דברים כאלה כבר לא קורים. מכבי ת"א נכוותה בעידן פיני גרשון, באותו משחק מביך מול ציבונה זאגרב בו נעשו חישובים בנוגע להפרש הרצוי. לא רק שזה היה כתם על המועדון, אלא שהקבוצה נכנסה בשל כך למשבר שהוביל לתבוסה מול אילת.
לפני המשחק אמש (חמישי) של מכבי ת"א נגד פנרבחצ'ה שמעתי אוהדים שדיברו על כך שעדיף להפסיד כדי לקבל דרך נוחה יותר בפלייאוף היורוליג – מילאנו ברבע הגמר, עם אופציה למנצחת בין אולימפיאקוס למונאקו במקרה של עלייה לפיינל-פור, אבל בכדורסל המקצועני אין יותר מקום למחשבות כאלה. הפסד מכוון או חוסר מאמץ מובילים לירידה כוללת ביכולת. ואחרי ההפסד בליגה לחולון, לאבי אבן לא הייתה שום כוונה לעלות עם הנוער או להגיד לסקוטי ווילבקין לפספס בכוונה.
כבר בשבוע הבא תתחיל הסדרה מול ריאל עם שני משחקים בחוץ (הטוב מ-5), ואתה לא יכול לבוא אליה אחרי משחק אירופי בו לא נתת את המקסימום. אולי זו לא הייתה ההופעה הטובה ביותר של מכבי, אבל הפסד יזום בכלל לא צריך לעבור במחשבה של אף אחד. חוץ מזה, מי אמר שמילאנו חלשה יותר מריאל? קשקוש.
עד להרחקת הקבוצות הרוסיות, הפלייאוף נראה כמו חלום. אבל אף עונש של פיב"א לא הגיש למכבי שישה ניצחונות רצופים ביורוליג במתנה. תשכחו מזה, היכולת ראויה ובתוך הנסיבות הקיימות מכבי הרוויחה את המקום שלה. אבי אבן היה האיש הנכון במקום הנכון. הוא הרוויח חזרה את כל השחקנים שנראו כמו פלופים (למרות שהיכולת של דרק וויליאמס משתנה מערב לערב ואין לדעת מה הקבוצה תקבל ממנו, והפעם פיניש מצוין של סקוטי ווילבקין ואנטה ז'יז'יץ', אחרי הופעה גדולה מצד ג'יימס נאנלי שבתחילה נראה היה בכלל שסבל מפציעה רצינית, הבטיחו למכבי את הניצחון לשירת הקהל: "אירופה צהובה".
היא תהיה צהובה, או אולי לבנה בהתאם למדים הביתיים שתפסו תאוצה ומביאים אחוזי הצלחה יפים? בכושר הנוכחי הכל אפשרי, אבל סדרות ומתח של פלייאוף הם עולם אחר. בינתיים, אפשר לתת כבוד למי שכבר נמצאת בפיינל-פור אירופי: הפועל חולון הוסיפה להיסטוריה המפוארת שלה הישג עצום עם העלייה לרביעייה האחרונה של ליגת האלופות. גם כאן, כמו אצל מכבי ת"א, מי שרוצה להיות שלילי מדבר על כוכבית, על העובדה שמדובר במפעל שנחשב רק לשלישי בטיבו באירופה. אבל חולון עשתה עבודה מדהימה, הוכיחה עד כמה היא חזקה בהקשר הבינלאומי והשאירה מאחור קבוצות מצוינות.
השבוע הלך לעולמו פטר סקאנסי (79), מגדולי הכדורסלנים של יוגוסלביה בכל הזמנים. באליפות העולם ב-1970, כשטל ברודי עוד שיחק במדי ארה"ב, הוא היה פשוט נפלא. "מר כדורסל" שלנו, יהושע רוזין, אמר לי אז: "תן לי שחקן כמו סקאנסי ואני לא מפסיד באף משחק". אבל אין ואקום בכדורסל העולמי, ותמיד נכתבות אגדות חדשות. אולי התקופה האחרונה, הסיום המדהים במקום החמישי, יצמיחו אגדה אירופית משורות מכבי ת"א, מישהו שישלים את הקאמבק המופרך ביותר בתולדות היורוליג.
