יום העצמאות הוא זמן מצוין להצדיע לספורט הישראלי, ולבדוק איזה מילים נכנסו לז'רגון השנה. מ"איש המשק המיתולוגי" ועד "קלאסיקו". קבלו את מיליון הספורט הישראלי השלם.
א
אֲבוּקוֹת - אמצעי עידוד אהוב במיוחד על אוהדי הכדורגל בישראל (אם כי נראה לעיתים גם באולמות הכדורסל), שצובע את היציעים בלהבות כתומות־אדומות והפך לסלע מחלוקת בנוגע לדרך הטיפול בו. יש הרואים בו אמצעי פירוטכני שמוסיף לאווירה ולצבע באצטדיון ויש הרואים בו סכנה בטיחותית ממדרגה ראשונה, בעיקר כשהוא נמצא בידם של אוהדים שנהנים להשליך אותו בקשת לכיוון הדשא ולא משנה כמה שחקנים נמצאים באותו רגע ברחבה. מעבר לדשא, אירועי אבוקות כאלו מגיעים גם עד לבית הדין, יכולים להביא לעונשי הפחתת נקודות ועלולים להשפיע על מאבקי אליפות או הישארות בליגה.
אִיפּוֹן - עד לקיץ 1992, שפת הספורט הישראלית הייתה מעט מפוזרת בנוגע למקרים של עבירות קשות. אפשר היה להטיח מישהו לדשא, להעיף אותו לפרקט, לשלוח את היריב באגרסיביות בכיוון הכללי של למטה. ואז נכנסו לחיי האומה תוך 24 שעות הג'ודאים יעל ארד ואורן סמדג'ה ופתרו את הבעיה.
את כל המקרים הנ"ל אפשר לסכם במשפט: "הוא עשה לו איפון". אנשים שמעולם לא צפו בקרב ג'ודו כבר יוצרים אוטומטית את הקישור בראש. מעניין אם בממלכת הג'ודו היפנית אימצו את המילה בצורה כזו, יכול להיות שרק העברית הייתה זקוקה לכך כדי לתאר בחדות את החלק הזה שבספורט.
אִישׁ הַמֶּשֶׁק - בערך בזמן שבו שרת בית הספר הפך לאב הבית, קיבל האפסנאי שדרוג למעמד של איש המשק. במועדונים גדולים הוא אפילו הגיע לסטטוס של מנהל לוגיסטיקה. בכל מקרה, הגדרת התפקיד נשארה זהה: אחראי על הכביסה, הנעליים, המדים, הכדורים וכל מה שצריך כדי שלשחקנים לא יהיה על מה להתלונן. על הדרך, הוא הפך למיתוס. עם תחילת עבודתו הוא נקרא איש המשק המסור, אחרי עשר שנים הוא איש המשק הוותיק ואחרי עשור נוסף זה כבר איש המשק המיתולוגי.
ב
בִּיּוּבִית - ההגדרה הרשמית שלה היא מכלית לשאיבת שמן מינרלי, בנטונייט, ביוב ועוד, אבל הביובית נכנסה ללקסיקון הכדורגל הישראלי בזכות אירוע ביזארי שהתרחש לפני קצת יותר מ־18 שנה בקופסה. בגלל שביתת הכבאים בנתניה לא נשלחה למגרש ניידת כיבוי, ומשחק הגביע נגד מכבי פ"ת לא יכול היה לצאת לדרך. רק אחרי 50 דקות, בתום שיחות שניהל מחו"ל המנכ"ל קובי בלדב, נשלחה למגרש ניידת כיבוי פרטית, שהתבררה בכלל כביובית - והמשחק נפתח. אירוע שמסמל במדויק את הספורט הישראלי: שכונתיות, אבל גם יצירתיות בפתרון בעיות.
בֵּית הַדִּין - משרד אפרפר החבוי מתחת ליציעי אצטדיון ר"ג ואליו מתנקזים כל היצרים, המחלוקות, הקללות, האבוקות (ע"ע), המאבקים, העצבים והפרות הסדר והמשמעת של הכדורגל הישראלי. בתוכו יושבים דיינים שמנסים להתמודד עם סיר הלחץ המבעבע ולא באמת מצליחים. אלא אם חוסר אחידות, פוליטיקה וזגזגנות שמושפעת ממוקדי כוח ופופוליזם נכנסים בקטגוריה של הצלחה.
ג
גְּרָאנְד פְּרִי/סְלָאם - אוהד ספורט סביר גדל על מוסכמות. גראנד פרי זה בפורמולה־1, גראנד סלאם זה אחד מארבעת טורנירי הטניס הגדולים. מסודר, ברור, נקי. אבל ככל שישראל הפכה חזקה יותר בענפי ספורט אולימפיים, כך התעמעם זוהרם של שני סוגי התחרויות הללו, שנערכות בתדירות די גבוהה. יודעי דבר כבר מדפדפים הלאה, כי פחות מאליפות יבשתית זה לא נחשב בעיניהם. והדבר החשוב – לא משנה מתי, באיזה ספורט ומי המתחרים שמגיעים, כל הגראנדים מתקיימים בבאקו.
ד
דִּיפְלֵקְשֶן - כדור שנבעט לשער ובמהלך מעופו פוגע בשחקן יריב, ניתז ממנו בצורה שמטעה את השוער ונוחת עמוק בתוך השער. בוני גינצבורג כפרשן היה מי שהחדיר את המושג לז'רגון הכדורגל ועשה זאת בעזרת פאתוס דרמטי, תנועות ידיים נחושות וחשיבות עצמית של מדען טילים שנתקל בחבורת הדיוטות. במובן מסוים מדובר בסימבול וכל הכדורגל שלנו תקוע על מצב דיפלקשן – אירוע מקרי שמסוקר בפאתוס ונהנה מחשיבות עצמית נטולת ביסוס.
דַּרְדָּלֶה - השימוש הכי פופולרי במילה נהוג בהקשר של בעיטה חלשה, נרפית שבקושי מגיעה אל השער. אם ספגת גול מדרדל'ה, ייתכן שכדאי לחמם את השוער השני. אם כבשת גול בעזרת דרדל'ה, זה הרגע לחמם את הגרון ולהגביר את עוצמת החגיגות לאיד על חשבון היריבה. יש המרחיבים ומשתמשים במונח בהקשר של ניצחון, קמפיין או אפילו עונה. לאחרונה אף דווח בחוגים פוליטיים על גורמים פופוליסטים שהשתמשו בו כדי לתאר תגובת נגד למתקפת טילים.
ה
הֵיכָל - ההטמעה של מכבי ת"א כחלק משמעותי בתרבות הישראלית כללה את ההאדרה של האולם. אולי יש בכך מידה של צדק, גם בעיני שונאי הצהוב שמתחלחלים מהביטוי "הקבוצה של המדינה": רוב משחקי הכדורסל בארץ נערכים במקומות שבהם מספר שעות לפני כן ילדים בכיתה ו' השליכו זה על זה כדורי מחניים. אלו בקושי אולמות, אז עד שיש אחד נורמלי, עם הילה של הצלחות סביבו, אז אפשר לכבד אותו ב"היכל" בעל הקונוטציות הנעות בין בית המקדש למקום טרנדי לחתונות. ניסיונות ה"ארנה" של הפועל ירושלים עדיין זרים מדי לאוזן.
הִמְנוֹן - תנו לנו כזה באולימפיאדה, כשהדגל בכחול־לבן מטפס ראשון כלפי מעלה והבמאי מסדר קלוז אפ על הספורטאי הישראלי מנסה לא להתבלבל בין "הומייה" ל"צופייה" תוך כדי שהוא נאבק בדמעות שחונקות את גרונו, ואנחנו, ציניקנים בני ציניקנים, הופכים לשלולית סנטימנטלית בסלון.
ו
וָאר, VAR - שופט וידיאו, איך הסתדרנו בלעדיו עד לאחרונה? מסתבר שלא רע, למרות הכל. נכון שמערכת העזר לשופט הפחיתה בצורה משמעותית את הטעויות, אבל לא את הבאזז הסוער מסביב. מאמנים עדיין מתלוננים על השיפוט, שחקנים עדיין עטים על איש המשרוקית בכל הזדמנות וגם הקללות מהיציע לא נעלמו. ולא לשכוח את התארכות המשחקים בדקות ארוכות (ע"ע תוספת זמן).
וִינְגֶיְט - תודו שאין לכם מושג מה קורה שם. לאף אחד אין. גם למנהלים שלו. גם למי שמתאמן שם בקביעות וחי שם. חולפים על פניו בכביש, מציצים אל עבר השער, יודעים שיש שם המון מתקנים טובים וספורטאי צמרת, אבל תוכנית הגרעין האיראנית יותר מוכרת לקהל הרחב מאשר מה שידוע לרובנו על המתרחש בפנים. זה מכון וינגייט, מייצרים שם מדליות, וזה כל מה שמותר כרגע לפרסום. הדבר היחיד שבטוח הוא שהמוסד היה מעורב בהקמתו.
ז
זָלְקָה, מְנַשֶּׁה - הוא לא הקשר האחורי הכי גרזן בליגה, לא המגן הכי חד באגף, אבל מנשה זלקה הוא מהכדורגלנים הכי אהובים בישראל, בטח מאז מאז תחילת המלחמה. קפטן הפועל חדרה שבגיל 18 בחר להתגייס לסיירת צנחנים והצליח לקיים קריירת כדורגל מבלי שהוא מפספס אף שירות מילואים קרבי במסגרת פלוגת עורב, הדליק משואה בטקס המרכזי ביום העצמאות ה־71 (2019). ב־7 באוקטובר 2023 קיבל זלקה צו 8, התגייס למלחמה וכשחזר למגרשים בחלוף מספר חודשים, הפך לסמל הספורטיבי של התקופה וזכה לכבוד רב מאוהדי רוב הקבוצות, למעט כמה קולניים מסכנין.
ח
חֶדֶר (מָלוֹן) - חלל קטן ונעים למדי שבו יש מיטה או שתיים, מקרר קטן עם משקאות במחיר מופקע, תמונה גנרית ושידה עם קומקום שלא עובד. בכדורגל הישראלי מצורף לחדר אלמנט שממלא את כל החלל – אגו. במשך כשנה היה הכדורגל הישראלי כולו – שחקנים, מאמנים, עסקנים, עיתונאים, פרשנים, אוהדים ומי לא – כלוא בתוך ארבעת הקירות שבנו עבורו האדריכלים יוסי בניון, אלון חזן וערן זהבי ועסק בלהט ב"פרשת החדר". נדרשו 4,300 כתבות, 5,427 טורי דעה ומלחמה אחת ארורה כדי שהאגו יונח בצד (זמנית) וזהבי יסכים לישון עם עוד שותף בחדר ויחזור לנבחרת לקראת משחקי ההכרעה על העלייה ליורו. וכן, ברור. לא עלינו.
ט
טוֹטוֹ - אין מוסד בספורט הישראלי שעטוף בכאלה יחסי אהבה־שנאה. עוד לפני עידן הפנטזי והימורי הבזק על כל היבט בספורט, היה לנו את הטופס המייאש שאין דרך לצאת ממנו בשלום, אלא אם אתם קבוצת חברים אמידים ששולחים 16 משולשים או קשישה מקיבוץ בצפון שיכולה לסדר יופי של כותרת. אנחנו עדיין שומרים אמונים למשבצות האלה, בכל פעם מאמינים מחדש שהצלחנו, בכל פעם מחדש מגלים שפתחנו עם 2 מ־5. מהימים בהם התמחינו בליגות המחוזיות באוסטרליה בחודשי הקיץ ועד למגוון האירופי הנוכחי, זו התמכרות שלא רוצים באמת להיגמל ממנה.
י
יֵשׁ מֶדַלְיָה! - חזות הכל בספורט הישראלי, פיסת המתכת התלויה על הצוואר. אם זכית במדליה אתה ווינר, סיימת במקום הרביעי ומטה - אתה לוזר. מדליות פירושן כבוד, חשיפה תקשורתית ויותר תקציבים. לספורטאי, למועדון שלו ולאיגוד אליו הוא משתייך. נותר רק לפתור נושא אחד: לא כל זוכה במדליית ארד הוא "אלוף", התואר הזה שייך רק לאדם אחד על הפודיום. תשאלו את האלופים האולימפיים שלנו - גל פרידמן, לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט.
כ
כּוֹכָבִית - סימון זעיר, כמעט סמוי מן העין, אבל יש לו משמעות רבה. לעיתים מופיעה הכוכבית לצד שמה של קבוצה בטבלת הליגה כדי לסמן הפחתת נקודות (ע"ע בית הדין) ולעיתים נגזרת מכך הופעה שלה במיקום הרבה יותר משמעותי שהופכת אותה לכמעט כתם – אליפות עם כוכבית. סיבות מסורתיות להצמדת כוכבית (מטאפורית, מטאפורית) לתואר אליפות: הפחתת נקודות ליריבה, עונת קיזוז, משחק שרוכים. אוהדי הקבוצה שבמקום השני יפמפמו את נרטיב הכוכבית ויגדילו את הכתם בכל הזדמנות, בעוד אוהדי האלופה יניפו צלחת, יחגגו כל הלילה, ישתכרו ובבוקר לא יזכרו על מה מדברים "הנודניקים מהמקום השני".
ל
לֶחֶם וְחֶמְאָה - קלישאה שחביבה על כדורגלנים וכדורסלנים כאחד שמקווים שנאמין להם שעם כל הכבוד לצ'מפיונס, לפיינל פור, החלפת חולצות עם מסי ואמבאפה ומשחקים מול הקצפת האירופית, מה שקודם כל חשוב להם הוא הליגה המקומית, הפשוטה והבסיסית. כן, בטח, נותנים לך ארוחת גורמה מפנקת במסעדת יוקרה וכל מה שלך יש בראש זה פרוסת לחם שחור עם חמאה.
מ
מְקוֹרָבִים - סמל הסטטוס של הספורטאי הישראלי, בעיקר הכדורגלן הכוכב (בעיני עצמו לפחות). כל אחד חייב פמליה של חברים, סוכנים, מלחכי פנכה ואנשים שיוכלו לדבר בשמו, "להדליף" מה הוא חושב ומה הכוונות שלו. אלה האנשים שנמצאים, מה שנקרא, בסביבתו של השחקן. אין לו אחריות עליהם ועל מה שהם אומרים כביכול בשמו, אחרי הכל הם רק מקורבים. מצד שני, זו גם הדרך של הספורטאי להגיד את מה שהוא באמת חושב. לדבר עם המקורבים, והציטוטים איכשהו מגיעים גם לתקשורת. בינינו, הרבה פעמים המקורבים הם השחקן עצמו.
מִשְׂחָק הָעוֹנָה - קיומה של ה"א הידיעה לפני המילה עונה מרמזת על כך שמדובר באירוע יחיד ומיוחד. המשחק של העונה, ההתמודדות המכריעה, זו שגוזרת גורלות, קובעת מי תהיה האלופה או היורדת במקרה של משחק העונה בתחתית. היו לנו שניים כאלה בשבת האחרונה, בסמי עופר ובבלומפילד. הבעיה היא הזילות של המושג הזה. לא כל מפגש בין שתי הראשונות בטבלה, בכל שלב של העונה, הוא משחק עונה. משחק העונה יש רק אחד.
נ
נֵס - פעם, רק מהפך של יותר מ־30 נקודות היה מתכבד בתואר הזה. הדרישות הונמכו, וכל רצף של שלושה ניצחונות או שער בתוספת הזמן מכונים ככה. אם נמשיך ככה, בעוד 2,000 שנה לא ידליקו נרות לכבוד מה שמכבי עשתה לבדאלונה.
נַעֲלַיִם - אפשר לרוץ איתן, לקפוץ איתן, לבעוט איתן. אביזר חיוני לכל ספורטאי שרוצה להגיע להישגים (ע"ע יש מדליה!), אלא אם אתה ישראלי. ספורטאינו האמיצים זכו ב־13 מדליות אולימפיות, ואף אחד מהם לא נזקק לנעליים כדי לעשות זאת. לא הג'ודאים, לא הגולשים, לא המתעמלים, לא לוחמת הטאקוונדו ואפילו לא חותר הקיאקים. בלי לזלזל חלילה, ישראל מחכה כבר לאיזה אתלט או אולי כדורגלנים שיחזרו הביתה עם מדליה על הצוואר.
ס
סַבְלָנוּת - אין ערך כזה בלקסיקון הספורט הישראלי.
סְטוֹפְּקֶס - אנשים שעדיין משתמשים בתיאור הזה ל"פקקים" בנעליים צפויים להשמיע באוזניכם גם את המילים והביטויים הבאים: תיקו (עם חיריק בת'); הפועל מובילה ב-13 הבדל; זו טעות של הליימן; הנבחרת האולימפית; מוכר, תן לי סנקור; איזה יופי של בעיטת בננה; הם משחקים בשיטת הדאבליו; תוציא כבר את האאוט; יש לו ראש פז.
סְטָטִיסְטִיקָה - זוכרים את הימים בהם כל מה שנדרש מפרשן כדורגל זה לזרוק מדי פעם: "טמבל, הוא היה צריך להוריד את הגוף"? זהו, נגמר. חלפו מזמן ימי התום. היום פרשנים פחות מתעסקים בלהוריד את הגוף ויותר נהנים לאכול את הראש. והכי כיף עם סטטיסטיקה שיורדת לרזולוציות שנעות בין "וואלה החכמתי" לבין "אח שלי, לאן עפת?" והחבר'ה עפים. לפעמים זה נשמע כמו כתב סתרים שמתחיל ב־xG, עובר לאחוז המסירות המקדמות המדויקות של ירדן שועה במגרשים שלא עברו שזרוע וממריא עד למספר הקרוסים שמבצע רועי שוקרני בשליש האחרון של המגרש במהלך חודש אדר ב' מול מגינים שמאליים עם רגל ימין. בחייאת, תנו לי להוריד את הגוף לספה ולנוח.
ע
עוֹזֵר מְאַמֵּן - בסדרה "המשרד" יש הבדל ברור בין "עוזר מנהל" ל"עוזר למנהל". אז האם עוזר מאמן זה רק טייטל, או שהוא באמת עוזר למאמן? תלוי את מי שואלים. יש כאלה שהם רק מציבי קונוסים, אחרים נחשבים למוח שמאחורי המאמן הראשי (דייויד בלאט לפיני גרשון) ויש גם שותפים מלאים (שי ברדה לסלובודן דראפיץ'). ויש גם כאלה שמתחממים כל הזמן על הקווים, תרתי משמע, בציפייה שהבוס שלהם יקבל את הבעיטה החוצה והם יקבלו בעיטה למעלה וצ'אנס לשדרג את הקריירה.
פ
פּוֹדְקַאסְט - שיטוט אקראי במרשתת מגלה תופעה ישראלית מדהימה – לכולם יש פודקאסט, כולם מדברים על ספורט (עם רוב מוחץ לכדורגל) והרבה! עיתונאים, פרשנים, מגישי טלוויזיה, שחקני עבר, שחקני הווה בפגרה בגלל פציעה, בנות הזוג שלהם, הגיסה שלהם שחולה על בדמינטון, אוהדים, חברים של אוהדים, סטנדאפיסטים, שחקני קולנוע, שחקני תיאטרון שפעם גילמו כדורסלן ואחד שהיה אחראי על עבודות האינסטלציה במושבה ופגש מקרוב את בני קוזושוילי. לפי דרווין, אם תשים בחדר ריק מיקרופון ושני כיסאות ותחכה מספיק זמן מתישהו יתפתח בו יצור תבוני (תבוני? נו, טוב) שיגיש פודקאסט.
צ
צָעִיר - איזה מושג חמקמק ויפהפה. שדרי ישראל, למשל, אוהבים לכנות שחקנים "הצעיר" בערך עד שהם בני 30. זו תופעה תרבותית מרתקת, כי אין לה הסבר טוב מעבר לחיפוש אחר סופרלטיב מסוים שימלא זמן אוויר. מיצינו את הנפלא, הנהדר, הפעלתן, אז צריך לחשוב על מחמאה אחרת – ובספורט הישראלי זו חתיכת מחמאה, כי מאמנים מפחדים לשלב צעירים, כך שאם אתה "צעיר" ונמצא על מגרש כלשהו, כנראה שעשית משהו נכון. לא סתם סדרת הספרים נקראה "הספורטאים הצעירים" – בסופה, רפי ואלון היו כבר בדיור מוגן, אבל און שריג לא הצליח לחשוב על אופציות אחרות.
ק
קִיזּוּז - שיטה שהונהגה לפני כ־15 שנה בליגת העל במשך שנתיים ובלאומית עונה נוספת, לפיה בסיום העונה הסדירה ולפני הפלייאוף מקוצצות לחצי מספר הנקודות של כל הקבוצות. המטרה הייתה לנסות לעצור את בית"ר ירושלים עם תקציבי הענק שהעמיד לרשותה ארקדי גאידמק ולייצר מתח (מאולץ) בליגה, אבל מי שנפגעה בסופו של דבר הייתה מכבי חיפה, שאיבדה את האליפות להפועל ת"א בחסות השיטה. בלאומית, הפועל כפר־סבא החמיצה בגללה פעמיים עלייה לליגת העל.
קְלָאסִיקוֹ - על אותו עיקרון אפשר היה להשתמש כאן במילה "אולטראס" - מילים שהושאלו ממקומות שהמציאו אותן, שם השימוש בהן מוצדק. אבל בעוד ישנם מקרים מסוימים בספורט הישראלי שבהם קבוצות אוהדים מתעלות לרמת אולטראס, אין פה שום דבר שמגיע לקרסולי קלאסיקו אמיתי. המשחק שבדרך כלל מחברים אליו את המונח הוא מכבי ת"א מול הפועל ירושלים בכדורסל, וזה תמיד מאולץ.
ר
רַבָּנִים - הפתרון האמיתי לכל הבעיות בספורט הישראלי, זה שמנצח אפילו את קלף החלפת המאמן. בין אם מדובר בשינוי השם, עלייה לקברי צדיקים, החלפת מזוזה במתחם האימונים או שיעורי תורה של החבר'ה אחרי המשחק, אין משבר מקצועי שלא ניתן לתקן על ידי פנייה לרב יודע דבר. ויש להם גם יופי של מוניטין, מאחר שהם מקבלים את כל הקרדיט על הצלחה כאשר נעזרים בהם, אבל לא שומעים מילה כאשר זה לא הולך.
ש
שְׂרוֹכִים - איתן טייב מנסה לשכנע עד היום שהשרוכים שקשר ברחבת בית־שאן חמישה מהלכים קודם לכן, לא השפיעו על שער הניצחון של בית"ר ירושלים, שסידר לה בסופו של דבר את האליפות על חשבונה של הפועל ת"א. אבל מה לעשות, "משחק השרוכים" הפך לסמל של התופעה לפיה קבוצה שצריכה יותר את הנקודות גם תיקח אותן. זה קיים בכל העולם וגם בארץ. מאז קבוצות רבות, כולל הפועל ת"א, היו מעורבות במשחקים כאלה, או בצד שקושר את השרוכים או בצד שנהנה מכך. אז מספיק, תניחו לאיתן טייב.
ת
תּוֹסֶפֶת זְמַן - גארי לינקר אמר שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים. החלק השני של המשפט קרס לחלוטין בשבוע שעבר במדריד, אבל גם החלק הראשון שלו כבר מזמן לא תופס. המשחקים מתארכים בגלל ההוראה שניתנה לשופטים להוסיף את הדקות האבודות מהפציעות, בזבוזי הזמן, החילופים וגם ההתלבטויות האינסופיות מול מסכי ה־VAR. זה התחיל במונדיאל האחרון בקטאר ונגרר לכל המדינות ובכל הליגות, מהצ'מפיונס ועד ליגה ג' מחוז דרום.
תַּרְבּוּת סְפּוֹרְט - אין לנו. גם לא תהיה. אולי זה בסדר, לא חייבים שתהיה לכולם. אנחנו יכולים סתם ליהנות מספורט ולחגוג מדליות והישגים. אבל כאומה, אין לנו את זה, את היחס הבריא למשחקים, את הכבוד לספורטאים, את ההבנה בנוגע למקום של האוהדים והדרך שבה הם צריכים להתנהג, את התקציב, את הבסיס של הספורט העממי, את המתקנים. יש הבדל גדול בין אהבת ספורט – ואת זה יש לישראל בענק – לבין תרבות ספורט, שאינה דבר נרכש, אלא משהו שזורם בדנ"א של המדינה. וחבל.
טועמה: "הלב שלי שבור, כואב לי על האוהדים"
(באדיבות ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 13.05.24
