עשר שנים חיכו במכבי חיפה לאליפות הזאת, שהוכרעה רק במחזור הנעילה של ליגת העל, והטעם המתוק שלה לא התפוגג עדיין מפיהם של הבעלים יעקב שחר ואוהדי הקבוצה.
אבל למרות מה שאומרים לילדים כשלא רוצים לתת שוקולד לפני הארוחה, הטעם המתוק הזה לא קילקל לשחר את התיאבון והוא עדיין רעב מתמיד. רעב להצלחה, רעב לצלחת נוספת, רעב להשתלטות על הכדורגל הישראלי ועל ליגת העל. עשר שנים חיכו במכבי חיפה גם לרמטכ"ל בדמותו של ברק בכר, שידע להרים את הקבוצה ברגעי משבר ונמצא בדרך הבטוחה להפוך למאמן הישראלי המעוטר ביותר.
מכה בקזחסטן
קבוצה שזוכה באליפות לא מבצעת בדרך כלל שינויים רבים בסגל, אלא רק מתקנת בשוליים, אבל שחר הכניס את היד עמוק לכיס, הוציא יותר מ־12 מיליון שקל והחתים לא פחות משבעה שחקני רכש חדשים. עלי מוחמד הגיע מבית"ר ירושלים תמורת 1.4 מיליון דולר, דין דוד נרכש מאשדוד ב־1.1 מיליון דולר, אורי דהן מקריית־שמונה ב־700 אלף דולר, ראיין סטריין מאדלייד ב־300 אלף דולר, ואליהם הצטרפו בן שהר, שון גולדברג ואיתמר ישראלי.
בכר ושחר עבדו מהר. בזמן שמכבי ת"א שיחררה שחקנים ולפחות בינתיים נראה כי נחלשה משמעותית, חיפה סיימה את מלאכת הבנייה כבר בסוף יוני ויצאה למחנה האימונים עם סגל מלא. בצד העזיבות נרשמה רק אחת משמעותית, של ניקיטה רוקאביצה, ואפילו נטע לביא ומוחמד אבו־פאני שחלמו על אירופה נשארו בסופו של דבר.
הדבר היחיד שחסר לירוקים זה כושר משחק, וקייראט הקזחית ניצלה זאת כדי להדיח אותם כבר בסיבוב המוקדמות הראשון של ליגת האלופות. הדרך במוקדמות הליגה האזורית הייתה פשוטה יותר, וחיפה נמצאת במרחק פלייאוף מהעפלה לשלב הבתים, אבל בכל זאת ההפסד באיי פארו נתקע לה כמו עצם בגרון והראה שיש לה עוד הרבה על מה לעבוד. היריבה הבאה, נפטצ'י באקו האזרית, עבירה בהחלט, ובקבוצה מאמינים שלפחות עד דצמבר תהיה עונה אירופית בסמי עופר. הדחה בשלב הזה תיחשב כבר ככישלון, בעיקר נוכח ההשקעה הגדולה.
המשימה של בכר
הדחה מוקדמת מאירופה תיתן לא רק מכה מורלית, אלא גם עלולה לגרום לתסיסה בחדר ההלבשה. סגל הקבוצה נבנה כך שכמעט על כל עמדה מתמודדים לפחות שני שחקנים. העומק הזה טוב כשיש עומס משחקים בליגה ובאירופה, אבל פחות טוב אם נשארים עם מסגרת אחת בלבד. במקרה כזה בכר יצטרך כישורים מיוחדים כדי לתמרן בין כמות האגו שמסתובבת בחדר ההלבשה ולדאוג שכולם יהיו מרוצים פחות או יותר.
בעמדות הבלמים רמי גרשון, אורי דהן ועופרי ארד נאבקים על מקום אחד לצידו של בוגדן פלאניץ', אחד משני הבאנקרים היחידים בהרכב יחד עם נטע לביא. אבו־פאני, מוחמד וחוסה רודריגס נלחמים על שני מקומות נוספים בקישור, ובעמדות הקדמיות יש קרב בין דולב חזיזה, צ'ארון שרי ועומר אצילי. גודסוויי דוניו, בן שהר ודין דוד נאבקים על מקום אחד בחוד, ועדיין לא הזכרנו את יובל אשכנזי ומאור לוי, שיצטרכו להוכיח את עצמם על מנת לזכות בהזדמנות. גם בעמדות המגינים יש לבכר שתי אפשרויות טובות בכל צד. בקיצור, צרות של עשירים. איך אמר גורם בכיר במועדון: "יש לברק את הסגל הכי נוצץ בארץ, לכל אחד יש מחליף".
אין מקום לתירוצים
לכאורה, בכר נמצא במצב מצוין. יש לו כאמור את הסגל הטוב והעמוק בארץ, אבל גם שק של ציפיות. עם תקציב של 88 מיליון שקל שהעמיד שחר אין מקום לטעויות ולתירוצים. מכבי חיפה לא חושבת על שום דבר אחר מלבד אליפות נוספת. האוהדים הרעבים להצלחות, שנמצאים בטירוף מוחלט, חטפו כבר 19,500 מינויים וגם הם רוצים לראות גרסה חדשה של מכבי חיפה הישנה והטובה, שדרסה את הליגה וקטפה אליפות אחרי אליפות.
אז מה בכל זאת יכול לעצור את מכבי חיפה? היא עצמה – והקורונה. הדיבורים על סגר רביעי מרחפים באוויר, ובקבוצה (כמו בכל הספורט הישראלי) מקווים שהחיסונים ירגיעו את המצב ושהעונה תיפתח ותשוחק כמתוכנן. סגר פירושו שוב משחקים בלי קהל, יציעים שוממים ואווירת נכאים. במכבי חיפה רוצים למצות את ההכנה טובה ומאמינים שהיכולת עוד תשתפר תוך כדי תנועה. אף אחד לא רוצה שהקורונה תעצור שוב את הכל.
