מאז שלקח את המושכות לתפקיד המאמן הזמני/קבוע (מה הבעיה להודיע על זה?), הצליח יותם הלפרין לייצב את הספינה ולהחזיר את הפועל ירושלים למסלול באירופה. רצף של ארבעה ניצחונות מרשימים, כולל שניים גדולים במיוחד בספרד ובטורקיה בשלב הבתים, הובילו את ירושלים לשלב הפליי-אין מול פרומיטיי האוקראינית, כשהתצוגה במשחק הראשון בסדרה הייתה מפוארת במיוחד.
אז מה אנחנו רואים? שילוב של שיטת משחק פשוטה הגנתית והתקפית; התבססות על פיק-אנד-רול וקבלת החלטות מהירה של רטין אובאסוהן וג'יילן אדאמס לאחר יצירת היתרון ההתקפי; הגנת חילופים אוטומטית בעמדות 5-1; חופש פעולה, שקט וביטחון לשחקנים על המגרש לצד חיזוקים נכונים בסגל בדמות נועם דוברת, שמוריד את העומס כמוביל כדור משני בעמדות הגארד, סולימאן בריימו שחזר להנהיג את הקבוצה ונראה נהדר וג'ון אוגבונו שמוסיף גודל מתחת לסלים והגנה על הטבעת. כל אלה הפכו את העונה של ירושלים, שנראתה גמורה באירופה.
התקפת המשולש: ועדיין, למרות חיזוקים נכונים ותקופה טובה, להפועל יש לא מעט בעיות בסגל, כפי שראינו בהפסד לפרומיטיי אתמול. הבעיה המרכזית, שהחתמת דוברת עשויה לעזור בה, היא היעדר רכז טבעי ושחקנים שיכולים ליצור לעצמם ולאחרים - למעט שלישיית הזרים בקו האחורי. ירושלים ממוקמת במקום ה-25 והלא מחמיא בליגת האלופות במדד האסיסטים למשחק עם 15.9 בלבד, כשרטין אחראי ל-30.8% מסך האסיסטים. האחראים המרכזיים להצלחה של ירושלים בצד ההתקפי ומנועי הקבוצה הם הטריו רטין+אדאמס+שון קילפטריק, שאחראים על 68% מסך האסיסטים של הקבוצה - כלומר, שיתוק המשולש יפגע בשטף ההתקפי של הקבוצה וביכולת שלה ליצור מכדרור. שחקנים כמו קייזר גייטס, ווילי וורקמן, איתי שגב ואדם אריאל מתבססים בעיקר על פעולות שנוצרות כתוצאה מהשטף ההתקפי.
היעדר איזון, משחק פנים לא קיים: 39.4% מהנקודות של ירושלים במשחק מגיעות מעבר לקשת השלוש, נתון בעייתי ביחס לאחוז ההצלחה מבחוץ - 34.7%, מקום 15 בלבד במפעל. לעומת זאת, 37.9% מסך הנקודות מגיעות מאזור הצבע. ירושלים מדורגת במקום ה-23 במפעל באחוזים לשתי נקודות עם 50.2% ב-34.1 זריקות למשחק, כלומר, זורקת 3 זריקות בלבד יותר ל-2 מאשר לשלוש - נתון שמצביע על היעדר משחק פנים.
משחקים לרוחב: הלפרין כמאמן מאמין ברוטציה רחבה ושימוש ב-11 שחקנים לפחות. למעט אובאסוהן שרושם 30.5 דקות בממוצע למשחק, שאר השחקנים רושמים בין 27-14 דקות משחק, נתון שבא לידי ביטוי בעובדה שירושלים מדורגת במקום השלישי במפעל בנקודות מהספסל עם 35.7, הרבה בזכות אדאמס, הסקורר המוביל, שתורם מחצית מהכמות ובדר"כ עולה כמחליף.
חילופים הם כלי חשוב לשמירה על טריות השחקנים ושינוי מומנטום, אך לפעמים שאצל הלפרין הם שיטה ולא בהכרח צורך. שרשרת החילופים שמתוזמנת באופן קבוע בדקות קבועות פוגעות לעתים בשטף של הקבוצה, והם נראים יותר חברתיים מאשר מקצועיים נטו. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא העובדה שאדאמס, הקלע המוביל של ירושלים במפעל, משחק 23.3 דקות בלבד. בנוסף, ההתעקשות של הלפרין לתת לאנתוני בנט בקביעות 5 דקות משחק אומללות לפני שחרורו, בלי קשר לתפוקתו, נראתה תמוהה.
הרכבים עם וורקמן, שגב וגייטס אמנם מייצרים דקות טובות בהגנה, אך גם חסרון בהתקפה, כשהגנת היריבה מצופפת את הצבע בשל היעדר קלעים ומקשה על אובאסובן לחדור לסל. בעוד שהעמדה הפופולרית בכדורסל המודרני היא שחקני הכנף (שלשות והגנה, ת'רי אנד די), בירושלים שחקנים אלו מתקשים לאיים על הסל מבחוץ ולא יעילים התקפית עם או בלי הכדור. כשהשחקנים בעמדות הכנף והפנים לא מסוגלים ליצור מכדרור, וכך נוצר מצב שהקבוצה משחקת דקות רבות עם יוצר אחד בלבד על הפרקט. שגב, הגבוה הבכיר של ירושלים כרגע, לא מאיים על הסל בקליעה מחצי מרחק או מקשת השלוש, ולכן משחק הפיק-אנד-פופ של ירושלים לא קיים, מה שמאפשר ליריבות להתרכז במוביל הכדור ולבטל את היתרון המספרי שנוצר במהלך.
לאחר שלושה חודשים בתפקיד, נראה שירושלים של הלפרין הצליחה להתחבר, אך החסרונות קיימים ודורשים טיפול. האם זה יספיק בשביל להמשיך את המסע האירופי עד הסוף? הזמן יגיד.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
