אמרו להפועל באר־שבע שאורלנדו מוסקרה יפתח בשער של מכבי ת"א, אבל זו הייתה בעיקר שאלה של אמונה, כי הם לא יכולים היו לדעת זאת בוודאות. רבע שעה לתוך המשחק, ומבחינתה של המארחת זה יכול היה באותה מידה להיות רועי משפתי, אולי אפילו אלכסנדר אובארוב. להגיע לרחבה של מכבי ת"א ולגלות מעל ומעבר לכל ספק מי נמצא שם עם כפפות היה בגדר מדע בדיוני.
זה מה שמכבי ת"א עושה – היא מקימה חומה בלתי נראית באזור מרכז המגרש ואותה אסור לעבור. בסמוך לקו הגבול הזה מפטרלים שחקנים בצהוב ודואגים שאף אחד לא יסתנן. אבישי כהן לבדו חטף שלושה כדורים בחצי המגרש של באר־שבע עוד לפני שהדקה העשירית התחלפה ב־11. דריק לוקאסן, הבלם של מכבי, הרוויח כדורים בעיגול האמצע. אזורים שבהם בדרך כלל מתרחשים מאבקים בין קשרים, היו בשליטתם המוחלטת של בלמים. מכבי ת"א מניעה את הכדור הכי טוב בליגה, והיא גם מרוויחה אותו הכי טוב בליגה. הכי קשה לקחת אותו ממנה, והכי קשה לשמור אותו מפניה. מכבי הכי טובה כקבוצה, והיא הכי טובה כפרטים. לפרטים – ערן זהבי ומילסון. לפרקים נראה שהאחרון גרם לניב פליטר הצעיר להצטער על כך שהגשים את חלומו והגיע לליגת העל.
כל משחקיה של מכבי ת"א דומים זה לזה, היא הופכת את היריבות שלה לזהות – חומר נטול פנים שכל מטרתו להידחס לכיוון השער שלו. מולה בני־סכנין נראית כמו הפועל באר־שבע שנראית כמו מכבי נתניה שנראית כמו הפועל פ"ת. לחמש דקות פה, חמש דקות שם, באר־שבע הצליחה לדגמן מצג שווא של מאבק, פה ושם אפילו כבשה שער מעמדת נבדל, אבל זו הייתה אשליה. הרגע היחיד שבו השתיים היו קרובות, היה בדקת הדומייה לפני המשחק.
לא רק היריבות של מכבי ת"א נראות אותו דבר – גם היא עצמה דומה לעצמה. מתוך שמונת משחקיה בכל המסגרות מאז עצירת הליגה היא שמרה על אותו הרכב מהקישור ומעלה בשישה מהם. בשניים נוספים החליף דור תורג'מן את גבי קניקובסקי ודן ביטון. יונתן כהן הוא על תקן שמועה, אייל גולסה הוא זיכרון ישן ואושר דוידה הוא בגדר פוסט באינסטגרם. זה לא שבור, אז רובי קין לא מתקן. ככה זה כשמתחילת העונה היא עם הפסד אחד בלבד ב־25 משחקים. מכבי לא מקבלת תרומה מהספסל, כי היא לא זקוקה לתרומות, היא בצד שנותן. אבל לפעמים יש צרות, ומוכרחים להפנות מבט לאחור ולבקש עזרה. כך קיבל דוידה הזדמנות נדירה לתרום בעקבות פציעתו המוקדמת של ביטון, והשיב בבישול השער של זהבי. עכשיו מכבי ת"א יודעת – אם מתישהו יכאב למישהו הראש, לדוידה יש כדור.
הקלף הכי חשוב לליגה
הם לא היו רבים, וברוב המגרשים אפילו לא התקרבו לניצול המכסה המותרת במתווה החדש, אבל חזרתם ההדרגתית של האוהדים הן חדשות נפלאות עבור ליגת העל. לא צריך לפרש את הניצול החלקי של האפשרות לחזור ליציעים כחוסר עניין. בישראל שעדיין לומדת ללכת מחדש, כל פעילות פנאי כרוכה בהתמודדות לא פשוטה עם רגשות אשם ופחד, ויש קושי טבעי במציאת משמעות דומה לזו שהייתה לכדורגל לפני אותה שבת שחורה.
הכדורגל הישראלי הוא פשוט לא מוצר מספיק טוב כדי שיסתמך אך ורק על עצמו כדי להתקיים. הוא זקוק לכל עזרה מבחוץ שבכוחו לקבל. הפועל פ"ת נגד בני־ריינה לא יכול לעבוד לאורך זמן כשכל מי שנמצא שם אלו הפועל פ"ת ובני־ריינה. כל בן־אדם שמוכן להגיע לאצטדיון ולהצהיר בכך שמצב רוחו תלוי בשאלת המנצח במאבק בין עידו דוידוב לעמית מאיר, חשוב לליגת העל לפחות כמו הכדור עצמו.
כל אירוע ספורט זקוק לאוהדים, שמעניקים תחושת חשיבות שבלעדיה מדובר סתם באנשים מבוגרים שמשחקים משחק של ילדים, אבל יש מסגרות שיכולות "לעבור" עם 22 שחקנים וכדור בלבד. אנפילד מלא באוהדים הוא לא אותו דבר כמו אנפילד ריק מאדם, אבל הפרמייר־ליג יכולה לספק איכות שתשכיח את הדממה מסביב. יכולים לשבת על הכיסאות 40 אלף נזירות ולא אוהדים רעשנים, ואפילו לא נשים לכך לב. הכדורגל כל כך טוב, שהוא עובר בטלוויזיה כמו סדרה ממכרת – למי חשוב מה קורה מחוץ לפריים, בשולי הסט, אם השחקנים, הדיאלוגים והתסריט כל כך מוצלחים?
בליגת העל, להבדיל, פוגש השקט מסביב את השקט במגרש, וכך נופלת על העסק כולו תחושת לאות בואכה התנמנמות שהופכת את מה שהוא לעיתים מעייף עם קהל למרדים לגמרי בלעדיו. יש הרבה דרכים לאמוד איכות, אבל לפחות לפי זו הפשטנית ביותר, כמות השערים, ההבדלים בין ליגת העל שלפני היציאה לפגרה וזו שלאחריה הם עצומים. 2.82 שערים למשחק עד לעצירת הליגה, ורק 2.17 למשחק מאז חזרתה בדלתיים סגורות. את הפיחות בגולים אפשר להסביר גם בעצירה הכפויה או בעייפות מצטברת מהלו"ז הצפוף, אבל חזרתם של האוהדים לא יכולה להזיק. יותר מדי זמן הם היו האשמים הנצחיים של הכדורגל הישראלי. עכשיו הם באים להציל אותו.
הקלף הכי נדיר בליגה
אם לא היו ממציאים את הפועל ת"א, שבעטה למסגרת אפילו פחות ממנה, אז הפועל ירושלים הייתה הקבוצה הכי פחות מאיימת בליגה. בתשעת המחזורים הראשונים הפועל ירושלים ייצרה שלושה איומים למסגרת במשחק. כשהפועל ירושלים תהיה גדולה היא רוצה להיות הפועל ת"א - להצליח להבקיע שער על כל 2.5 בעיטות למסגרת, לחלוטין היחס הטוב ביותר בליגה. היא, להבדיל, מפיקה אחד מכל 5.5. זה היחס הגרוע ביותר בליגת העל. הפועל ירושלים גם לא מסוגלת להגיע לשער, ועד שהיא מגיעה – היא לא מסוגלת להבקיע. "קפיטה יכול היה להתמודד עם זהבי על מלכות השערים", אמר זיו אריה, וזה כמו לומר על בן־אדם שהוא יכול היה להיות ציפור. כל שנותר הוא ללמד אותו לעוף.
שער של הפועל ירושלים הוא הקלף הכי נדיר בליגה. חומר לאספנים. מי שימצא אחד כזה יהיה עשיר. אפשר להמיר אותו בחמישה שערים של מכבי ת"א ושלושה של מכבי חיפה. שער של הפועל ירושלים ראוי לתשואות גם אם הובקע בפנדל או בדחיקה ממרחק של שני מטרים, אבל כאשר הדבר נעשה בדרכו של אור רויזמן בדקה ה־29 מול הפועל חדרה, נותר רק להתמוגג. רויזמן נכנס לרחבה ומשם, בסללום שלא רואים כל יום, עשה את הכל לבד. החלטה חכמה, כי הדרך הכי טובה של הפועל ירושלים להבקיע שער היא לערב בכך כמה שפחות שחקנים של הפועל ירושלים, שכל אחד מהם בנפרד הוכיח עד כה את קשייו בתחום. ההוא מוסר כשצריך לבעוט, ההוא בועט כשצריך למסור, וההוא לא מוסר ולא בועט. רויזמן צימצם את החשיפה של הכדור לכמה שפחות שחקנים בחולצה שחורה, ונפתרה הבעיה.
