ז'וזה מוריניו בכה. האיש שזכה בכל התארים הכי גדולים והיה על גג העולם פרץ בבכי אחרי ההעפלה של רומא לגמר הליגה האזורית. "זה כמו לעלות לגמר ליגת האלופות מבחינתנו", אמר "המיוחד". בינתיים בישראל: מכבי ת"א לא מילאה את בלומפילד במשחק שיכול היה להעלות אותה לשמינית גמר המפעל (והפסידה ללינץ החלשה). אף אחד לא זוכר את ההופעה החלשה יחסית של מכבי חיפה בבתים והפועל באר שבע עפה כבר במוקדמות.
עכשיו יש "מאבק" על הכרטיס האחרון לליגה האזורית, אבל מדובר בסוג של תרמית. בישראל מזלזלים מאוד בכל מה שלא קשור לליגת האלופות, אפילו הליגה האירופית לא נחשבת בעינינו. אז הליגה האזורית? שמעתי כבר כמה פעמים שמכנים את המפעל הזה בלי בושה "גביע הטוטו", כאילו כל שנה קבוצה ישראלית מעפילה לגמר ליגת האלופות.
הליגה האזורית היא מתנה עבור הכדורגל הישראלי. היא מכניסה למעפילות לשלב הבתים סכומים דומים לאלה של הליגה האירופית, ובזכות הדירוג של ישראל ביבשת ההעפלה אליה קלה יחסית. כנראה שזה לא יהיה כך בעתיד אם הקבוצות ימשיכו להיכשל כמו העונה.
אז בבקשה, כשאתם מדברים על המאבק על כרטיס לאירופה בבקשה תשאלו את הקבוצות מה הן מתכננות לעשות בקיץ כדי להיות מוכנות לשלב המוקדמות. במכבי נתניה טוענים שלא יערכו מכירת חיסול, אבל לך תדע מה יקרה כשיקבלו הצעות שמנות עבור השחקנים הבולטים, בהפועל ת"א (לא מורשית לשחק במסגרת אירופית בגלל חובות לפיפ"א, אבל הגישה ערעור) יש בלגן בין האוהדים להנהלה ובבני סכנין המצב אף פעם לא באמת ברור.
המצב אצל שלוש הגדולות לא יותר טוב. הלך הרוח אצלן הוא שהליגה היא מעל הכל ואירופה היא בונוס נחמד לכל היותר. זה לא אמור להיות ככה. אירופה אמורה להיות בעדיפות עליונה, אבל הצלחה במפעל אירופי דורשת התמדה וסבלנות, ואצלנו פחות אוהבים את זה. הרבה יותר קל לנפנף לאוהדים עם ניצחונות בביצה הקטנה שלנו ולהמציא משחקי עונה בכל מחזור. השפלה באירופה תתקבל יותר בסבלנות מאשר הפסד בליגה ארוכה. אם הגישה הזאת לא תשתנה, בעוד כמה שנים אפילו העפלה ל"גביע הטוטו" האירופי תהיה חלום רחוק ובלתי ניתן להגשמה כמו העפלה לליגת האלופות. אבל לא נורא, העיקר שניצחנו בליגה והראינו ליריבה המקומית שלנו מה זה. בלי לשים לב שאנחנו בעצם טובעים בביצה.
חוגגים את הבלוף
תרשו לי לא להתלהב ולא להתרגש מהעולות החדשות לליגת העל, למעשה זה היה די מדכא לראות איך שתי קבוצות עם כמות אוהדים שלא יכולה למלא יציע בבלומפילד חגגו את עלייתן. בטקס בר־מצווה ממוצע יש יותר קהל.
בליגת העל יש הרבה כסף שמגיע מהטוטו ומזכויות השידור, הכסף הזה עוזר לקבוצות כמו נס ציונה ובני ריינה לבנות קבוצות חזקות בלי השקעת בעלים ובלי הכנסות ממנויים, יחד עם הכסף שהעיריות משקיעות (מישהו שאל את התושבים? כי לא נראה שהם מביעים עניין בקבוצה) אפשר אפילו לבנות קבוצה שתגיע לפלייאוף העליון. חלק מ"בעלי המועדונים" לא משקיעים שקל מכיסם ומוצגים בתקשורת כפילנתרופים.
קבוצות בלי קהל אין זכות קיום, אבל הן יכולות להישאר בליגה שנים ארוכות בעזרת הנשמה מלאכותית. ככה הפועל רעננה הצליחה (ובלי הכסף של ליגת העל - היא ירדה לליגה א׳) וככה הפועל חדרה מצליחה - אין כאן שום עניין של "ניהול". זה אך ורק עניין של כסף, הכסף הזה יוצר עיוות מטורף ובגללו כמעט חצי מהמשחקים בליגה משוחקים מול יציעים ריקים. בזמן שיש קבוצות עם המון אוהדים בליגות נמוכות יותר, שלא זוכות לתקצוב ראוי.
העיוות הזה חייב להיפסק, קבוצות שמביאות יותר קהל צריכות לקבל תגמול הולם יותר מקבוצות רפאים שמשרתות רק את העסקנים שבראשן. לפחות שחלק מהכסף שהקבוצות מקבלות, יושקע בשיווק ובמחלקות הנוער. צריך לזכור שחלק מהכסף הוא ציבורי. אז קצת מוזר שהוא מושקע במשהו שלא מעניין את הציבור ויותר מזה: גם אין בו שום ערך חינוכי. מדובר במיליוני שקלים לכל קבוצה, שהיו יכולים ללכת למטרות ראויות יותר מאשר מימון של שחקנים שלא מסוגלים להגביה כדור בנגיעה אחת.
יש הרבה אוהדי כדורגל בישראל, הבעיה היא שרובם המוחלט מרוכז אצל הקבוצות הגדולות, שלפחות חלקן משקיעות לא מעט בשיווק. הקבוצות הקטנות יותר מקבלות הרבה יותר כסף מבעבר אבל לא מחזירות שום דבר לקהילה, לחלקן גם לא אכפת מכך בכלל, והן אפילו מעדיפות לשחק מול יציעים ריקים כדי לחסוך בעלויות תפעול. חגיגת העסקנים הזאת צריכה להיגמר.
