רבים מבין 74 אלף הצופים שיגיעו היום (שבת, 17:00) לאולד טראפורד, לחזות במשחק של מנצ'סטר יונייטד מול ניוקאסל, היו שם גם לפני 18 שנה, כשהשדים האדומים פתחו את עונת 2003/4 מול בולטון.
וזו לבטח תהיה תחושה משונה, לראות את כריסטיאנו רונאלדו בן ה-36 עורך הופעת בכורה שנייה במדים האדומים-לבנים, 18 שנה אחרי שנכנס כמחליף די אלמוני במהלך המחצית השנייה באותו משחק בלתי נשכח.
10 צפייה בגלריה
ואז הגיעה הדקה ה-61. רונאלדו מחליף את באט אי שם ב-16 באוגוסט 2003
(צילום: gettyimages)
כמעט שני עשורים עברו מאז וכל כך הרבה השתנה. מנצ'סטר יונייטד מודל 2003 הייתה קבוצה אדירה, אלופת אנגליה כמובן. ואלכס פרגוסון היה המנג'ר הכל-יכול שלה.
היריבה העיקרית של יונייטד באותם ימים הייתה ארסנל של תיירי הנרי והמנג'ר ארסן ונגר. מנצ'סטר סיטי? היא הייתה קבוצת אמצע טבלה טיפוסית ואחד מכוכביה הגדולים היה אייל ברקוביץ'. מי עוד שיחקה בפרמייר-ליג? פורטסמות', שבהרכב שלה שיחק יעקובו איגביני.
אפילו אצטדיון אולד טראפורד היה שונה. אז יכלו להיכנס ליציעים 68 אלף צופים. מאז נוספו מושבים נוספים וכעת יכולים לשבת בו 74 אלף איש. האמת היא שגם רונאלדו השתנה. מאוד. בתחילת דרכו הוא נחשב בעיקר לתעלולן. שחקן שמאוהב בכדרורים, בפדלאדות, בנסיונות להראות לכולם עד כמה הוא שולט בכדור.
באחד ממשחקיו הראשונים, רוד ואן ניסטלרוי, מלך השערים של מנצ'סטר יונייטד, כל כך התעצבן עליו כשצעק לעברו: "מספיק עם זה! כאן זה לא קרקס!".
מעטים זוכרים, אבל בתחילת דרכו כריסטיאנו רונאלדו לא היה סקורר. בעונה הראשונה שלו כמקצוען, בספורטינג ליסבון, הוא הבקיע רק שלושה שערים ב-25 משחקי ליגה. בעונה הראשונה במנצ'סטר יונייטד, רונאלדו כבש רק ארבעה שערי ליגה ובכל שלוש עונותיו הראשונות בקבוצה המאזן שלו היה צנוע מאוד: 18 שערים ב-87 משחקים.
השינוי הגיע רק מאוחר יותר, כשהוא כבר בן 21, עם ניסיון של שלוש שנים בפרמייר-ליג, וכמובן, בעזרתו של אלכס פרגוסון, אביו הרוחני. כמה סמלי שהשינוי הדרמטי בסגנון המשחק של רונאלדו קרה אחרי מות אביו, ז'וזה, ב-2005. הטראומה גרמה לו להיות בוגר יותר, והקשר עם פרגוסון רק הלך והתחזק.
האב הרוחני
זה לא יהיה מוגזם לומר שבלי פרגוסון רונאלדו לא היה מגיע כל כך רחוק בקריירה. וכריסטיאנו אמר בכל הזדמנות שסר אלכס הוא המאמן הכי טוב שהיה לו והאדם שהשפיע הכי הרבה על הקריירה שלו.
ולא במקרה, פרגוסון גם היה האיש המשמעותי ביותר בחזרה של רונאלדו למנצ'סטר יונייטד, 12 שנה אחרי שעזב אותה לטובת ריאל מדריד. למרות שהוא כבר מזמן פנסיונר ואין לו תפקיד רשמי במועדון, ההשפעה של סר אלכס, שבעוד ארבעה חודשים יהיה בן 80, היא עצומה.
האגדה מספרת ש"פרגי" ראה את כריסטיאנו רונאלדו בפעם הראשונה ב-6 באוגוסט 2003, כאשר יונייטד שיחקה מול ספורטינג ליסבון בחנוכת האיצטדיון החדש של הקבוצה הפורטוגלית, אסטדיו ז'וזה אלבלדה, שנבנה לכבוד יורו 2004. אבל זו, כאמור, אגדה.
ספורטינג ניצחה 1:3, אבל הסיפור הגדול לא היה התוצאה, אלא היכולת הווירטואוזית של מספר 28 בירוק-לבן, נער בן 18 שפשוט התעלל בהגנה של אלופת אנגליה, ובמיוחד במגן הימני ג'ון אושיי. במהלך הפסקת המחצית, פנו פיל נוויל וריו פרדיננד לפרגוסון ואמרו לו: "אתה חייב להחתים את הילד הזה, מספר 28. הוא פנומן".
פרגוסון חייך. הוא לא גילה לשחקניו שהעסקה כבר סוכמה עם ז'ורז'ה מנדש, סוכנו של רונאלדו, בלילה שלפני המשחק. כל שנותר היה להטיס את הנער למנצ'סטר ולחתום.
פרגוסון שמע בפעם הראשונה על ילד הפלא של ספורטינג ליסבון כבר שנה קודם לכן, ממי שהיה עוזרו ביונייטד, קרלוס קירוש. הוא שלח סקאוטים שראו את רונאלדו בפעולה במהלך עונת הבכורה שלו בספורטינג ואלו אישרו לו שאכן מדובר בפוטנציאל ענק. יהלום לא מלוטש - אבל יהלום.
למעשה אחת הסיבות לכך שיונייטד הסכימה לקיים את אותו משחק ראווה בליסבון הייתה כדי לסגור את העסקה. בלילה שלפני המשחק התקיימה ישיבה במלון קינטה דה מריניה. השתתפו בה פרגוסון, מנהל הכספים של ספורטינג סימואס אלמיידה וסוכנו של השחקן, ז'ורז'ה מנדש.
הסכום עליו סוכם - 15 מיליון אירו. סכום אדיר באותם ימים עבור כדורגלן בן 18, כשמאחוריו שנה אחת בלבד כמקצוען. גם כריסטיאנו ידע כמובן על הסיכום, אבל הוא הושבע שלא לספר לאף אחד. אף אחד לא רצה לקלקל את חגיגת חנוכת האצטדיון החדש.
רק דבר אחד השתנה בדרך. הסיכום הראשוני היה שיונייטד תרכוש את רונאלדו, אבל תשאיל אותו לעוד עונה השתפשפות בספורטינג. אבל אחרי התצוגה של הנער במחצית הראשונה פרגוסון הבין שאין מה לדבר על השאלה. כבר במחצית הוא אמר למנכ"ל פיטר קניון: "אנחנו לא יכולים לצאת מכאן בלי הילד".
בסיום המשחק ניגש פרגוסון לרונלדו הנרגש, הרעיף עליו שבחים וביקש ממנו לחזור עם הקבוצה במטוס הפרטי שלה למנצ'סטר. הנער המבולבל ענה שהוא לא יכול לטוס בלי אמא שלו. פרגוסון הבין וביקש ממנו להגיע למחרת.
ואכן, רונאלדו, יחד עם אמו, אחיו, אחותו והסוכן מנדש, מגיעים יום לאחר מכן למנצ'סטר. רק אחרי הנחיתה מנדש גילה לו שפרגוסון רוצה שהוא יישאר. "לא הבנתי בכלל אנגלית", הוא סיפר כמה שנים לאחר מכן לעיתון "פובליקו". "כשמנדש הסביר לי מה פרגוסון רוצה, הייתי המום ולחוץ. חשבתי שהגעתי ליום אחד, לחתום ולחזור. לא היו לי אפילו בגדים להחלפה".
פרגוסון הרגיע את רונאלדו, אמר לו שאחרי החתימה והאימון הראשון, הוא יוכל לחזור לליסבון כדי להתארגן. וכך אכן היה. שבוע בדיוק לאחר המשחק בליסבון כריסטיאנו רונאלדו הוצג בפני התקשורת האנגלית כשחקן החדש של הקבוצה, יחד עם קלברסון, הקשר הברזילאי הבינלאומי, אלוף העולם מ-2002.
האמת היא שקלברסון היה אז שחקן הרבה יותר מפורסם מרונאלדו. הוא כיכב במדי נבחרת ברזיל במונדיאל ואפילו בישל את אחד השערים של רונאלדו בגמר מול גרמניה.
חולצת המזל
לא מעט פרשנים אנגלים פיקפקו בהחלטה של פרגוסון להחתים שחקן פורטוגלי אלמוני למדי ועוד לשלם עליו כל כך הרבה כסף, יותר מ-12 מיליון פאונד, הכי הרבה ששולם עד אז באנגליה על שחקן מתחת לגיל 20.
בכמה מהעיתונים כינו אותו בלעג מסוים "הטינאייג'ר מפורטוגל". הם גם לא אהבו את העגיל באוזן והפסים הבלונדינים בשיער. אבל מה שבאמת הדהים את כולם זה שרונאלדו קיבל מיד את החולצה מספר 7. מדובר בחולצה אותה לבשו בעבר כמה מגדולי האגדות של המועדון, כמו ג'ורג' בסט, בראיין רובסון, אריק קאנטונה ודייויד בקהאם.
רונאלדו סיפר: "כשהגעתי שאלתי את אלכס אם אוכל לקבל את מספר 28, זה היה המספר שלי בספורטינג. אבל הוא אמר לי: 'לא, לא, אתה תהיה מספר 7'. לא הייתה לי ברירה אז הסכמתי. לא יכולתי לסרב לו ומצד שני אז עדיין לא ידעתי מה משמעות החולצה הזו בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד".
כמובן, מאז ועד היום המספר 7 הוא הסמל המסחרי של כריסטיאנו והמותג CR7 הכניס לו מאות מיליונים לחשבון הבנק. סר אלכס הסביר אז: "נתנו לרונאלדו את החולצה מספר 7 כי הוא עומד לעשות דברים גדולים. הוא הולך להישאר כאן עוד הרבה מאוד זמן".
בשבועות הראשונים מוצמד לרונלדו מתורגמן, אם כי הוא נעזר לא מעט בדייגו פורלאן, קלברסון וקווינטון פורצ'ן, השחקנים הזרים, שמדברים ספרדית או פורטוגזית. אחד מחבריו הטובים ביותר הוא הקשר הקמרוני אריק דג'מבה דג'מבה, שלצידו הוא יושב באוטובוס של הקבוצה. תשע שנים לאחר מכן דג'מבה דג'מבה יישב באוטובוס של הפועל תל אביב. יחי ההבדל הגדול.
ואז הגיע ה-16 באוגוסט 2003, שכבר נכנס מזמן לדפי ההיסטוריה של השדים האדומים, ולא פחות מכך, להיסטוריה של רונאלדו. זה היה מחזור הפתיחה של הפרמייר-ליג ו-67,647 אלף אוהדים מילאו כל פינה באולד טראפורד לקראת המשחק מול בולטון. רובם כבר שמעו על הנער הפורטוגלי המוכשר שחתם בקבוצה רק שלושה ימים קודם לכן, אבל אף אחד מהם לא באמת ידע במי בדיוק מדובר ומה הוא מסוגל לעשות.
רונאלדו לא היה בהרכב. הוא ישב על הספסל. יונייטד לא הבריקה והוליכה רק 0:1 משער של ראיין גיגס. ואז, בדקה ה-61, סר אלכס סימן לרונאלדו להיכנס במקום ניקי באט. "למנג'ר לא היה הרבה מה לומר לי לפני שנכנסתי" הוא סיפר. "הוא איחל לי בהצלחה וזה הכל בעצם".
בחצי השעה הבאה "הטינאייג'ר מפורטוגל" פשוט מטמטם את ההגנה של בולטון ובעיקר את המגן הימני ניקי האנט. הוא לא מפסיק לכדרר, יוצר שני מצבים נהדרים וסוחט פנדל. רק שרוד ואן ניסטלרוי מחמיץ מהנקודה הלבנה.
יונייטד מנצחת 0:4 ורונאלדו, למרות ששיחק רק 30 דקות, זוכה בתואר "איש המשחק". הוא מקבל את בקבוק השמפניה, הראשון מני רבים שיגיעו בהמשך. לקראת סיום המשחק לאוהדי יונייטד כבר היה שיר מוכן לגיבור הצעיר והחדש שלהם. "יש רק רונאלדו אחד", הם שרים במקהלה.
כריסטיאנו הגיב אז בחיוך: "זה כנראה סימן לכך שלאוהדים יש ביטחון בקשר אלי והם אהבו את המשחק שלי. מה רונאלדו השני (והמוכר הרבה יותר אז) יגיד על השיר? אין לי מושג. הוא נבחר לשחקן הטוב בעולם הרבה פעמים ואם אלך בעקבותיו זה יהיה נהדר".
כולם מרעיפים שבחים על הכוכב הצעיר, כולל סם אלרדייס, מנג'ר בולטון. "לא ידעתי מיהו, אבל החלוץ שלנו מריו ז'ארדל, ששיחק איתו בספורטינג, הזהיר אותי מפניו. אחרי מה שמריו סיפר, קיוויתי שהוא לא יהיה אפילו על הספסל".
אבל אין ספק שאת המחמאות המרגשות ביותר מקבל רונאלדו מג'ורג' בסט האגדי. "זו הייתה ללא ספק הופעת הבכורה המרגשת ביותר שראיתי בחיי" אמר בסט. "תמיד היו שחקנים שאמרו עליהם יש להם תכונות שמזכירות אותי, אבל לבחור הזה יש יותר מכולם".
זו, כמובן, הייתה רק ההתחלה. בשש השנים שלו במנצ'סטר יונייטד רונאלדו זכה בשלוש אליפויות, בליגת האלופות, בגביע האנגלי, בשני גביעי ליגה ובאליפות העולם למועדונים. הוא הבקיע 118 שערים ב-292 משחקים וזכה גם ב"כדור הזהב" הראשון שלו.
כשכריסטיאנו רונאלדו ערך את הבכורה הראשונה שלו באולד טראפורד הוא היה בחור בן 18, די אלמוני, עם פצעי בגרות על הפנים. 18 שנים לאחר מכן הוא עומד לערוך את הבכורה השנייה שלו ב"תיאטרון החלומות", כשהוא אחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה. וזה, תרצו או לא, סיפור אגדות חלומי בפני עצמו.
