עוד לא ברור אם יותם הלפרין הוא מאמן גדול, או אם הוא בכלל רוצה להיות מאמן, אבל דבר אחד אפשר להגיד בבירור, בזמן קצר הוא הצליח לשנות את העונה של הפועל ירושלים, ועשה זאת בפשטות, שהיא הדבר הכי מרשים בכל הסיפור.
רבות דובר ונכתב על השוני ההתנהגותי בין אורן עמיאל הלחוץ שפוטר להלפרין הנינוח, אבל הפעם נתמקד בדברים המקצועיים, אלו שהפכו את האדומים מקבוצה שהעונה שלה הייתה נראית גמורה כבר בחודש אוקטובר, לזו שמובילה את טבלת ליגת העל והצליחה להבטיח את מקומה בשלב הפליי-אין בליגת האלופות למרות שהחלה את הקמפיין בשלושה הפסדים רצופים.
צמד עם 414 משחקי NBA מחמם את הספסל
חובב כדורסל שלא ראה העונה את הפועל ירושלים, ויגיע במקרה לאחד ממשחקיה יהיה בהלם. על הספסל הוא יבחין באנתוני בנט ות'ון מייקר (שאתמול שוחרר מהקבוצה), שנחשבו עד לפני כמה שנים לשחקנים עם פוטנציאל גדול מאוד להצליח ב-NBA, אבל בפועל לא עמדו בציפיות.
מצד שני, על הפרקט הוא יראה שחקנים "אפורים" כמו ווילי וורקמן, איתי שגב וקייזר גייטס, אבל מהר מאוד יבין שהרבה בזכותם הגיע השינוי שהביא הלפרין. הפועל ירושלים של המאמן החדש היא הפועל ירושלים ששומרת, אפילו יותר מזה, היא קבוצה שאוהבת לשמור.
תראו את המספרים: בתקופת עמיאל ספגה ירושלים 78.3 נקודות בליגת האלופות, עם הלפרין היא ירדה ל-70.5. גם בליגה המגמה היא זהה - 81.7 נקודות שספגה תחת המאמן הקודם ו-75.6 תחת הלפרין. החזרה של סולימן בריימו רק מעצימה את הסיפור, מכיוון שעכשיו ירושלים עם חמישייה שכוללת את גייטס/וורקמן, בריימו/וורקמן ושגב, יכולה להחליף על כל חסימה ולא יהיה הבדל באיכות ההגנה. הלפרין גם אוהב לשים את גייטס על הרכז/כוכב היריבה ומנצל את יכולותיו האתלטיות והפיזיות כדי לנסות ולנטרלו.
צריך להגיד, גם כשעמיאל אימן ירושלים עשתה חילופים על כל חסימה, אבל אז השומרים שלה בקו הקדמי היו בנט ומייקר - הראשון לא שומר והשני לא הסתגל לכדורסל האירופי - והתוצאה הייתה בהתאם.
בהתקפה: לא מדהימים, יעילים
במשחקים הראשונים של הלפרין הוא לא שינה יותר מדי דברים התקפיים, בעיקר כי לא היה לו זמן, אבל ככל שעברו השבועות אפשר לראות גם כאן שינויים. הדבר הכי חשוב שעשה בפן ההתקפי זה לתת יותר אחריות לג'יילן אדאמס ושון קילפטריק, מה שמוריד עומס אדיר מרטין אובאסואן, למרות שהמספרים שלו רק עלו.
לירושלים אין הרבה תרגילים, אבל היא מבצעת אותם ביעילות ולא מתפזרת עם דברים מסובכים. פשטות היא שם המשחק, ולשחק על נקודות החוזקה. הלפרין משחק המון המון פיק אנד רול (מזכיר לכם מאמן אחר שאימן בירושלים לא לפני הרבה זמן ושם משפחתו מתחיל ב-ק'?). יש קצת תרגילי קליעה לאדאמס (גרשון יחסית נמחק מהרוטציה), אך ברוב המקרים ההתקפות מסתיימות במשחק בין שניים של אובאסואן וקילפטריק עם גייטס, שמנצל את יכולת הקליעה הטובה שלו כדי לצאת החוצה, או שגב שמגיע לחסום ומרווח את המשחק.
מי שמאוד לא יציב, כמו בתקופת קדם הלפרין, הוא קילפטריק. הוא כן נראה יותר טוב בקבוצה החדשה, וגם מקבל יותר קרדיט, אבל עדיין סובל מעליות וירידות. הלפרין גם לא חושש לספסל, ומקבל גב מלא מהאוהדים, שוב, בניגוד לעמיאל. את קילפטריק בסוף מעניין קילפטריק. אפשר לראות את זה בשפת הגוף. הוא עדיין לא שומר, אבל מצד שני במשחק החוץ מול קרשיאקה הוא סיפק כמה סלים גדולים. בסוף הלפרין מצליח לספוג אותו ולשלב אותו מבלי שזה פוגע בקבוצה. דבר מעניין הוא שהמאמן החדש לא מצוות כמעט בכלל יחד את קילפטריק ואדאמס, שני שחקנים עם אותו קו מחשבה סוליסטי.
ותודה להגרלה
כאמור, אכן רואים שינוי בירושלים, אך היא גם נהנתה מהגרלה יחסית נוחה מהרגע שהלפרין מונה. אז נכון שבמשחק הבכורה שלו פגש המאמן/מנהל מקצועי את הפועל חולון החזקה, אבל הקבוצה שיחקה ברמת אינטנסיביות אחרת והייתה משוחררת מאוד אחרי פיטורי עמיאל. היה ברור שיש שם משהו אחר שהוא הרבה מעבר לכדורסל. מאז היא ערכה עוד ארבעה משחקי בית בכל המסגרות שבכולם ניצחה, ועוד שני משחקי חוץ - הפסד לבני הרצליה והניצחון הענק על קרשיאקה.
המבחן של הלפרין יגיע בתשעת הימים הקרובים. הערב (21:00) הוא יתארח אצל הפועל ת"א, בשבת בלב המושבה של עירוני נס ציונה הלוהטת וברביעי הבא בספרד מול מנרסה במשחק חשוב בו ניצחון יבטיח לירושלים יתרון ביתיות בפליי-אין.
ירושלים החדשה היא לא קבוצה מושלמת, יש לה את החסרונות שלה. הבולט ביותר הוא היעדר גובה. השחקנים בעמדות 5-3 הם פחות או יותר באותה גובה (קצת מעל 2.00 מ'). לליגת הפורוורדים הישראלית זה אמנם מתאים מאוד, אבל באירופה, בעיקר בשלבים הבאים, זה עלול להיות חסרון גדול. בירושלים מחפשים מחליף למייקר ששוחרר וגם לבנט. שמו של ג'הייבה פלויד ברשימות, אך נציגיו טוענים שאין סיכוי שיגיע לפיס ארנה.
בכל מקרה, בקבוצה יודעים שהם חייבים להתחזק בקו הקדמי, וההגעה של בריימו לא מספיקה. כרגע ירושלים משחקת עם סנטר אחד בלבד (שגב), שעושה עבודה גדולה בהגנה, אבל מוגבל מאוד התקפית. לאורך זמן זה לא יחזיק מים.
גם אותה הגנת חילופים אותה שיבחנו, יש בה שני חסרונות חסרון בולטים: מיס-מאץ' (שוב, בעיקר באירופה) וגם בעיה בריבאונד ההתקפה, שבשיטה הזאת מתאפשר ליריבה לקחת אותו הרבה יותר בקלות.
כאמור, הלפרין עדיין לא החליט האם הוא רוצה להמשיך לאמן את הקבוצה, או אם הוא בכלל רוצה להיות מאמן, אבל את השינויים שעשה כבר רואים בבירור. לצד זה, כל עוד הוא בתפקיד - הוא ימשיך להיבחן בזכוכית מגדלת ויהיה מסקרן לראות כיצד הוא יתפקד כשהלחץ רק ילך וייגדל.
