שש שנים חלפו מאז סלים טועמה פרש מכדורגל. לצד ההישגים והחוויות שלקח איתו מהמגרש והיותו סמל אדום, לאורך הקריירה ליווה אותו תמיד צל בחסות אוהדי היריבות, בעיקר אלו של מכבי ת"א ובית"ר ירושלים. לא מדובר בהקנטות גנריות שעוברות ליד האוזן, אלא קללה גזענית אחת ומכוערת שהפכה למטבע לשון אפילו בקרב כאלו שלא ראו אותו משחק: "סלים טועמה מחבל". רק בגלל שהוא מזוהה עם הפועל ת"א ומגיע מהמגזר הערבי.
אומרים שמאז 7 באוקטובר, אותה שבת שחורה וארורה, ישראל כבר לא תחזור להיות מה שהייתה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, נדמה שגם בכדורגל הישראלי נעשה חשבון נפש גדול. בזמן שחלק משחקני מהמגזר בחרו לשתוק נוכח הזוועות או לפרסם פוסטים מצטדקים, טועמה, היום בן 44, החליט לא רק לדבר ולגנות – אלא גם לעשות.
הוא עובר מלוויה ללוויה, מבית חולים לבית חולים, מבקר פצועים, לוחמים, מפונים – ולא משנה מה המוצא או הדת שלהם. פשוט אזרח שנרתם למאמץ הלאומי ומנסה לסייע בכל דבר שהוא יכול. כך הפך שחקן שהיה מושמץ על לא עוול בכפו בקרב ארגוני האוהדים לסוג של קונצנזוס חברתי. לגורם מגבש בתוך מרקם היחסים העדין, במיוחד בימים אלה. גם האוהדים הפנאטיים ביותר מבינים מה חשוב באמת. פרופורציות.
עדות מהזוועות
הצלם עוז מועלם ואני התלווינו לטועמה, כיום מנהל הפועל ת"א, במהלך חלק מהביקורים שלו. בין היתר גילינו מהר מאוד שהוא אחד מאנשי הספורט המבוקשים ביותר בקרב מפוני ונפגעי העוטף. אגב, לא מעט מהם אוהדי הפועל ת"א. היה מדהים לראות איך ניגשים אליו שוב ושוב, גם אוהדי יריבות, כדי לבקש סליחה ובעיקר להגיד תודה.
אתמול, למשל, בכניסה לבניין האשפוז של המרכז הרפואי שיבא תל השומר בדרך לבקר פצועים, פנה אליו בחור צעיר שהזדהה כאוהד מכבי ת"א, ואמר לו: "כל השנים הקהל שלנו מקלל אותך וקורא לך 'מחבל', זו הייתה טעות קשה. זה לא מגיע לך. מבטיח שזה לא יקרה יותר. פשוט לא יקרה יותר". וזו רק דוגמה אחת. גם אוהדים של בית"ר עצרו אותנו לא פעם ואמרו דברים דומים.
5 צפייה בגלריה
היה מדהים לראות איך ניגשים אליו שוב ושוב, גם אוהדי יריבות, כדי לבקש סליחה ובעיקר להגיד תודה
(צילום: עוז מועלם)
סלים טועמה ומאוויס צ'יבוטה מבקרים את אוהד סיוון, שנפצע בכפר עזה
(צילום: עוז מועלם)
אבל שום דבר לא הכין את טועמה לסיפורים ששמע במהלך המסע שלו. אחד מהם שייך לחנה ומיכה כהן בני ה־78, שננעלו בממ"ד כשהתחיל הטבח בניר עוז. התברר ששבועיים לפני תחילת המתקפה המליצה חנה לתושבי הקיבוץ לרכוש שרשרת מיוחדת לנעילת החדרים הממוגנים. בדיעבד, זה מה שהציל אותם ועוד כמה משפחות, כשמחבלים ניסו לחדור לביתם.
אחרי שחולצו מהתופת, חנה ומיכה הגיעו להתארח אצל משפחתם בבית קמה. בשבוע שעבר הנכד יוגב אמור היה לחגוג יום הולדת 12 – אך התוכניות השתנו לנוכח האירועים. "זה יום ההולדת הכי גרוע שהיה לי", אמר בעצב לסבא ולסבתא. אלא שבשעות הצהריים החיוך קצת חזר ליוגב, שהיה מופתע ונרגש לפגוש בסלון את טועמה והקפטן דן איינבינדר, שהעניקו לו ולחבריו חולצות של הפועל ת"א.
"נשמה גדולה"
שלשום בבוקר הגענו עם טועמה למרכז השיקומי רעות בת"א, לבקר את ג'ומעה אלנמר בן ה־30 מרמלה, אוהד הפועל ת"א שנפגע מרקטה שנפלה ליד ביתו ואיבד את שתי רגליו. "ברגע שפניתי אליו הוא הגיע מיד", סיפר אלנמר בהתרגשות. "הרבה אנשים צריכים לבקש ממנו סליחה על איך שהתנהגו אליו, הוא נשמה אחת גדולה".
"בחיים לא התעסקתי בקריאות 'מחבל' והשטויות האלו. לא הזיז לי מה חשבו עליי, אני יודע מאיפה באתי, מי חינך אותי וכמה הישראליות אצלי בדם. תמיד הייתי זמין לכל משימה שנתנו לי, אני ישראלי לפני הכל"
המשכנו למחלקה הכירורגית בתל השומר, שם המתינו לטועמה שני ניצולים מכפר עזה, סיון פאוקר וחברתו אורי לופו, שהכירו במשחק של הפועל ת"א מול בית"ר ירושלים לפני שלוש שנים. סיון מקיבוץ צאלים, חייל משוחרר ששירת בהנדסה קרבית, נפצע קשה בזמן שהגיע לדירתה של אור בכפר עזה באותה שבת ארורה.
טועמה התייצב כדי להרים את רוחו יחד עם מאוויס צ'יבוטה, ושמע את סיפורו של סיון שנורה בשתי כפות ידיו ועבר ארבעה ניתוחים: "היינו אמורים להגיע באותו יום למשחק בבלומפילד נגד הפועל חיפה, מי היה מאמין. היינו בממ"ד, ובשלב מסוים נכנסו כמה מחבלים לדירה. החזקתי את הידית, הם ירו כדורים חודרי שריון ופגעו לי בידיים. בשלב מסוים ברחנו דרך החלון והצלחנו להגיע לבית הוריה של אור, 500 מטר מהבית שלה. אמא שלה עשתה לי חוסם עורקים עם הרצועה של הכלבה, ורק אחרי כמה שעות חילצו אותנו. במשך הזמן הארוך הזה, חוסם העורקים עשה לי נזק בידיים, אבל אני מאמין שתוך כמה חודשים אצא מזה".
בני הזוג פנו לטועמה והודו: "כולם בהפועל יודעים מי אתה, לב אחד גדול, תמיד מחפש איפה לעזור. מקווים שכל הקהלים שמקללים אותך יידעו מי אתה". טועמה השיב: "בחיים לא התעסקתי בקריאות 'מחבל' והשטויות האלו. לא הזיז לי מה חשבו עליי, אני יודע מאיפה באתי, מי חינך אותי וכמה הישראליות אצלי בדם. תמיד הייתי זמין לכל משימה שנתנו לי, אני ישראלי לפני הכל".
5 צפייה בגלריה
טועמה התייצב בבית החולים יחד עם מאוויס צ'יבוטה, כדי להרים את רוחו של סווין, שנפצע בכפר עזה
(צילום: עוז מועלם)
5 צפייה בגלריה
"מי שמכיר יודע שכל הקללות והגזענות כלפיי לא קשורות למי שאני באמת. אני עושה את זה מכל הלב"
(צילום: עוז מועלם)
סיון איבד באסון בעוטף את סבו ואת בן דודו בניר עוז, אורי מתאבלת על רציחתה של דודתה בכפר עזה. "הפקירו אותנו, גם הממשלה וגם הצבא", אמרה אור בכעס. טועמה ניסה להסתכל על חצי הכוס המלאה ולעודד איכשהו: "מזל שאנחנו האזרחים יודעים לעשות את העבודה, יש לנו עם חזק מאוד".
התחנה הבאה הייתה מרכז המפונים בכפר המכבייה. הפועל ת"א הגיעה אחרי האימון בבת־ים לפעילויות עם ילדים משדרות ונתיבות. טועמה היה הראשון להופיע, אחריו המאמן הספרדי החדש בורחה למה יחד עם כמה שחקנים. "טועמה הוא המודל של כולנו", סיפר הספרדי. "מעבר לזה שהיה שחקן גדול ומנהל גדול, הוא הראשון לקפוץ לכל פעילות ומגייס את כולנו".
"אגיע לכל מקום"
טועמה אכן לא ממלא רק את תפקיד מרים המורל הלאומי, אלא סוחף אחריו את החברים מהקבוצה לסייע לו בפעילויות, באמצעות חמ"ל מיוחד שהקים קצין העיתונות של המועדון, ארז נעמן. "יש לי תפקיד חשוב לשמח את כל הילדים פה, אני יודע מה הם עברו. עקרו אותם מהבית ועכשיו אני רוצה שיהיה להם חיוך על הפנים", הסביר סלים למפונים. "חשוב לי להגיע לכמה שיותר פצועים. הבנתי שככל שהזמן עובר, רוצים אותי יותר דווקא הפצועים חיילי צה"ל. מי שמכיר יודע שכל הקללות והגזענות כלפיי לא קשורות למי שאני באמת. אני עושה את זה מכל הלב, אוהדי הפועל ת"א זה הלב שלי. אגיע לכל מקום בארץ, יש לי תפקיד לשמח את האנשים שעברו תופת".
גם בשדה החשוב ביותר, הרשתות החברתיות, הגישה כלפי טועמה השתנתה לחלוטין. עומרי אלטמן צירף מכתב שקיבל מאוהד מכבי ת"א, שכתב וביקש להעביר לטועמה: "זה משהו שהייתי צריך לעשות מזמן. אני רוצה להתנצל בשמי על כל פעם שקיללתי אותך, על זה שקראתי לך בשמות גנאי. מתבייש בטיפשות שעטפה אותי. מתנצל שפגעתי. אני מבין שגם ביריבות ספורטיבית לא מקובל ולא ראוי להקניט שחקן בצורה שהקהל שלנו הקניט אותך. אני לוקח אחריות על עצמי ומבטיח לא לחזור על זה שוב. מצטער שפגעתי, מצטער שהעלבתי וקיללתי, מעומק ליבי מבקש את סליחתך".
