בהיסטוריה של הכדורסל קמו שורה של שחקנים שהפכו לאגדות עוד בהיותם שחקנים פעילים – גם ב־NBA וגם באירופה. מדובר בכאלה שהיו מעל הממוצע, לעתים גם מעל הכדורסל. וגם אם בארה"ב לא תמצאו יותר מדי אוהדים שיכירו את השם שלהם, ביבשת שלו הם ייזכרו עוד עשרות שנים קדימה. אחד כזה הוא היווני ואסיליס ספאנוליס. אני זוכר לא מעט מקרים במהלך משחק, או אחריו כאשר הוא דיבר במסיבת עיתונאים או בראיון קצר, שאמרתי לעצמי שמדובר בגדול מכולם. טוב, נו, כ"כ קשה להשוות בין התקופות השונות ולקבוע מי טוב יותר ממי עם שחקנים ברמות כאלה, כשכל אחד שיחק בקבוצה שונה ועם ענקים אחרים לצידו, אבל ספאנוליס התבלט לעתים קרובות מעל כל אחד אחר.
ועכשיו הגיע הזמן שלו להיפרד מהמשחק בגיל 39, כשהוא משאיר טעם טוב ולא הרגשה שמשך יותר מדי. למען האמת, נראה היה שהוא מסוגל לתת עוד עונה לפחות, אבל כנראה שהוא הבין שעם כל האהבה למשחק והאהדה לה הוא זוכה באולימפיאקוס וברחוב היווני כולו (בסתר לבם, גם אוהדי היריבה השנואה פנאתינייקוס עוד מכורים אליו משתי הקדנציות שלו בקבוצה), הגיע הזמן שלו. ליוון יש כבר סופרסטאר ברמה שקשה להסביר, יאניס אנדטוקומבו, שהוביל את מילווקי לאליפות ה־NBA השנה, אבל קשה להאמין שהמדינה תוכל להצמיח שחקן שיהיה בדיוק כמו ספאנוליס, על כל הייחוד שבו.
אם כבר הזכרנו את יאניס – אולי הוא כבר שקוע לגמרי בכדורסל האמריקאי, אבל אתם יודעים טוב מאוד על מי הוא גדל. אחרי ההודעה של ספאנוליס, אנדטקומבו אמר בהתרגשות: "בלי ניקוס גאליס לא היה את ספאנוליס ובלי ספאנוליס לא היה אנדטוקומבו". אלו ענקים אחד־אחד. גאליס, כמו גם פנאיוטיס ינאקיס, היו מאלה ששמו את הכדורסל היווני חזק על המפה החל מ־1987 כשהדהימו בזכייה באליפות אירופה בפיראוס. ספאנוליס היה גדול לא פחות. אחרי אחד ממשחקיו הגדולים, כשאלפים בפיראוס השתגעו מרוב אהבה אליו, שאלתי אותו בעזרת העיתונאים היוונים מה יקרה אחרי שיפרוש. "בטוח שימשיכו לשחק כדורסל ויקום לי יורש", הוא ענה בפשטות, "ואולי יותר מאחד. לאט־לאט ישכחו ממני, זודרכו של עולם".
אבל לא ישכחו אותו כ"כ מהר, כי אצלו הכל היה בגדול – אפילו המשפחה, הוא אב לשישה, שלושה בנים ושלוש בנות. זה החל יחסית בקטן בלאריסה, שם נולד ושיחק בילדותו במועדון המקומי, משום הוא קפץ מדרגה למארוסי, שלפני הצטרפותו הייתה קבוצה בינונית ואיתו הגיעה לגמרים בזירה המקומית ובאירופה, ואחרי שתי התקופות בפנאתינייקוס, איתה זכה ביורוליג, 4 אליפויות ו־3 גביעים, הפתיע במעבר סנסציוני לאויבת אולימפיאקוס. זה היה חיבור מושלם מהרגע הראשון. עוד לפני כן, הוא הפך לאחד מקלעי הקלאץ' הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל האירופי, ועם אולימפיאקוס לקח פעמיים את היורוליג (לצד 3 אליפויות וגביע) והגיע עוד פעמיים לגמר. אגב, בשלוש הזכיות שלו במפעל הוא נבחר ל־MVP של הפיינל־פור.
זה רק חלק מהמורשת שהפכה אותו לאגדה גם מחוץ ליוון – כי חשוב לזכור שספאנוליס סיים את הקריירה עם בחירה לשחקן העשור ביורוליג ב־2020, כקלע הגדול בתולדות המפעל עם 4,455 נקודות וכמלך האסיסטים עם 1,607. ועוד לא הזכרנו זהב וארד עם נבחרת יוון באליפויות אירופה, כסף עם הנבחרת בגביע העולם, וכן, גם עונה אחת לא מוצלחת ביוסטון בה התקשה להתאקלם ב־NBA וחזר לאירופה כדי להתחבר מחדש לכדורסל. לא סתם אחד הכיונויים שלו הוא MVP – אבל לא במובן הרגיל של Most Valuable Player, אלא "ואסיליס" במרכז הקיצור במקום "מצטיין". הוא היה הוואסיליס הכי ואסיליס שיש.
