מיד לאחר שריקת סיום משחק הקריסה האחרון נגד איסלנד החלו קברניטי הכדורגל שלנו במציאת הסיבות לכך שהנבחרת האהובה שלנו שוב לא הצליחה להעפיל לטורניר גדול וכבר החלו באיתור מועמדים שיחליפו את האחראים לכישלון כדי ש"המטרה" תושג בפעם הבאה.
במשך זמן רב מדי קברניטי הכדורגל שלנו "מוכרים" לנו (אחרי המהפכה התורנית שחוללו) כי המטרה היא העפלה לטורניר גדול. בדומה לתקליט שבור (אפרופו חורים באמצע) הם חוזרים על אותה המנטרה שוב ושוב ואיש באומת הסטרטאפ אינו מרים דגל (או שולף כרטיס) אדום או חלילה עוצר לשאול מה לעזאזל קורה כאן.
האם העפלה לטורניר גדול מהווה מטרה נכונה ומשקפת את הצורך האמיתי של הכדורגל הישראלי? לשם הגדרת המטרה הנכונה אני מציע לבחון את הדברים מזווית אחרת:
מה היה קורה אלמלא המשחק היה נערך בבלומפילד (וזהבי היה מבקיע שלושער מבישולים של גלוך) והיינו מנצחים את איסלנד? ואם בהמשך היינו מפרקים את אוקראינה ועולים ליורו מוצלח ככל שיהיה, האם אז השגנו את המטרה הנעלה שקברניטי הכדורגל ואלפי אוהדיה המתוסכלים מייחלים לה כל כך? אם היינו עולים ליורו ואחרי כן נאלצים לחכות שוב 50 שנה עד לפעם הבאה? האם בראייה לאחר נוכל להגיד שהשגנו את המטרה?
האם העפלה לטורניר גדול בהכרח מביאה לשיפור רמת הליגה, רמת השחקן הישראלי, המשכיות והעפלה לטורנירים נוספים?
למי שכבר שכח: לפני למעלה מיובל העפלנו למונדיאל אבל חרף כל המהפכות והניסיונות לא הצלחנו לשחזר את ההישג מאז. לפני כמעט שני עשורים השכנה מעבר לים (יוון) לא רק עלתה ליורו, היא אף זכתה בו במפתיע (עם כדורגל משעמם) ומעשית נעלמה מאז מהכדורגל העולמי. האם עלייה לטורניר גדול היא המטרה הנכונה אליה אנו צריכים לשאוף? אולי הגיעה העת להחליף דיסקט (או תקליט) ולהגדיר מחדש את המטרה הנכונה עבור הנבחרת והכדורגל(ן) הישראלי?
כל בר דעת מבין כי העוסקים במלאכה לדורותיהם לא השכילו להגדיר נכון את המטרה הנחוצה אשר תגרום לכולנו מעט גאווה ואושר (בימים חשוכים). כמו בכל מחדל גם כאן הכתובת הייתה על הקיר. בניגוד למחדלים אחרים אין צורך בוועדת חקירה או "מומחי כדורגל" למיניהם. להלן העובדות הידועות לכל חובבי הענף (אשר נאלצים לסבול בשקט בינתיים):
1. קיים יחס ישר בין דירוג הנבחרת לבין מספר השחקנים המשחקים בליגות הבכירות באירופה (ספרד, אנגליה, איטליה, גרמניה, צרפת). לראייה: כמעט כל שחקני נבחרות ארגנטינה, צרפת וספרד משחקים באחת מהליגות הנ"ל. ככל שנרד בדירוג נראה פחות שחקני נבחרת בליגות נחשבות. אגב, מי שעשה את הבדל במשחק בין ישראל לאיסלנד הוא הכוכב שלהם המשחק בליגה האיטלקית. מי שאמורים לעשות את ההבדל אצלינו משחקים בארץ ובאוסטריה.
2. מספר הישראלים המשחקים בליגות הבכירות באירופה זניח לחלוטין. יש לנו נציגות דלה בליגות בינוניות (בלגיה, אוסטריה, הונגריה) שאינה מספיקה בשלב זה.
הבדלי הרמות בין הליגה הישראלית לליגות באירופה גבוהים למדיי ולכן רק בודדים (דוגמת ברקוביץ ובניון) הופכים לשחקני מפתח בליגות נחשבות בחו"ל. מניתוח העובדות הפשוטות הנ"ל בהכרח נובע כי כדי לשדרג את הנבחרת עלינו לבנות תכנית אשר תוביל להגדלת כמות הישראלים המשחקים בליגות הבכירות ביבשת.
ללא נציגות משמעותית בחו"ל נבחרת ישראל לעולם תתקשה להתמודד עם יריבות בעלות שחקנים בליגות חזקות (למעט במשחק נקודתי כזה או אחר), וזאת ללא קשר לזהות המאמן והצוותים הטכניים העומדים בראשה.
על כן המטרה האמיתית, האחת והיחידה שלנו צריכה להיות שיפור רמת הליגה המקומית והכדורגלן הישראלי כדי שיותר שחקנים יגיעו ויצליחו בחו"ל, ייצברו דקות משחק וניסיון. נוכל להשיג זאת אך ורק אם נחולל מספר שינויים מהותיים:
1. מחלקות ילדים עד נוער נועדו לייצור שחקנים איכותיים עבור קבוצות הבוגרים השונות. השגת ניצחונות/דירוג בליגה בגילי ילדים ונוער חסרת חשיבות ולכן: חינוך ראשי קבוצות ומועדונים אשר מעדיפים ניצחונות על פני דרך וחזון ויישום בליגות של ילדים ונוער.
2. הגבלת שכר השחקנים הישראלים כדי לייצר מוטיבציה ורצון לשחק בחו"ל ולמנוע חזרה מיותרת של שחקנים שייצאו ו(עדיין) לא הצליחו.
במצב הנוכחי, אם שחקו בינוני יכול להרוויח בארץ יותר משחקן (או בעל מקצוע אחר) טוב בחו"ל למה שירצה לעבור לחו"ל ? אלה שמדשדשים כיום באירופה מעדיפים לחזור לכסף הגדול בארץ, בניגוד ליוצאי מזרח אירופה ודרום אמריקה אשר יעדיפו להתמודד עם פערי הרמות (והתרבות). לאורוגוואי וקרואטיה עם 3.5־4 מיליון תושבים ישנן נציגות משמעותית בליגות בכירות באירופה ולכן מעפילות מעת לעת לטורנירים גדולים.
3. קביעת קריטריונים ברורים עבור השחקנים זרים המעוניינים לשחק בארץ. אנו זקוקים לשחקנים טובים אשר יעלו את הרמה של הקבוצות. אין טעם בייבואזרים בינוניים אשר תופסים את מקומם של שחקנים מקומיים שלא לצורך.
4. יצירת ליגות בוגרים קטנות ותחרותיות.
5. לאפשר לשחקני נוער מוכשרים שאינם נחשבים לספורטאים מצטיינים לדחות את מועד גיוסם במספר שנים. לעיתים הפריצה מגיעה בשלב מאוחר יותר וכישרונות רבים נאלצים לוותר על החלום לטובת הצבא.
אם נצליח לעמוד במטרות הנ"ל התוצאות יגיעו. אם וכאשר נשכיל להבין ואף ליישם לא רק שנוכל להעפיל לטורניר גדול אז נגיע מוכנים, נזכה להכרה ואולי אף לכמה רגעי אושר וחשוב מכל, נוכל לשמור על המשכיות ולהעפיל לטורנירים גדולים מעת לעת ללא צורך בשינויים שטחיים וחסרי תועלת המגיעים לאחר "כישלון".
אל-אל ישראל !
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
