אם הסיסמה של המשחקים האולימפיים היא "מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר", הרי שהסיסמה לפורמט החדש של משחקי ליגת האלופות צריכה להיות בעל משקל מוזיקלי דומה, עם סולו גיטרה של אופ"א: יותר קבוצות, יותר משחקים, הרבה יותר רווחים". מדובר במהפכה עצומה שתשפיע על הדורות הבאים של הכדורגל, מרמת האוהד דרך שחקנים וקבוצות ועד הליגות בכלל.
או במילים אחרות: כל מי שפחד, ביקר, הפגין וחשב שהסופר־ליג היא התגלמות החמדנות הספורטיבית, אין לכם ממה לחשוש, נשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין וראשי הארגון סידרו לכם מוצר אחר: סופר־ליג לייט.
אופ"א בתפקיד נטפליקס
כסף ורווחים הם לא הגורמים הכי חשובים במשוואה החדשה של הצ'מפיונס ליג, הם הדברים היחידים. כבר באליפות אירופה האחרונה בגרמניה התבטאו שחקנים רבים על עומס גדול מדי של משחקים, מחנות ומשחקי ראווה, שהביאו אותם לאליפות סחוטים במקרה הטוב, ופצועים במקרה הגרוע. איכות הכדורגל, כמובן, צנחה. מה אופ"א עשתה? העמיסה על השחקנים עוד משחקים ולמעשה ביטלה את חופשת החורף שלהם.
למרות חוסר ההתחשבות בשחקנים ובאוהדים, מדובר במהלך די גאוני של אופ"א: יותר משחקים מיתרגם ליותר משחקים בטלוויזיה, יותר משחקים בטלוויזיה מיתרגם לחוזים עם יותר כסף שמתחלקים בין כולם. אבל מעבר לכך, הרפורמה של אופ"א למעשה מבטיחה לה שקט תעשייתי מרעיונות כמו סופר־ליג. קבוצות־על מארבע הליגות הבכירות יוכלו להיכנס לתחרות גם אם יסיימו במקום החמישי בטבלה, ויהנו מתזרים המזומנים השופע והנדיב של הצ'מפיונס. אז מי צריך את הביורוקרטיה של להקים ליגה?
9 צפייה בגלריה
הפער ממעמד הביניים ימשיך לגדול. שחקני ריאל מדריד במצעד הזכייה בליגת האלופות
(Pierre-Philippe MARCOU / AFP)
עוד תרגום: מעמד הביניים של הכדורגל האירופי נשחק עד דק. זוכרים שרק לפני חמש שנים איאקס ניצחה את ריאל מדריד ופורטו את רומא? זה לא ממש הולך לקרות בעתיד הקרוב. שחקנים כמו אמבאפה (במונאקו), בלינגהאם והולאנד (בדורטמונד) או פרנקי דה יונג (איאקס), שהובילו את הקבוצות שלהם עמוק לתוך שלבי ההכרעה של הצ'מפיונס, נקנו בסכומי עתק על ידי הקבוצות העשירות. הפער המתרחב בין הקבוצות העשירות לפחות עשירות, לקח מהכדורגל את אחד הגורמים הכי חשובים לקסם שלו: היכולת להפתיע, ואי היכולת לחזות מה הולך לקרות. אם תכניסו היום לתוכנת AI את רשימת הקבוצות שיגיעו לשלבי ההכרעה בצ'מפיונס, יש יסוד סביר להניח שאלו יהיו אותן קבוצות שאכן יגיעו לשם. סינדרלה של אופ"א יכולה להמשיך לחכות לנשף שלה.
אם הביקורות הכי חריפות על הפורמט הקודם היו לגבי עומס המשחקים והעובדה שלקבוצות הגדולות היו עוד ועוד אפשרויות להתגבר על תקלה או הפסד מוקדם, הרי שהרפורמה החדשה מכריזה: אם הנוסחה שבורה, למה לא לשבור אותה אפילו יותר? מה שחשוב הוא שהשיטה החדשה תייצר יותר מאבקים בשלב המוקדם בין מועדוני־על. גיוון? תחרות? הפתעות? סינדרלות? טורניר בלתי צפוי? אפשר לקחת כל אחד מהגורמים הללו ולהפקיד אותו בבנק?
אופ"א, אם כן, הופכת את עצמה לגרסה ספורטיבית של נטפליקס: מה שחשוב הוא תוכן. כמה שיותר תוכן זה יותר רווחים. איכות התוכן היא דבר שולי. אופ"א ידעה שהיא חייבת לעשות הכל, הכל, כדי להוריד את הסופר־ליג מהפרק. סופר־ליג היה למעשה מחסל אופ"א כארגון מרכזי.
הכל באשמת ברלוסקוני
כדי להבין איך הפך הכדורגל מספורט פופולרי שדרכו אפשר לפתח אומץ, אסטרטגיה, סיבולת גופנית ותפקוד תחת לחץ אצל גברים כדי שיוכלו לשרת את האימפריה הבריטית במאה ה־19, לעוד חולייה בשרשרת הקפיטליזם, צריך ללכת אחורה ל־1863, אז הוקמה ההתאחדות האנגלית וצופים התחילו לשלם על כרטיסים כדי לצפות במשחקים. ב־1885 הוכרזה המקצוענות ושחקני כדורגל היו יכולים להרוויח כסף בלי לעבוד בעבודה נוספת ולנסוע בקלות למשחקי חוץ. שלוש שנים לאחר מכן נולדה הליגה, אבל על בעלי הקבוצות הוטל תנאי: כל רווח מהמשחקים חייב להיות מושקע חזרה במועדון. החוק הזה נשאר בבריטניה כמעט מאה שנה.
ואז, בעונת 1987/8, אלופת ספרד ריאל מדריד מנצחת את אלופת איטליה נאפולי בסיבוב הראשון של גביע אירופה. סילביו ברלוסקוני, הבעלים של מילאן דאז, מחליט שדבר כזה לא יכול להתקיים. אי־אפשר שקבוצות גדולות מליגות גדולות יקבלו את אותו היחס כמו קבוצה מנורווגיה. לברלוסקוני אין נוסטלגיה כלפי מפעל שנולד ב־1955 וחלק מהקסם שלו הוא שאין דירוגים והכל יכול לקרות. ברלוסקוני הוא איש של טלוויזיה ושל השורה הכלכלית האחרונה. כדורגל באותה תקופה הופך ליותר ויותר פרטנר לטלוויזיה. וכך, בעונת 1991/2 נולדת שיטת הבתים, גביע אירופה הופך לליגת האלופות.
בשנות ה־90 התחרותיות וחלוקת השלל היו עדיין קיימים: קבוצות כמו נאנט, פנאתינייקוס ודינמו קייב הגיעו לארבע האחרונות, אבל לאט־לאט, בעיקר בשל העובדה שקבוצות הרוויחו כסף לפי שווקי הטלוויזיה שלהם, התגבשה סופר־ליג של 14־12 קבוצות מחמש הליגות הגדולות. כשאיאקס, עם ארבעה גביעי אליפות בארון, הגיעה ב־2019 לחצי הגמר, זה נחשב כהפתעה עצומה. אבל חשוב מכך: ברצלונה שהגיעה לאותו שלב באותה שנה הכניסה מליגת האלופות יותר מפי שניים מאשר איאקס.
המבנה הזה הרס את הליגות המקומיות: גרמניה וצרפת הפכו למונופול. ספרד לדואופול, הליגה האנגלית היא יותר תחרותית, עם חמש קבוצות שמתחרות על האליפות, אבל זה בעיקר הודות לעובדה שהכסף מחוזי הטלוויזיה של הליגה האנגלית מגמד את הרווחים מגביע האליפות, וגם באנגליה כמות הנקודות שמשיגות האלופות בשנים האחרונות היא משהו שאי־אפשר היה לחזות אותו רק לפני עשור. מפעלים משניים באנגליה איבדו מהיוקרה שלהם בגלל הפציעות של שחקנים מהעומס והעובדה שהמנג'רים בחרו לתת להם לנוח במפעלים הללו.
עלילה ידועה מראש
כדורגל, אם כן, הפך יותר ויותר ליצרן תוכן להמונים מאשר תחרות ספורטיבית טהורה. הגלאקטיקוס לא הביאו הצלחות גדולות לריאל, אבל הם הפכו אותה למפלצת גלובלית. יובנטוס הביאה את רונאלדו כדי שהוא יכבוש גולים ויעזור לה לזכות בגביעים, אבל גם בגלל הכמות הדמיונית של עוקבים שיש לו באינסטגרם. יותר ויותר קבוצות מייצרות תוכן עבור נטפליקס. כשזה מצב הדברים, אסור שמותגים כמו ברצלונה או באיירן מינכן ייפגשו ביניהן בבתים המוקדמים ויעיפו זה את זה. הפתרון לאופ"א הוא אידיאלי: הם גם מייצרים מפגשים בין ימאל לבלינגהאם בשלב הבתים וגם נותנים להם יותר סיכוי להתקדם לשלב הבא.
9 צפייה בגלריה
מי הולכת להיות סינדרלה בפורמט הנוכחי? איאקס מודל 1994/94
(צילום: Alexander Hassenstein/Bongarts/Getty Images)
אבל ספורטיבית, המפעל החדש הוא אבסורד. קבוצות העל יכריעו את העלייה שלהם תוך ארבעה או חמישה משחקים, ועיקר העניין התחרותי יופנה למאבק על המקום ה־24 שממנו אפשר להיאבק על העלייה לשמינית הגמר. קבוצות העל חשבו ששלב הבתים הפך למשעמם. הפתרון שלהן לבעיה הוא לא פחות ממדהים: הם לקחו את הגורם העיקרי לשעמום, אי השוויון המשווע, וניפחו אותו לממדים מפלצתיים.
יותר מאשר שאופ"א נכנעה לקבוצות הסופר־ליג עם הפורמט החדש, היא קנתה לעצמה קצת זמן. התיאבון של בעלי הקבוצות הגדולות לא יודע שובע. הם לא ממש רוצים לשכשך את כפות רגליהם עם הפדיקור באותה אמבטיה ביחד עם פשוטי העם. אופ"א רק קנתה זמן: בסופו של דבר היא תצטרך להחליט אם היא משתפת פעולה עם העוולה הספורטיבית הורסת התחרות שליגת האלופות הפכה להיות, כולל הרס הליגות המקומיות, או שהיא מניחה להן לפתח ולנהל ליגה משלהן, לפתח תוכן לצופי הטלוויזיה שרואים בה עוד תוכן, או שהיא מחזירה את הכדורגל לשורשים, לקשר האינטימי בין מועדון לקהילה.
לאופ"א אסור לשתף פעולה עם זה. הפקת עוד ועוד רווחים בלי קשר לתוצאות שאתה משיג, היא ההפך מספורט. זו בעיטה בפרצוף היושר הספורטיבי, בעיטה בפרצוף בכל מה שהופך את הכדורגל לפופולרי ומיוחד. כדורגל הוא תוכן מיוחד בגלל שתמיד אפשר ליצור ממנו עלילה. אבל העלילה שמתרקמת בשנים האחרונות היא סיפור ידוע מראש. סינדרלה? מי הולכת להיות הסינדרלה במפעל הנוכחי, מנצ'סטר סיטי? פ.ס.ז'?
אולי הפעם האחרונה שבה המפעל סיפק לצופים סינדרלה הייתה בתשיעי במארס 2021, כשיובנטוס אירחה את פורטו בשמינית גמר ליגת האלופות. פורטו ניצחה במשחק הראשון 1:2, הפסידה בגומלין 3:2 ועלתה בעקבות יתרון בשערי חוץ. המשחק בטורינו היה חלום של ספורט ותוכן, כדורגל משובח שתובל בדרמה, קומדיה, רגעים של גרוטסקיות, גאונות, טיפשות, הנאה ועצב. אבל יובנטוס הודחה בסוף. לא פלא שאנדראה אניילי, יושב הראש של יובנטוס, הוא הרוח הכי פעילה בנסיון לחסל את מעמד הביניים ואת השוויוניות בכדורגל האירופי.
פורסם לראשונה: 01:30, 29.08.24
