טלוויזיונית זה היה הרגע הכי מרהיב בדרבי. אפילו את ההצלה ה"בנקסית" של שטקוס הוא השאיר מאחור. נאום "המדינה מקולקלת" של ניר קלינגר הוא כל מה שבמאי טלוויזיה חולם עליו: גיבור מצולק עם בעירה פנימית, טקסט נוקב ומהודק, כל משפט מנוסח לתפארת אבל נורה באותנטיות, אינטונציה מדויקת, ובום! – יציאה מהפריים תוך תלישת האוזנייה.
"אני סוחב את החרא הזה חמישה חודשים איתי. אנחנו חיים במדינה מקולקלת וחסרת תרבות. אני מצטער על כל קריעת שריר, על כל שבירת אף, על כל גליץ' שעשיתי בשביל הקהל של מכבי תל אביב" – הוא ירה. את ההלם של יושבי הפאנל אפשר היה לחוש גם מקצה הסלון. מה בדיוק ראינו עכשיו? שעה וחצי אנחנו סובלים בשקט מול כדורגל מעליב ומדכא ובסוף הקתרזיס בכלל מגיע מריאיון עם המאמן שחילץ תיקו.
אפשר (וכדאי) להתווכח על התוכן ועד כמה למאמן הפועל תל אביב יש חלק בקלקולים, אבל קלינגר הוא מרואיין מצוין שכמעט תמיד יספק את הסחורה הטלוויזיונית. לעד נעדיף אותו כמרואיין קווים, מאשר את הצנוניות שיעדיפו לקפוץ ממגדל השידור בבלומפילד ורק שלא לומר משהו אמיתי מהבטן. אל תטעו, גם קלינגר יודע לערבב – ובחלק שבו הוא דיבר טקטיקה ו"נערכנו לשלושה בלמים..." הוא עשה את זה נפלא – אבל כשהוא מגיע לאזורים האמוציונליים, יוצא ממנו הבנאדם בצורה הכי טבעית וישירה.
רוני, תלמד
ואם נלך שבוע אחורה, זו בדיוק הבעיה של רוני לוי. קחו 180 מעלות מקלינגר הרגשן שמצליח לנגוע (בצופים ואני מניח שגם בשחקנים), ותמצאו שם את רוני לוי. רובוטריק מתוכנת שלא יפגין רגשות גם אם יכוונו לו אקדח לרקה. כשכבר התפלק לו רגע כזה, הוא גייס צבא של יועצי תדמית שינטרלו את הפצצה.
אז שלא ייקח ממאמן הפועל ת"א את הבונקריזם – זה ממש לא ישפר את מצבו מול אוהדי באר שבע – אבל אם הוא ילמד ממנו וירשה לעצמו לדבר קצת יותר טבעי, מבלי להזיע מרוב מאמץ להגיד את הדבר הנכון, נראה לי שהוא יעבור לאוהדים וחובבי הספורט הרבה יותר חלק בגרון.
דרבי מכאיב בעיניים
ומה עם כדורגל? זה היה דרבי מכאיב בעיניים, בלתי ניתן לצפייה למי שלא מעורב רגשית. קלינגר גנב גול על ידי אושר דוידה (ככה נראה מטוס סילון כשדוחסים אותו לתוך כדורגלן) ואז ברח לאחור בתקווה שהקבוצה שלו תחזיק מעמד ככה במשך 89 דקות. פה אתם מוזמנים לצופף את כל מטאפורות האוטובוסים שאתם מכירים, ועדיין לא תגיעו לרמת הבונקר שקיבלנו במשך רוב דקות הדרבי הגדול. זה נראה רע, מכוער ופחדני.
אצל מכבי ת"א הכדורגל נראה פחות קשור לפחדנות ויותר לטיפשות. השחקנים של ברק יצחקי התעקשו להניע כדור בצורה כל כך צפויה, לא חכמה וחסרת יצירתיות, שלמרות המכבש על הרחבה האדומה הם לא הצליחו לכבוש יותר משער שוויון.
לאחרונה אני שומע יותר ויותר פרשנים מתהדרים בביטוי "תבניות התקפה". זה הטרנד החדש וזה הפיתרון לכל הבעיות על הדשא. אין לי מושג למה הם מתכוונים בביטוי הנפלא הזה, אבל במשך כל הדרבי הייתה לי רק מחשבה אחת בראש: בוא'נה, מכבי ת"א תקועה בחתיכת תבנית מעיקה.
