בלסינג אפריפה לאחר הנחיתה בישראל
(צילום: ONE)
אתמול בבוקר, עם עיניים טרוטות מלילה כמעט בלי שינה (מסממני יום העבודה הקשה במסלולי אספו, פרבר של הלסינקי), אלוף אירופה עד גיל 23 בריצת 200 מטר, בלסינג אפריפה, היה כבר על האוטובוס בדרכו לנמל התעופה עם מדליית זהב על הצוואר.
"אתה יודע, הקיץ המטורף הזה של הספורטאים הישראלים הצעירים, ההצלחה בכמה ענפים ובאותה צורה, הנחישות – גורמים להרבה תקוות", אומר אפריפה, שעוד לא מלאו לו 20, בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet. "כשמדובר בכל כך הרבה מקרים בו־זמנית, זה כבר קו ודרך. אני מאוד גאה כשמכלילים אותי ברשימה הזו של הצעירים המצליחים".
הספקת לשמוע על הישגי הכדורגלנים, הכדורסלנים ואחרים.
"כשנבחרות הנוער והצעירה בכדורגל הצליחו, עוד הייתי בבית וראיתי. נבחרת העתודה בכדורסל זו הצלחה מפתיעה. אני שמח להיות כלול ברשימת הצעירים הישראלים שהצליחו. ודע לך, שבפינלנד היה לגמרי לא קל. כולנו פחות או יותר בני 20, והדור הזה מכוון לחשוב רק איך לנצח, ואז סיכויי ההצלחה אצל כולם רק עוד עולים. נראה שזהו הסגנון הנכון והמתבקש".
"בריצה השלישית נראיתי עייף"
אפריפה, שנולד בת"א לזוג מהגרים מגאנה, פרינס וסינתיה, בלט מגיל צעיר בנתונים האתלטיים וכיכב באליפויות ישראל, אבל לא יכול היה להיות מוכתר כאלוף, כמו גם לייצג את המדינה בתחרויות בינלאומיות, משום שלא נחשב אזרח. ביולי 2020, לאחר מאבק ציבורי, קיבל אפריפה בן ה־16 את התעודה המיוחלת והנסיקה הייתה מהירה. ההתפוצצות הגדולה הגיעה לפני שנה, באליפות העולם עד גיל 20 בקולומביה, שם הוא שבר שלושה שיאים ישראליים בתוך יממה, וזכה במדליית זהב ב־200 מטר עם שיא אליפות מדהים, 19.96 שניות.
אחרי ההצלחה באליפות העולם לנוער, נוצרה תחושה שעבורך השמיים הם הגבול. אי־אפשר להמעיט מהניצחון באליפות אירופה עד גיל 23, אבל בינתיים אתה עדיין לא בכושר של קולומביה.
"יש בינתיים הבדל בין השנה שעברה והעונה, השנתיים המשמעותיות הראשונות שלי. בדרך לקולומביה עשיתי תשע תחרויות, בדרך לכאן רק שלוש. נכנסתי קצת מאוחר לשנה הזו, כי הגוף כבר עובד אחרת אחרי שנה אינטנסיבית כמו בשנה שעברה. בכל זאת עשיתי תחרות טובה, והבאתי את המדליה לישראל. זה מה שחשוב. התוצאות הפחות טובות היו של כל המקצה, לא רק שלי".
במוקדמות נראית נפלא והיכולת שלך לא תאמה את התוצאה (20.65), משום שהאטת במתכוון לקראת הסיום. בגמר זה לא היה כך, ההולנדי רפאל בוז'ו כמעט ניצח אותך.
"קודם כל, מאחר שאני עוד לא בשיא העונה, לא פשוט לרוץ שלוש פעמים אותה ריצה תוך יומיים. בריצה השלישית כבר נראיתי קצת עייף. אם ארצה להצליח מאוד, אצטרך להתרגל לשלוש ריצות תוך יומיים".
מאמנו במועדון מכבי ת"א, יגאל בלון, מצטרף עם הסבר מקצועי: "התנאים היו קשים כי נשבה רוח נגדית מצד שמאל של המסלול, כך שהייתה לו את רוח הפנים, מינוס 1.1 מטרים לשנייה, לכל אורך הדרך. לא רק בחלקה".
"אני רוצה לומר משהו בעניין הזה על יגאל", מוסיף בלסינג. "בנוסף לרמת האימון שלו, הוא האיש שיודע להעמיד דברים על דיוקם. כשכל התקשורת כתבה שאני המועמד מספר אחת לניצחון, הוא הנמיך את ההתלהבות בטענה שיש עוד שלושה־ארבעה מועמדים. זה לא היה כדי למנוע נאחס, כמו שאומרים, אלא אמת. גם לי, בריצת השיא שלי עד עכשיו, 19.96 שניות באליפות העולם לנוער, לא נתנו סיכויים מול לטסילה טבוגו מבוצוואנה שכמה ימים קודם לכן קבע שיא עולם לנוער ב־100 מטר. אבל באתי לתחרות בראש טוב, לכל השלבים, והצלחתי לעשות מה שלא רבים חשבו שאעשה. בשדה פתוח ורצים טובים, הכל פתוח, וככה ניצחתי את טבוגו. לעומת זאת, הפעם ההולנדי כמעט ניצח אותי".
בעיניים של ילד
רבים מודדים אותך לעומת טבוגו. בינתיים הוא כבר מדורג שמיני השנה בעולם ב־200 מטר, עם 19.87 שניות.
"אין פה ויכוח עם פרשנים ואיך אני מול טבוגו, חוץ מגאווה שהצלחתי לנצח את הרץ הנהדר הזה. קנה המידה שלי הוא אני עצמי ואיך שיגאל המאמן רואה את ההתקדמות שלי. בכלל, קנה המידה שלי שונה מהתקשורת".
מה חלום הקריירה שלך?
"בינתיים, הגעה לאולימפיאדת פריז ולהיות הכי מוכן שאפשר. כבר אמרתי שלא אפרט אם הצלחה תהיה חצי גמר או גמר – אלא רק להרגיש שהשארתי הכל על המסלול. מאותה סיבה אני גם לא נוהג לענות לשאלות מה הסיכוי שלי לרדת שוב מ־20 שניות, שזו רמה עולמית. הכותרת האישית שלי לאולימפיאדה: בהנחה שאגיע לפריז, אראה הכל בעיניים של ילד שרוצה להגשים חלומות. מהם החלומות שלי? נראה שם על המסלול".
אם כבר דיברנו על פריז, עדיין לא קבעת את הקריטריון לאולימפיאדה.
"נכון, אבל אני מקווה להשיג אותו בתקופה הקרובה. המינימום הוא 20.16 שניות, ולא כל המשתתפים ישיגו אותו. אם אהיה רק קרוב לתוצאה הזו, אכנס לרשימת המתנה לפי דירוג. כל ניצחון כמו בפינלנד, באליפות ישראל, באליפות הבלקן נותן הרבה נקודות בדירוג".
פורסם לראשונה: 09:53, 18.07.23
