בפעם האחרונה שהפועל באר-שבע פגשה את מכבי ת"א, לפני ארבעה חודשים, מיגל ויטור הורחק כבר אחרי 13 שניות. זה נורא ואיום, אבל זה לפחות 13 שניות יותר ממה שהיה להפועל באר-שבע ממנו אמש בבלומפילד. בלי הבלם הפורטוגלי הפצוע, ההגנה שלה נראתה לפרקים כמו חוליה מהליגה הלאומית שהתגנבה מיום שישי בלי שאף אחד שם לב.
זה נראה לא טוב מול מכבי פ"ת, ומול מכבי ת"א זה כבר יכול היה להסתיים באסון. בלי ויטור, אין לבאר-שבע שני בלמים ראויים, אז רן קוז'וך עשה תרגיל – הוא פתח עם שלושה. אחד מהם, מתן בלטקסה, הגיע רק השבוע והפך בבת אחת מהבלם החמישי בטיבו של מכבי ת"א לסמכות עליונה בבאר-שבע.
המשחק הכי טוב של באר-שבע העונה היה מול סכנין בגלל שהוא לא שוחק. הבעיה עם היתר - שהגיעו לסיומם. זה נכון, אבל גם לא רלוונטי, שכן בין באר-שבע של אמש לזו שנראתה עד לפני שבועיים אין כל קשר. פול גריטה, לוקאס ונטורה, בלטקסה – כולם ערכו בכורה בהרכב שגם שינה צורה ל-3-2-5, הפתעה שקוז'וך סידר לא רק למכבי ת"א אלא גם לאוהדים של הקבוצה שלו. אם היו מורשים להגיע אמש לאיצטדיון, היו מגיעים עם צעיף ושקית הקאה.
במקום שתיחסך מהם מבוכה, נמנעה מהם הצגה, לפחות בסטנדרטים הנמוכים אליהם הורגלו. מכבי התכוננה לבאר-שבע של המשחקים הקודמים, וקיבלה באר-שבע כמו שלא נראתה מזה לפחות שנתיים; לוחצת גבוה, שולטת במרכז המגרש (אליאל פרץ חילץ כדורים בחצי המגרש של היריבה כמו שאיסוף סיסוקו, גבי קניקובסקי ודור פרץ עשו ביחד בחצי שלהם), יוזמת. חוץ משער היה שם הכל.
אבל בלי שער אין כלום. 43 דקות עוצמתיות של באר-שבע היו שוות פחות מחמש שניות של דור תורג'מן. עוד יותר משתכנית המשחק של באר-שבע נועדה לייצר עבורה רווח התקפי, מטרתה הייתה להעביר את ההתרחשות לצד השני של המגרש, כמה שיותר רחוק מההגנה שלה, שאין מעידה שהיא מתחת לכבודה. זה הצליח לדחות את החשיפה של אור בלוריאן ובלטקסה, אבל זה לא יכול היה למנוע אותה לחלוטין. בהזדמנות הראשונה, השניים החליקו על בננה.
מאחורי כל שער גדול יש שחקנים שעושים דברים קטנים כמו בלטקסה שאיפשר לתורג'מן להסתובב עליו ובלוריאן שנאבד במרחב. מכבי ת"א טובה בהרבה מבאר-שבע, ובשל כך היא יכולה להרשות לעצמה לטעות שוב ושוב ודבר לא יקרה. באר-שבע לא. היא רק מיצמצה, וכבר חטפה את שער העונה. לא היה לה כל מרווח לטעות. אפילו כשכבשה פעמיים, השערים נפסלו כי הם לא היו מהדרין.
פורסם לראשונה: 01:30, 15.09.24
