את הניצחון השישי ברציפות של ממפיס, ביום שלישי בקליבלנד, סגר ג'ה מוראנט עם הטריק החביב עליו: הוא מוריד את הראש ונכנס לסל, עולה לאוויר עם שניים-שלושה שומרים, ואז סתם ממתין שם, בוודאי נזכר איך אף סקאוט של מכללה גדולה לא גילה אותו, איך גם אחרי שכבר מצא מאמן קולג'ים שמאמין בו עדיין ראה מבטים סקפטיים בכל מקום, איך רק לפני שש שנים הוא גירד את ה-1.80 מטר ובקושי היה יכול להטביע, ואיך תזוזה קטנה של הקוסמוס לכיוון שונה הייתה שולחת אותו לחיים אחרים לגמרי.
עוד כתבות ב"זריקה מבחוץ": המדור של ציפי שמילוביץ
בזמן שהוא נזכר בכל זה, מתחילים השומרים סביבו לנחות חזרה על הפרקט, אבל לג'ה יש עדיין מספיק אוויר וגובה כדי לקלוע סל כמעט בלי לראות את הטבעת, לנחות, לחזור מיד להגנה, לחטוף כדור, לקלוע עוד שתי נקודות, ולסגור משחק. עוד ניצחון, עוד 26 נקודות (פעם ראשונה בחמישה משחקים שהוא קולע פחות מ-30), ממפיס גריזליס רביעית במערב. ג'ה מוראנט בדרך לאולסטאר, בדרך למעמד של סופרסטאר בגיל 22, וכבר עכשיו השחקן הכי מלהיב בליגה.
בכל פעם שבה מוראנט מקבל את הכדור ועושה צעד ראשון, אפשר לראות את הצופים ביציע מותחים את הגב בציפייה לראות משהו חד-פעמי שיוכלו לספר לילדים שהם היו שם כשזה קרה. זה קורה לסטף קרי, ללברון ג'יימס, לקווין דוראנט. זה לא אמור לקרות לשחקן בן 22 ששנתיים לפני שהגיע לליגה, עדיין אף אחד לא הכיר.
זאיון מי?
הסיפור של ג'ה מוראנט, שבשבועיים האחרונים ניצח בחוץ גם את לברון וגם את דוראנט, נשמע כמו תסריט שהיה נדחה אפילו בידי מפיקים הוליוודיים בטענה שהוא מופרך ושמאלצי מדי. הילד הרזה שגדל בדרום קרוליינה והעביר את נעוריו באימונים עם אביו על סל בחצר האחורית, לא היה על הרדאר של אף מכללה גדולה. כל הסקאוטים פספסו אותו.
עד שהגיע ג'יימס קיין, עוזר מאמן במארי סטייט, מכללה ציבורית קטנה בקנטקי. קיין יצא למסע במכוניתו בין בתי ספר קטנים בדרום ארה"ב, ונעצר ליד אחד מהם. לא כדי לראות את מוראנט, הוא מעולם לא שמע עליו. הוא סתם היה רעב ועצר לקנות נקניקיה, כששמע קולות של משחק כדורסל באולם סמוך.
קיין נכנס פנימה ועיניו התבייתו מיד על גארד רזה עם שליטה מושלמת בכדור וניתור לשמיים. אחרי כמה דקות יצא החוצה, התקשר למאמן הראשי של מארי סטייט, מאט מקמהון, ואמר לו: "עזוב הכל ובוא לכאן".
מקמהון נכנס למכונית, נהג שלוש שעות וחייו השתנו. "הבנו שכדאי לשים עליו יד עכשיו, כי הסוד עומד לצאת החוצה. גם ככה לא האמנתי שהוא לא היה ברשימות של אף אחד", סיפר מאוחר יותר. הם הציעו למוראנט מלגה בפגישה בחניון.
שנתיים אחר כך, ב-2019, מוראנט נבחר שני בדראפט, אחרי זאיון וויליאמסון. שנה אחר כך היה רוקי השנה, לפני וויליאמסון. עכשיו הוא בעל הבית בקבוצת צמרת ב-NBA, בעוד שאיש לא יודע מה יהיה עם הקריירה של וויליאמסון. החיים הם אכן סרט.
"ניתוח של מחשב בחלקי שניות"
כנראה שאין תפקיד קשה יותר לשחקן צעיר מאשר להיות פוינט גארד. לוקח זמן להבין את המשחק השונה כל כך מהמכללות, ולגרום לשחקנים ותיקים יותר לקבל ממך הוראות. מוראנט נראה, מהרגע הראשון, כאילו ניהל התקפה של קבוצת NBA כל חייו.
מי שנמצא בסביבה שלו לא מופתע. יש לו איי-קיו כדורסל אדיר, הוא רואה וידיאו של משחקים בבינג', הזיכרון הצילומי שלו כמעט לברון ג'יימסי, הוא יודע מה כל שחקן סביבו עושה בהתקפה ומגיע מוכן לכל משחק, מכיר כל צעד של השחקנים בצד השני.
פיט פראניקה, הכרוז במשחקים של הגריזליס כבר 18 שנה, אוהב לספר אנקדוטה מעונת הרוקי של מוראנט. "היינו בקליבלנד", נזכר פראניקה לפני חודשיים בשיחה עם האתר theundefeated. "אני יושב באוטובוס בדרך למשחק ושומע את ג'ה מדבר עם חבר לקבוצה, והחבר הזה אמר משהו על סיטואציה שהתרחשה במשחק קודם. ג'ה לא רק זכר את המקרה שהוא לא היה מעורב בו, הוא זכר אותו לפרטי פרטים. הוא יכול לספר מה הוא עשה, מה עשו תשעת השחקנים האחרים על המגרש, מה הייתה הפעולה הראשונה, מה הייתה הפעולה השנייה, ולמה ההתקפה הסתיימה כפי שהסתיימה".
כשהיה בבידוד קורונה מוקדם יותר העונה, דאג מוראנט לדבר עם המאמן שלו, טיילור ג'נקינס, אחרי כל משחק - וביחד ניתחו מה קרה. "הוא סופר חכם", אמר ג‘נקינס. "״הוא אומר לי דברים לפני שהספקתי להגיד לו אותם בטלפון".
ג'ארן ג'קסון ג'וניור, הפורוורד/סנטר היעיל של הגריזליס, מספר כי מוראנט "מדבר כל הזמן, אפילו כשהוא על הספסל. בכל רגע נתון אתה יכול פשוט ללכת אליו ולשאול אותו מה הוא רואה, והוא ייתן לך ניתוח של מחשב בחלקי שניות. הוא פאקינג בן 22".
מנטליות קובי בראיינטית
לפעמים באמת קל לשכוח שמוראנט אכן רק בן 22. במשחק הראשון אחרי היעדרות של 12 משחקים - שבמהלכם השיגו הגריזליס מאזן של 2:10 שהיה הכי טוב בליגה בפרק הזמן הזה - ממפיס הפסידה בבית לאוקלהומה סיטי. כשישב על הספסל אמרו לו כמה אידיוטים מהיציע שהקבוצה הייתה טובה יותר בלעדיו. מוראנט נפגע, הוציא הרבה קיטור אחרי המשחק, הודיע על חופשה מהמדיה החברתית ובאופן כללי הגיב כמו שאפשר לצפות מאדם כל כך צעיר.
אבל אז הוא הלך הביתה, נזכר שהוא בעצם הרבה יותר בוגר מהגיל בתעודת הלידה שלו, ישב לראות עוד סרטי משחקים, וחזר עם מנטליות קובי בראיינטית. בארבעה מחמישה המשחקים האחרונים שלו קלע מוראנט 36, 30, 41, 33. פתאום הוא קולע גם מבחוץ. פתאום הוא מנצח את לברון ודוראנט בתחרות מצמוצים.
אין דבר יותר מרתק מאשר לראות שחקן, ספורטאי, בכל ענף, מנסה לפתור את פאזל הקריירה, ומוצא את השביל שלו. זה בדיוק מה שקורה עכשיו למוראנט, וכיוון שאי אפשר לדעת מה יקרה לרגליים שלו מחר - דרק רוז יכול להעיד על זה - צריך ליהנות מכל פעם שבה מוראנט מתחיל לדהור לסל, ואף אחד, כולל הוא, לא יודע איך זה ייגמר.
פורסם לראשונה: 08:03, 06.01.22
