבים נייחים לא היו הסיפור היחיד, כמובן, הם כן עמדו במרכז המחצית הראשונה. היה הבדל בחגיגות בשני הצדדים. השער של עידן נחמיאס הגיע אחרי טעות קשה של ג'וש כהן ואילו השער של סאן מנחם היה סיום למהלך שהוא מלאכת מחשבת – הכדור הלך ימינה לשרי אחרי קרן קצרה, שחקני מכבי ת"א יצאו אליו ופתחו חור שאליו נכנס דולב חזיזה, שבישל למנחם.
רק שמלאכת המחשבת הזו הייתה כמעט חד פעמית, ומי שעשה התאמות נכונות היה דווקא פטריק ואן לוון, למשל עם יותר כניסות של גבי קניקובסקי למרכז במחצית השנייה, בעוד שמכבי חיפה, לדוגמה, לא שלחה חיפוי לסאן מנחם מול ברנדלי קוואס. מיד נגיע בהרחבה לקוואס, שמנחם לא הצליח להתמודד איתו כלל וסגר משחק עם תיקול אחד מוצלח מתוך שבעה ניסיונות. ובכלל, היה הבדל גדול במאבקים בין שחקנים בערב הזה. 125 פעמים נכנסו שחקני שתי הקבוצות למאבקים של אחד על אחד, בגובה ובקרקע. השחקנים בצהוב ניצחו במאבקים האלה בתוצאה 47:78.
סאן מנחם כבש את השער של הקבוצה שלו, אבל ההגנה בירוק נראתה בעייתית ונדמה שהיא תצא בשלום ממשחקים רק בימים מושלמים של בוגדן פלאניץ'. בחלק ההתקפי שרי כמובן היה זה שהכניס את הכדור בדרך לשער – ההולנדי היה טוב במחצית הראשונה ונעלם בהמשך, אבל לא מעט שחקנים התקפיים אחרים לא היו במיטבם כל המשחק, כשהבולט הוא החלוץ גודסוויי דוניו. ניקיטה רוקאביצה הוא השחקן היחיד שמכבי חיפה איבדה הקיץ, ואחד החלוצים האחרים צריך להופיע למשחקים הגדולים. כרגע דוניו לא נראה המועמד המוביל לכך.
במכבי ת"א כן מסתכלים על ההתקפה שלהם בתקווה כרגע. זו הפעם הראשונה שפטריק ואן לוון מציב יחד את ארבעת השחקנים שאמורים להיות המובילים שלו בחלק הקדמי – קניקובסקי, קוואס, ביטון ופריצה – והפוטנציאל נראה בבירור לעין. פריצה עם שלושה שערים בשלושה משחקים בהרכב. קניקובסקי וביטון יכולים לעשות דברים יפים כשהם משחקים קרוב זה לזה. ויש את קוואס, שבלומפילד התאהב בו במהירות.
קוואס לא בכושר גופני מיטבי, רחוק מכך, אבל בכל פעם שקיבל את הכדור קרה משהו חיובי למכבי ת"א. קוואס דחף קדימה, שיחק מהר, הציג את הדריבל המרשים שכולם ידעו שיש לו, אבל לא רק זה: גם מסירות טובות יצאו מרגל שמאל שלו, בראשן זו שסידרה לביטון מצב מול השוער. אם הרביעייה הזו תתחבר, מכבי ת"א תהיה קרובה למכבי חיפה בטבלה העונה, תיאבק איתה ראש בראש. לפחות במשחקים ביניהן היא יודעת שהיתרון שלה, וקודם כל בזכותה.
