"אלוהים, תשמור עליו", ביקשה אמו של איירטון סנה אחרי שבנה הודיע לה שהוא החליט להיות נהג מירוצים. ואלוהים אכן שמר עליו. הוא היה יפה תואר ונהג מרהיב שזכה שלוש פעמים בפורמולה 1. הייתה לו כריזמה טבעית, אהבה למהירות ולקיחת סיכונים, ואלוהים אפילו נתן לו הדבר הכי חשוב ליוקרה ספורטיבית – יריב מר שהיה בדיוק ההפך ממנו: אלן פרוסט, הצרפתי הקודר.
רק שאלוהים הוא לא בייביסיטר, וגם להבטחות שלו יש תאריך תפוגה, במקרה של סנה, ה-1 במאי 1994, היום שבו נהרג על המסלול במהלך ההקפה השביעית בגראנד פרי של סן מרינו.
המירוץ המכונן
סנה עלה על הרדאר כבר ב-1984, במירוץ השישי בעונה הראשונה שלו בפורמולה 1. הוא סיים במקום השני בגראנד פרי מונאקו, מיד אחרי פרוסט. סנה נהג עבור הקבוצה הצעירה והדי ענייה "טולמן", פרוסט כבר היה אלוף עולם וטס במקלארן. פרוסט וחברו לקבוצה, ניקי לאודה, היו שליטי המסלול. אבל הגשם לא הפסיק לרדת באותו יום והמסלול היה חלק, תנאים שנתנו יותר חשיבות ליכולת של המתחרים כנהגים, ופחות לעוצמת המנוע שלהם. לאודה פרש אחרי תאונה בהקפה ה-24. החל מההקפה ה-29, פרוסט התחיל לאותת לשופטים שהמסלול מסוכן מדי לנהיגה.
לקראת סוף ההקפה ה-32, השופטים החליטו לסיים את המירוץ. סנה עקף את פרוסט, אבל חוקי התחרות קובעים כי במירוץ שמסתיים לפני הזמן, רק ההקפה האחרונה שבה סיימו כל המכוניות נחשבת, ובסוף הקפה 31 פרוסט עדיין הוביל על סנה. הברזילאי והקבוצה שלו מחו, וטענו לקיפוח והעדפה של פרארי על פני הקבוצה הקטנה שלהם. במירוץ הזה נולדה האגדה של סנה, ביום הזה נולד הדו-קרב שלו מול פרוסט.
רק ב-24 במרץ 1991, שלושה ימים לאחר יום הולדתו ה-31, לאחר שכבר היה אלוף פעמיים, סנה הצליח לנצח בבית, על המסלול בסאו פאולו. הוא כבר נהג אז על מקלארן הונדה, והגיע למירוץ כפייבוריט. הוא סירב לחגוג את יום הולדתו, מפני שרצה לפנק את עצמו בתואר בברזיל, הישג שהוא התייחס אליו כ"חשוב יותר עבורי מאשר הזכייה בפורמולה 1". הסיבה: הוא נכשל בשמונה הפעמים הקודמות.
שבע הקפות לפני הסוף (מתוך 67), גיר ההילוכים במכונית של סנה הפסיק לעבוד. הוא נסע את שאר המירוץ תקוע על הילוך שישי. גשם כבד התחיל לרדת, והמסלול הפך לחלק מאוד. בכל זאת, סנה הגיע במקום הראשון. המצלמות תפסו אותו, צורח מתחת לקסדה, עיניו בורקות. הוא ביקש דגל ברזילאי כדי לנסוע איתו מסביב למסלול, אבל אז הוא הבין שהוא לא יכול יותר לנסוע או אפילו להניף את הדגל. כל השרירים שלו היו מרוסקים מהמאמץ, הריכוז והמתח. צוות רפואי נאלץ להוציא אותו מהמקלארן. כשאביו ניגש לחבק אותו, סנה ביקש שיעשה את זה בזהירות. הוא זכה בסוף השנה בתואר השלישי שלו, ב-1993 הוא שיחזר את הניצחון בגראנד פרי בסאו פאולו. סנה, הקבוצה שלו והאוהדים הגיעו מלאים בציפיות ל-1994.
כמו כוכב רוק
הפופולריות של סנה, שלא שככה גם שלושים שנה לאחר מותו, לא הייתה רק תוצאה של יכולת הנהיגה שלו. הוא הביא למסלול, לפורמולה 1, לנהיגה, דרמה ותשוקה. הוא היה מעורב בתקריות ותאונות. הוא היה איש קשה וחסר רחמים מול יריביו וגם מול אנשי הצוות שלו, כשלא עשו את מה שהיה אמור להיעשות. אבל מה שנתן לסנה את הילת הקדוש האמיתית, הייתה דווקא העובדה המצערת שהוא מת בשידור ישיר, בטלוויזיה, בסלון הגלובלי של אוהדי הפורמולה 1 - בגראנד פרי סן מרינו באימולה, איטליה, ב-1994. מאז שמת, ברזיל, שהייתה אימפריה של נהגי פורמולה 1, בקושי הצליחה לייצר נהגי מירוץ לצמרת העולמית.
סנה הלך לעולמו כמו כוכב רוק שמת על הבמה, בשיא כוחו וכושרו, ובשיא תהילתו. יש נהגים שזכו ביותר אליפויות פורמולה 1 ממנו, כולל פרוסט שזכה בארבע, אבל אף אחד לא נהג טוב כמוהו, ורק אלוהים, שהבטיח לאמא שלו שישמור על הבן שלה, יכול לדעת עוד כמה אליפויות היו לסנה בשרוול.
הוא היה נהג אחר בספורט אחר ממה שהפורמולה 1 הפך להיות: מכונת שיווק וכסף שכל מטרתה היא למקסם רווחים, עם נהגים שמתייעצים עם סוכן, יועץ תקשורת, דוברת וסטייליסט לפני שהם עונים למישהו ששואל אותם מה שלומם. סנה לא דפק חשבון. הוא לא התרחק ממחלוקות והוא בכלל לא ידע מה זה אומר שהדברים והמעשים שלו משפיעים על התדמית של הענף. במילים אחרות: איירטון סנה היה אנושי.
זלאטן בראיון: "אתה עף איתי או שאתה נופל"
(זלאטן בראיון: "אתה עף איתי או שאתה נופל")
עד קצה גבול היכולת
הוא נולד למשפחה עשירה, והיה אמור להחליף את אביו בניהול העסק. כשהחליט שהוא רוצה להתחרות באירופה, אמא שלו, כאמור, פנתה לאלוהים, אבא שלו השיג לו מימון. היה לו כישרון עצום בנהיגה, אבל הוא עבד קשה על הכישרון הזה, על הטכניקה, ועל הסיבולת הדרושה לסבב המירוצים המטורף הזה.
יש הרבה סטטיסטיקות שמתארות עד כמה סנה היה נהג גדול, הוא הרוויח עשרות מיליונים בשנה, והיה פופולרי כמעט כמו פלה, אבל הסיפור שלו לא היה בסטטיסטיקות, מספרים ואחוזי רייטינג, אלא באופי ובאישיות, ובדו קרב המטורף שלו נגד פרוסט, שלימים הפך לחברו לקבוצה. "איירטון סנה מעולם לא רצה לנצח אותי", אמר פרוסט לאחר מותו של סנה, "הוא רצה להראות לכל העולם כמה הוא יותר טוב ממני. הוא רצה להשפיל אותי".
התחרות המרה והנפיצה ביניהם שילבה להילוך גבוה יותר ב-1988, כשהיו חברים בקבוצת מקלארן וזכו ביניהם בכל המירוצים של אותה שנה, מלבד אחד. היא נמשכה עד 1993, השנה האחרונה של פרוסט בסבב. כל אחד מהם דחף את השני עד קצה גבול היכולת. "אתה חייב לסחוט את הגבול של המכונית שלך, ואז את של עצמך, ורק אז אתה יכול ללחוץ על דוושת הגז עד הסוף", אמר סנה ב-1990. פרוסט זכה באליפות ב-1989, סנה בשנה לאחר מכן. בכל אחת מהשנים הללו הם התנגשו ביניהם במירוץ האחרון של הסבב. בכל אחת מהשנים הללו הם לא החליפו ביניהם אפילו מילה.
פרוסט אמר עליו: "יש לו בעיה. בגלל שהוא מאמין באלוהים, הוא חושב שהוא לא ימות על המסלול. אני חושב שזה מסוכן, בעיקר לנהגים האחרים"
6 צפייה בגלריה
"היה פופולרי כמעט כמו פלה". מיצג לזכרו של סנה בסאו פאולו
(צילום: Chris Graythen/Getty Images)
פרוסט קיבל את הכינוי "הפרופסור" בגלל הנהיגה האנליטית שלו. סנה נהג באופן אינטואיטיבי, כמעט רוחני, מהבטן, מה שהפך אותו לאהוד הרבה יותר בקרב הציבור. נהגים אחרים שהיו איתו בסבב ואנשים שהיו בקבוצה שלו העידו על סנה כנהג שהתבודד בימים שלפני המירוץ, כשהוא עולה לתא הנהג במצב כמעט טרנסצנדנטי. הוא היה טוטאלי. הוא עשה בדיוק מה שהמוח והלב שלו אמרו לו, מה שבנוסף לאגו של ספורטאי תחרותי הביאו אותו לתקריות גדולות וליחס לא אוהד מצד התקשורת. "איירטון לפעמים לא היה אומר לנו שלום, לא בגלל שהוא היה לא מנומס, אלא בגלל שהוא היה בפוקוס גמור, בזון", אמר עליו לינדי רדינג, חבר בצוות של מקלארן, "אבל כשהוא היה אומר שלום, הוא היה מחזיק לנו את הפנים ומנשק אותנו".
בגלל האמונה
כשהסרט הדוקומנטרי על סנה יצא לאקרנים ב-2011, הוא זכה להצלחה גדולה בקופות ואצל המבקרים, חוץ ממדינה אחת, צרפת. "לאיירטון סנה יש בעיה", אמר פרוסט באופן נבואי כמעט, קצת לפני שפרש, "בגלל שהוא מאמין באלוהים, הוא חושב שהוא לא ימות על המסלול. אני חושב שזה מסוכן, בעיקר לנהגים האחרים". סנה מת בשנה הראשונה לאחר פרישתו של פרוסט ולאחר שעבר ממקלארן לוויליאמס.
"לא הייתה לסנה חולשה אחת כנהג", אמר עליו מייקל אנדרטי, שהיה חברו לקבוצה, "ראיתי אותו מתאמן לצד כמה מהנהגים הגדולים ביותר בזמנו, וזה היה כמו לראות שורה של צלמים מהשורה הראשונה, ואז איירטון הגיע לעשות את ההקפה, וזה היה כמו לראות ציור של מיכאלאנג'לו". ג'ון ווטסון, נהג אחר במקלארן העיד על סנה: "זה היה כאילו שהיו לו ארבע רגליים וארבע ידיים. המכונית הייתה תמיד על הקצה כשהוא נהג בה. היא נראתה ללא שליטה בכלל, ולגמרי בשליטה, בעת ובעונה אחת".
"לפני התאונה הקטלנית שלו באימולה", סיפר פרוסט בראיון, "הוא היה מתקשר אליי כמעט כל היום. זה היה איירטון סנה אחר ממה שהכרתי על המסלול ובתוך הקבוצה. אני חושב שבתוך התחרות בינינו הוא הרגיש שאני מפריע לו להיות מספר 1, אבל אחרי שפרשתי הוא הבין שסחטתי ממנו את הנהג הכי טוב שהוא יכל להיות, וזה בדיוק מה שהוא עשה עבורי".
פורסם לראשונה: 20:07, 03.05.24
