אנשים שסוחרים בחלומות הם אנשים מהנחותים על הפלנטה. "כשהיינו משחקים עם הנבחרת באפריקה, באסיה או באירופה", נזכר השבוע דידייה דרוגבה, כוכב העבר של צ'לסי ונבחרת חוף-השנהב, "פתאום מול המלון שלנו היו מופיעים צעירים ומבוגרים מחוף-השנהב, מקמרון ומעוד מדינות אפריקאיות. חסרי כל, לבד, הומלסים. הם היו אבודים. עמדו מול פתח המלון ובכל פעם שהיינו יוצאים היו מתחננים אלינו לעזרה. מתחננים". ההומלסים היו שחקני כדורגל מאפריקה. גם הם רצו להיות דרוגבה. אלפית דרוגבה. אבל החלום שלהם הפך לסיוט. הם פגשו במתחזים לסוכנים, בסוחרי החלומות.
"זאב בודד" - המדור של זאב אברהמי
דרוגבה (45) היה שחקן גדול. רשימת ההישגים לא נגמרת: פעמיים שחקן השנה באפריקה, פעמיים מלך השערים של הליגה האנגלית, השחקן הכי טוב של חוף-השנהב בכל הזמנים (65 שערים ב-105 משחקים, עלייה ראשונה למונדיאל ב-2006 ואחריה עוד שתי הופעות, שני גמרים באליפות אפריקה), ארבע אליפויות וארבעה גביעים עם צ'לסי ותואר ליגת האלופות אחד שבו הבקיע את שער השוויון בדקות הסיום מול באיירן מינכן ואת אחד הפנדלים בבעיטות ההכרעה.
רק שהפעילות של דרוגבה מחוץ למגרש מגמדת את הרשימה המפוארת הזו. רבים נותנים לו קרדיט על סיועו לסיום מלחמת האזרחים בארצו. לאחר העלייה למונדיאל 2006 הוא הזמין את צלמי הטלוויזיה לחדר ההלבשה של הנבחרת, והתחנן לכוחות להניח את נשקם. הצדדים המעורבים הכריזו על הפסקת אש אחרי חמש שנות לחימה.
דרוגבה מונה לתפקידים מטעם האו"ם, השתתף בוועדות, עזר להקים בתי חולים, בתי ספר, גייס את המפרסמים שלו ואת בונו, סולן להקת U2, כדי להילחם באיידס באפריקה. הוא תרם והתרים למלחמה בעוני, לבנייה של מגרשי ומתקני ספורט ואימון כדי לאפשר לצעירים בארצו הזדמנות ותעסוקה.
ועכשיו דרוגבה רוצה להילחם בסוחרי החלומות, באנשים שמבטיחים לצעירים באפריקה את העולם, לוקחים מהם וממשפחותיהם את כל החסכונות שלהם. ואז נוטשים אותם.
"כמו סחר בבני אדם"
כוכב העבר חובר במאבק הזה לארגון הגלובלי של שחקני הכדורגל (FIFPRO), לקרן דרוגבה וארגון העבודה הבינלאומי. הוא מתאר את מה שקורה עכשיו בין סוכנים מזויפים לשחקני כדורגל בעלי חלומות מאפריקה כ"תופעה עם עקרונות דומים לאלו של סחר בבני אדם".
FIFPRO קיים לאחרונה משאל בין 263 שחקני כדורגל ממדינות שונות באפריקה. 70 אחוז מהם ענו כי סוכן יצר איתם קשר והבטיח שידאג שיעברו קבוצה. 43 אחוז מהנשאלים טענו כי סוכן הבטיח להם מבחן בקבוצה. 39 אחוז טענו שהובטח להם חוזה. רבים לא קיבלו מבחן או חוזה כפי שהובטח להם. 70 אחוזים אמרו כי מעולם לא קיבלו מידע או הכנה כלשהי לגבי אינטרקציה עם סוכנים.
לדרוגבה נמאס לשמוע מהסיפורים האלה. מצעירים שכסף נלקח ממשפחתם וסיימו כהומלסים באיזה חור בעולם, כשלאיש לא אכפת מהם. הם ישנים בקבוצות מתחת לאצטדיונים, מתחת לגשרים, בתחנות רכבת ובאוטובוסים, בכלא. זה לא מקרה אחד פה ושם. דרוגבה מדבר על אלפי מקרים.
פיפ"א מצידה תורמת למאבק בכך שהחל מאוקטובר הקרוב כל הסוכנים חייבים להיות בעלי הסמכה ממנה, אבל זה כמעט השלב האחרון בסאגה. שחקן צעיר באפריקה הוא טרף קל למוכרי חלומות. הוא לא מבין הרבה בהסמכות. דרוגבה רוצה לחנך שחקני כדורגל אפריקאים איך להגיב להצעות לגבי עתידם: תמיד לפנות לארגון השחקנים, לעולם לא לשלם לסוכן לפני שהם מקבלים חוזה רשמי ממועדון, תמיד לקבל ייעוץ משפטי לפני שהם משלמים וחותמים על חוזה עם סוכן.
עבור דרוגבה, ששמע על הרעיון מ-FIFPRO כבר לפני שנתיים, מדובר במסע צלב. לא רק לשם ההגנה על השחקנים הצעירים שנופלים לתוך תרמית, אלא גם על רקע אחריותו האישית העקיפה לנושא (שלא באשמתו כמובן). חלק לא קטן מהצעירים הללו מתפתים, בגלל הרצון והחלום שלהם להיות דידייה דרוגבה. הוא מצידו לא רוצה לשבור להם את החלומות, אלא שיהיו קצת יותר ערים למה שבאמת קורה להם.
איך מזהים סוכן מזויף
מדובר בעשרות רבות של סוכנויות שחקנים. הן מפרסמות ומחכות לפראייר שאותו יוכלו לדוג. שחקן שנתפס ממלא פרטים אישיים: איך אפשר ליצור איתו קשר ובאילו עמדה וליגה הוא מעדיף לשחק.
זמן קצר לאחר הקשר הראשוני המועמד מתבקש לשלם חצי מהסכום כדי להתחיל לטפל בניירת (הסוכנות תמיד מקפידה להבטיח כי היא תשלם את החצי השני). לאחר התשלום הראשוני, הסוכנות מודיעה לו כי מאמן אחד הביע בו עניין, ועכשיו רק צריך לשלם עבור הטיסה ותהליך קבלת הוויזה כדי לשחק במדינת היעד. אחרי התשלומים הללו, השחקן יכול לשכוח מהסוכנות. "אנחנו חייבים ללמד אותם איך לזהות ולהבדיל בין סוכן אמיתי למזויף", אמר דרוגבה. "סימן האזהרה הראשון חייב להיות סוכן שמבקש ממך כסף לפני שיש חוזה בקבוצה".
לדרוגבה זה לא מספיק. הוא רוצה ללמד את השחקנים שמגיעים מאפריקה מהן הזכויות שלהם, בעיקר כזרים, איך לקבל הגנה סוציאלית, איך לתפעל רשת תמיכה של חברים או אזרחים מארצם לשעבר. המראות של צעירים אפריקאים הומלסים, צובאים על פתחי בתי המלון שבהם שהה, כך סיפר, לא עזבו אותו. "יש לנו השראה, יש לנו מורשת של מאות אפריקאים ששיחקו ומשחקים באירופה ומביאים ליבשת שלנו כבוד", אמר דרוגבה. "הסוכנים צריכים להגיע לקבוצות שלנו עם כל המסמכים והעזרה הדרושים, ולהתחנן ששחקנים יחתמו אצלם, לא ההפך".
